תהילים קה | מזמור על יציאת מצרים וקיום הברית

המזמור הקודם הוא שיר הלל לה' על מעשה בראשית, והמזמור שלנו באופן דומה הוא שיר הלל על יציאת מצרים, המבטאת את השגחתו של ה' בעולם שברא, ואת התערבותו בהיסטוריה. כמו מזמורים היסטוריים אחרים, מזמור ק"ה הוא חלון הצצה נפלא לפרספקטיבה (ואף לפרשנות פנים-תנ"כית) של המשורר על סיפורי התורה. מומלץ לעיין בכך בעצמכם בהרחבה. בקצרה נאמר, שגם המזמור הבא (ק"ו) מתאר בדיוק את אותה תקופה של מזמור ק"ה, יציאת מצרים והכניסה לארץ, אבל מנקודת מבט שונה מאוד. במזמור ק"ה הכל נשמע ורוד, ואילו במזמור ק"ו התמונה מורכבת וקשה הרבה יותר. מזמור ק"ה עוסק במעשיו של ה', ואילו מזמור ק"ו עוסק במעשיהם של ישראל.

מזמור ק"ה, אם כן, מספר את סיפורה ההיסטורי של הבטחת ה' לאבות, מימושה באמצעות יציאת מצרים והכניסה לארץ. במסגרת המזמור בולט מאוד השימוש בפועל זכר. ה' זכר את בריתו לאבות (פסוק ח בפתיחה ופסוק מב בחתימה), הוציא את ישראל ממצרים על ידי מופתים רבים והכניס אותם לארץ. כנגד זאת, המשורר בפתיחת המזמור קורא גם לבני ישראל לזכור את נפלאותיו של ה': "זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו" (קה, ה). גם בכך, המזמור מתכתב עם מזמורי סוף הספר השלישי של תהילים (מזמורים פ"ח-פ"ט) בהם המשורר הרגיש שה' לא זוכר אותו, וביקש מה' שיזכור אותו. המזמור שלנו משתמש באותו פועל – זכ"ר, ומראה שלאורך ההיסטוריה ה' זכר את ישראל וקיים את בריתו. והוא קורא לישראל לקיים גם את חלקם שלהם בזיכרון – ולזכור גם הם את מעשי ה'.

המזמור חותם במטרת הכניסה לארץ: "בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ יָהּ" (קה, מה) – ונראה שגם כאן, השאלה עוברת משאלה המופנית לה' לשאלה המופנית לישראל – גם לישראל יש חלק בקיום הברית. על כך נראה במזמור הבא בע"ה.