עמוס פרק ט | הרעש ויום ה'

פרק ט' חותם את ספר עמוס, וניגע בו בשתי נקודות. הראשונה קשורה לרעש האדמה. ספר עמוס פותח בכותרת המציינת את זמן הנבואות: "בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ" (א, א) – שנתיים לפני "הרעש", לפני רעידת האדמה הידועה. גם הנביא זכריה התייחס לרעידת האדמה שהייתה בימי עוזיה כאירוע ידוע וטראומתי: "וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה" (זכריה יד, ה). וייתכן שהדברים מתקשרים לנבואות הראשונות בספר ישעיהו (למשל בפרק ב'), שעוסקות בבעיית גבהות האדם ומתארות את יום ה' שבו האדם יושפל, ומבצריו וחומותיו יפלו לארץ.

פרק ט' בספר עמוס פותח במילים "רָאִיתִי אֶת אֲדֹנָי נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר הַךְ הַכַּפְתּוֹר וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים" - וייתכן שרעש ותזוזת הסיפים קשורים לאותה רעידת אדמה (השוו: ישעיהו ו, ד). גם המילים "הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ וַתָּמוֹג" (ט, ה) מצלצלות כמכוונות לרעידת אדמה. אם אכן מדובר על רעידת אדמה, אזי הכותרת שבתחילת הספר איננה מקרית. הנבואות נאמרו שנתיים לפני הרעש ונועדו למנוע אותו, אבל זה לא עזר. החברה השאננה והזחוחה (כפי שראינו לאורך הספר) שבממלכת ישראל, תבין את מקומו ומעמדו של האדם רק אחרי רעידת האדמה. הפסוקים ממשיכים ומתארים את הפורענות הצפויה לבוא, וחלק מהתיאורים מזכירים את המושג יום ה' שראינו בפרק ה', כמו למשל פסוק ג' אצלנו: "וְאִם יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי בְּקַרְקַע הַיָּם מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַנָּחָשׁ וּנְשָׁכָם". אם כן – כמו בישעיהו כך בעמוס, יום ה' הוא יום של רעש ורעד שמפרקים את גאוות האדם.

הנקודה השנייה קשורה לשאלת בחירת ישראל, נושא שתופס מקום נכבד בספר עמוס. ראינו בנבואת הפתיחה את המעבר מנבואות הפורענות על העמים לנבואות פורענות על יהודה וישראל – מעבר שככל הנראה היה מפתיע לשומעי הנבואה. ובפרק ג' ראינו ש"רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם" (ג, ב) – בחירת ישראל איננה זכות אלא חובה, שדורשת מישראל הרבה יותר. בפרק שלנו, הנבואה מצד אחד אומרת שישראל ככל העמים: "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר" (ט, ז) – אל תחשבו שאתם מוגנים משום שאתם העם הנבחר. כשם שהעלתי את פלישתים מכפתור אבל אגרש אותם אם יימצאו חייבים, כך גם אתם – בסך הכל העלתי אתכם ממצרים, אבל אם לא תהיו ראויים – תגלו מן הארץ.

אבל מצד שני, הנבואה מיד מסתייגת ואומרת: "הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי ה' בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֶפֶס כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת בֵּית יַעֲקֹב נְאֻם ה'" (ט, ח) – מלכות ישראל אמנם תחרב, אבל בית יעקב לא יושמד. בסופו של דבר, ישובו ישראל לאדמתם: "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם" (ט, יד).