שיר השירים | ג | החתונה

אחד הפסוקים המוכרים במגילה הוא "השבעתי אתכם בנות ירושלים" שחוזר ארבע פעמים. בספרו (המומלץ!) "אחריך נרוצה" (וניתן למצוא את תמצות הדברים גם בספר "באר מרים: פסח") הרב יובל שרלו לומד את הספר כאוסף שירים עם עלילה מתפתחת, ורואה בפסוקים אלו חתימה של כל שיר, כאשר כל שיר הוא שלב והתפתחות חדשה במערכת היחסים של הדוד והרעיה. על פי זה, תחילת הפרק שלנו חותמת את השיר השני, וסופו פותח את השיר השלישי בספר.

לאחר שבפרק הקודם הרעיה דחתה את חיזוריו של הדוד וביקשה ממנו לשוב מאוחר יותר: "עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים" (ב, יז), הפרק שלנו נפתח בגעגועים, כנראה אחרי שהדוד לא הגיע בסוף היום: "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו" (ג, א). הרעיה מחליטה להיות אקטיבית, ויוצאת לחפש את הדוד תוך רצון לקדם את הקשר ולהביא אותו לבית הוריה: "כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל  בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי" (ג, ד). גם השיר הזה מסתיים בהשבעה – "אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת  הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (ג, ה), שמבטאת את הבקשה שלא לדחוק באהבה המתפתחת. השיר השני, אם כך, מתאר שלב בו מערכת היחסים לא מצליחה להתקדם. כשהדוד מבקש את הרעיה, היא עסוקה במאבק בשועלים. וכשהיא לפתע מתגעגעת היא מתקשה למצוא אותו. סוף השיר אופטימי – הרעיה מוצאת את הדוד ומביאה אותו אל בית אביה, תוך תקווה שהפעם האהבה תתממש.

רש"י ופרשנים אחרים מציעים את הימים שלאחר חטא העגל, את ימי המדבר בכלל, או את ימי השופטים עד לדוד, כנמשל לשיר השני –  ימים בהם הרעיה והדוד לא מצליחים להתחייב לקשר, דוחים אותו, ומתחרטים. יש לשים לב שגם אם שיר השירים מתאר את מערכת היחסים בין עם ישראל לא–להיו, הוא עושה זאת באופן אחר מספרי התנ"ך שמתמקדים במאורעות ובהיסטוריה, ומספר במקום זאת את הסיפור תוך התמקדות במערכת היחסים. יכול להיות שגם בשביל הבנת הנמשל פחות חשוב למקם את הסיפור דווקא על ציר הזמן ויותר נכון להתמקד בטיב מערכת היחסים המתוארת. 

השיר השלישי נפתח בתיאור "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל" (ג, ו) שבהמשך יתברר כתיאור הרעיה ביום חתונתה: "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ". (ג, יא). סוף הפרק מלמד אותנו שהרגע הגיע והדוד והרעיה מצליחים להתאחד ולהתחתן. גם ברגע החתונה ישנם כמה רמזים לבעיות שעוד יצופו בהמשך: מיטתו של שלמה, המקום האינטימי ביותר, מוקפת ששים גיבורים, וגם אחרי שהתחתן "תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם" (ג, י). הרב שרלו מפרש את המגילה כסיפור על אהבה "בלתי אפשרית" בין בני זוג מעולמות שונים – נערה פשוטה מעין גדי ומלך ישראל – כשכל אחד מהם רואה את הקשר באופן אחר, ומצפה לדברים אחרים מבן הזוג. הנערה מופתעת לגלות את המשמעות של להתחתן עם המלך, ותמשיך להתמודד עם הפערים בפרקים הבאים.