תהילים קו | חטאנו עם אבותינו

ספר תהילים הוא ספרם של בני האדם, ובאופן טבעי יכול לכלול פרספקטיבות ועמדות שונות לאותן שאלות. בין אם מקור ההבדלים הוא במשוררים שונים עם חוויות שונות (כמו דוד, הימן, אסף וכו'), ובין אם מקור ההבדלים הוא בטבע האנושי שכולל בתוכו סערת רגשות ועמדות סותרות באופן טבעי: יום אחד אפשר לחוש מלא תקווה וקרוב לה', ויום אחד מיואש. יום אחד מלא בחרטה ויום אחר מלא בכעס, ויש גם ימים בהם האדם יחוש מזיגה של כמה רגשות בעת ובעונה אחת. מזמורי תהילים משקפים את המנעד כולו – ולכל התגובות והתפילות הללו יש מקום של כבוד בתנ"ך. 

אחד המאורעות הטראומתיים בתנ"ך הוא החורבן. ההתמודדות עם חורבן המקדש, עם תחושת היאוש שבגלות, ועם גילויי הרוע, נמצאים במוקד של לא מעט מזמורים. בשיעור (מומלץ!) מימי העיון בתנ"ך ד"ר יושי פרג'ון מנתח ארבעה מזמורים בעלי תגובות שונות בתכלית לחורבן: את מי מאשימים, מה התחושה הנפשית, ומה עושים מכאן הלאה. (מוזמנים גם אתם להשוות למזמורים שכבר למדנו: מ"ד, ע"ד, פ"ט, או לשמוע את השיעור בקישור כאן >>

בהקשר הזה, מזמור ק"ו רואה בחורבן אשמה בלעדית של עם ישראל. המזמור שלנו הוא התאום של המזמור שלפניו – מזמור ק"ה. מזמור ק"ה הזכיר את חסדיו הגדולים של הקב"ה, ומזמור ק"ו מזכיר את חטאיהם הגדולים של עם ישראל. מאז יציאת מצרים ועד בכלל עם ישראל לא הפסיקו לחטוא והחורבן והגלות היו פסק מובן מאליו שרק חיכה להתממש. 

במזמור יש הקבלות רבות לפרק כ' בספר יחזקאל (ראו בקישור ל"מעבדת התנ"ך" המצורף). גם שם יחזקאל מתאר את החטאים של בני ישראל שהתחילו כבר מהרגע הראשון. המשורר של מזמור ק"ו מציג גישה אינטואטיבית יותר, הוא חסיד של ספרי הנבואה ומאמץ לחלוטין את משקפי השכר והעונש שהובילו לחורבן בחוסר אהדה בולט לעם. במזמורי תהילים יש גם גישות אחרות. יש מזמורים שתמהו על דרכיו של ה', שהתייאשו, ואפילו האשימו בכעס. יש תקופות בחיי האומה ובחיינו, שדווקא המזמורים האלו נותנים לנו מילים ומאפשרים לנו להזדהות עם התפילה, אבל גם בעמדה הנבואית הפשוטה – אם רע לנו זה כי חטאנו – יש חשיבות גדולה. יתכן שגם לסדר המזמורים יש משמעות. הספר מציג בהתחלה מזמורים שיש בהם תחושות של נטישה, בלבול ואפילו כעס, וככל שמתקדמים בספר מעבדים את התחושות ומבינים שהכל תלוי בנו.