חבקוק פרק ג | תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות

פרק ג' בספר חבקוק ייחודי לעומת שאר הספר ובספרות הנבואה בכלל. הוא כתוב בצורה "מזמורית", ונראה כאילו לקוח מתוך ספר תהלים: הכותרת "תפילה" ו"שגיונות" מופיעה במזמורי תהלים שונים (מזמורים ז', י"ז ועוד). הפרק כולל ביטויים ייחודיים לספר תהלים כדוגמת הביטוי "סלה", וגם תוכן המזמור דומה לתוכן של מזמורים אחרים בתהלים (תהלים מ"ד, תהלים ע"ד, ותהלים ע"ז). גם מזמורים אלו מנגידים בין ההיסטוריה המפוארת של גבורות ה' שעשה לעמו, למצב העגום העכשווי, וקוראים לקב"ה לחזור ולהושיע את עמו.

הפרשנים (רש"י, מצודת ציון) מפרשים את הכותרת 'שגיון' מלשון "שגיאה" – הנביא חוזר בו מההאשמות שהאשים את הקב"ה ופונה להלל אותו. פרופ' אבישור, בעולם התנ"ך, מציע לפרש את הכותרת על פי המילה האכדית sigu שמשמעותה "שיר קינה". לפי זה הכותרת של המזמור היא כפי תוכנו – שיר בו הנביא מקונן על המצב העכשווי על ידי איזכור של ימי העבר הזוהרים. 

המזמור פותח בתיאור פועלו של ה' בעבר: "ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים". חבקוק מזכיר גם תיאור של התגלות כבוד ה', כמו: "וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ", וגם מעשים. בתוך המעשים נזכרים גם מעשים בהם הקב"ה הביס את הטבע: "וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי עַד שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם", וגם בהם הביס את אויבי ישראל: "בְּזַעַם תִּצְעַד אָרֶץ בְּאַף תָּדוּשׁ גּוֹיִם: יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת מְשִׁיחֶךָ". לאורך המזמור משובצות הקבלות לרבים מספרי התנ"ך, ולמעוניינים מומלץ לעבור בצמוד לדעת מקרא או עולם התנ"ך בשביל לראות את ההקבלות. 

יש הבדל גדול בין הפרק שלנו לבין המזמורים מהסגנון שלו בספר תהלים, ולא במקרה הוא נכלל בתוך ספרות הנבואה ובספרו של חבקוק ולא כמזמור בספר תהלים. במזמורים המקבילים בתהלים מזכירים מעט שבח והרבה קינה, וחותמים תמיד בזעקה ותפילה. כך מסיים מזמור מ"ד: "כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ:  קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ" (תהלים מד, כו-כז) וכך מסיים מזמור ע"ד: "קוּמָה אֱלֹהִים רִיבָה רִיבֶךָ זְכֹר חֶרְפָּתְךָ מִנִּי נָבָל כָּל הַיּוֹם:  אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ שְׁאוֹן קָמֶיךָ עֹלֶה תָמִיד" (תהלים עד, כב-כג). המזמורים חותמים בתקווה לשינוי, אבל חבקוק חותם בבטחון בשינוי: "וַאֲנִי בַּה' אֶעְלוֹזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי:  ה' אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי". המשורר בתהלים בעל אמונה גדולה, ומתוך התסכול מהמצב מאמין ומתפלל שה' יחזור ויושיע את עמו. גם אצל חבקוק המצב עודנו גרוע מאוד, אבל נקודת המבט הנבואית מאפשרת לנביא לראות את התמונה הגדולה בבהירות. בעיניים של הנביא יש בטחון שהמצב ישתפר, שאותו הקב"ה שגאל אותנו בעבר גם יהיה זה שיגאל אותנו בעתיד. הוא מתפלל, אבל לא צריך להתמודד עם הסיטואציה מתוך חושך והסתר פנים, אלא מתוך מודעות וביטחון שה' איתנו ושהוא יוסיף ויתגלה. לקראת המעבר לכתובים, הנבואה מעניקה לנו את הזווית הא–להית, ומתוך כך, וגם בימים קשים אותם אנחנו עוברים, אנחנו יכולים להיאחז בשיפולי גלימתו של חבקוק ולברך ברוח ימי הפסח: "אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָּאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם [...] כֵּן ה' אֱ–לֹהֵינוּ וֵא–לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ גָּאַל יִשְׂרָאֵל".