תהילים | מזמור ק"ח והקשר בינו למזמורים נ"ז וס'

אתמול התחלנו את הספר החמישי של תהילים. הספר החמישי הוא ספר ההלל וההודאה. הלל הגדול, הלל המצרי ופסוקי דזמרה המוכרים לנו – לקוחים כולם מן הספר החמישי של תהילים. לאחר העיסוק בביסוס מלכות דוד ובעליות והמורדות שידע במהלך חייו, והעיסוק בשאלות התיאולוגיות הכבדות של עם ישראל בספרים השלישי והרביעי – הספר החמישי מוביל אותנו אל הגאולה וימות המשיח, ולהלל וההודאה שהם כוללים. נראה לי שבמובן מסוים אפשר להסתכל על ספר הגאולה כדבר שרלוונטי גם להווה. כשם שמזמורים רבים מכילים בתוכם מצוקה וקושי וגם הלל והודאה – אף שלא ברור אם המשורר כבר נגאל או לא – גם אנחנו יכולים לחוות עתות מצוקה וקושי ולצידן זמנים של ביטחון ותחושה גאולה ורוממות. מבנה ספר תהילים כולו משקף את אותן תנודות.

מזמור ק"ח בנוי כולו מחלקי מזמורים שכבר נתקלנו בהם. פסוקים ב-ו מופיעים בשינויים קלים במזמור נ"ז, ח-יב. ופסוקים ז-יד מופיעים כמעט מילה במילה במזמור ס', ז-יד. הרד"ק התייחס לכך: "...זה המזמור כולו נאמר פעמיים... ושָנָה אותו הֵנה - לא ידענו למה?! ואפשר, כי שם נאמר על הענין שזכר... על דוד עצמו, וזה המזמור נאמר על ימות המשיח..." - הרד"ק מציע שמזמורים נ"ז וס' משקפים את ההתרחשות ההיסטורית המקורית, ואילו המזמור שלנו נאמר בימות המשיח. מה כוונתו? דומה שהדברים מתחברים לאופיו של הספר החמישי: הספר החמישי הוא ספר ההלל של ימות המשיח. בימות המשיח חוזרים לאירועי העבר, נזכרים בהם – ודרכם מהללים את ה'.

הרב יואל בן נון (https://did.li/cKbZH) מצביע על כך שהמזמור שלנו מצטט ממזמורים נ"ז וס', אבל לוקח מהם בעיקר את פסוקי ההלל, ומשמיט את רוב תיאורי המצוקה. הפרספקטיבה המאוחרת של הישועה, המכוונת לעתיד – מדגישה בעיקר את הפסוקים המרוממים.