תהילים קטו | למה יאמרו הגוים איה נא א–להיהם

המזמור פותח בטענה שמופיעה עוד מספר פעמים בתנ"ך (ראו למשל שמות לב, יב; יואל ב, י"ז; תהילים ע"ט, י) –שמו של ה' מתחלל כאשר בני ישראל נפגעים. הרקע למזמור הוא מצבם הרע של בני ישראל, שמאפשר לגויים ללעוג להם ובכך מתחלל שם שמיים. בשיעור שהעביר בימי העיון בתנ"ך, הרב איתמר אלדר מציין להבדל משמעותי בין המזמור שלנו לבין שאר ההופעות של טענת חילול ה' במקרא: בדרך כלל הטענה מגיעה כחלק מתפילה לקב"ה שיחמול ויושיע את בני ישראל, אך כאן המזמור ממשיך בלעג לפסילי הגויים: "עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם" (ד) ולאחר מכן בקריאה לבני ישראל לסמוך על ה': "יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא: בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא: יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא." (ט-יא)

כאשר המצב של ישראל בשפל, והגויים מצליחים ולועגים לנו, יש סכנה ששם שמיים יתחלל לא רק בעיני הגויים, אלא גם בעיני בני ישראל עצמם. יש חשש שבני ישראל ישתכנעו שהאלילים של הגויים עדיפים. לכן, המשורר פונה לבני ישראל עצמם ומסביר להם שאלילי הגויים הם הבל, ושעליהם לסמוך על ה' בלבד.

בחצי השני של המזמור, רק לאחר הבטחון שבני ישראל מוכנים לתת בה' גם בזמני שפל, מגיעה הברכה לכל אלו שסמכו עליו: "ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן:  יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה' הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדֹלִים"  (י"ב־י"ג). 

שני חלקי המזמור נתפסים בציבור הרחב כשני מזמורים שונים, משום שעל החלק הראשון מדלגים כשאומרים הלל בדילוג. מה ההגיון בדילוג? 

החצי הראשון הוא ההתמודדות עם הקושי, והחצי השני הוא המעבר לדברי ברכה ותקווה שמחים. הרב אלדר מסביר שדווקא בזמנים שמחים באמת, בימים בהם אומרים הלל שלם, אנחנו יכולים להישיר מבט על הסיטואציה הקשה ולחזור ולראות איך היינו צריכים לבטוח בה' שהיה שם כל הזמן. מתוך כך נוכל גם ללמוד מוסר ולקח לשאר הזמן ולאתגרים הבאים, ולכן קוראים גם את החלק הראשון. בימים רגילים ופחות שמחים, חז"ל לא דרשו מאיתנו את ההתמודדות הזו ואז מדלגים ישר לחצי השני של המזמור.