מזל להיות גנב: באגדת חז"ל ובסיפור החסידי (3)

בשיעור הקודם, בעקבות העיסוק בסיפור התלמודי על ר' נחמן בר יצחק שחוזה בכוכבים בישר לאמו שהוא יהיה גנב, קראנו את סיפורו של ר' נחמן מברסלב על איש שחוזה בכוכבים אמר לו שמזלו הוא שיהיה גנב. תחילה הצגנו את הפירוש שמובא בצמוד לאחד מנוסחי הסיפור בשם 'אנ"ש', שפירשו שהאיש בסיפור שגה בכך שפתח פתח לדבריו של החוזה בכוכבים, במקום "להמשיך לעבוד את ה' כהרגלו" בבית המדרש. הפתח הזה הוביל אותו אל הגנבה ואל סופו הטרגי. הזכרנו גם נקודה מעניינת שהעיר הרב דן האוזר בפרשנותו לסיפור, והולכת בכיוון דומה.

הרב דוב זינגר הציע קריאה שונה מאד לסיפור.^[1] תחילה הוא מעיר את תשומת הלב לכך שהרעיון "להמשיך לעבוד את ה' כהרגלו" שמופיע בהערה של 'אנ"ש' בתור הבחירה הנכונה, לא נשמעת כמו מטרה שר' נחמן חותר אליה בדרך כלל. למשל, בתורה א' בליקוטי מוהר"ן ר' נחמן אומר:

כי היצר טוב נקרא: "(ילד) מסכן וחכם", בחינת מלכות שהיא בחינת עניה ודלה... דלית לה מגרמה כלום כי אם מה שמקבלת מחכמה. ויצר הרע נקרא: "מלך זקן וכסיל"... בחינת "לא יחפץ כסיל בתבונה" וכו', כנ"ל.

ובשיחות הר"ן (נ"א) מופיע:

גם אין טוב להיות זקן. הן חסיד זקן והן צדיק זקן - זקן אין טוב. כי צריך רק להתחדש בכל יום להתחיל בכל עת מחדש...

דבריו של ר' נחמן נגד הזיקנה אינם מופנים נגד עצם הזיקנה, ברוח ה"אנטי-אייג'ינג" שאנחנו מכירים היום. אדרבה, הזיקנה כשלעצמה, כמייצגת חכמת חיים וניסיון, חיובית בעיניו. ר' נחמן לא מדבר על גיל מבוגר, אלא על עייפות רוחנית וחוסר התחדשות, שיכולות להתרחש בכל גיל. יש זקנים בגיל שיש בהם כוחות ורעננות רוחנית, ויש צעירים בגיל ש'עייפים' רוחנית. אדם שלבו פתוח מכונה "ילד מסכן וחכם" – העניות והדלות שלו מבטאים תחושת חיסרון שמאפשרת לו להמשיך לקלוט ולגדול. זאת לעומת אדם שחש מלאות, 'זקנה' מנטלית, סגור בתוך עצמו ולא פתוח לקלוט דברים נוספים מהעולם או מהתורה.

אפשר לחלוק גם על הדוגמה ש'אנ"ש' הביאו. כזכור, 'אנ"ש' פירשו את סימן השלשלת שמופיע על המילה "וימאן" בסיפור יוסף, כעמידה איתנה של יוסף בסירובו לאשת פוטיפר – "לרמז שלא רצה ולא רצה ולא רצה ברצון אחד שלם, ומשום כך זכה להנצל מהנסיון עד שנעשה משנה למלך...". אולם, הצליל המוסיקלי המתפתל של טעם ה'שלשלת' נשמע יותר כמו צליל שמתאר מצב של התלבטות, של רצוא ושוב, ולא כמו צליל שמתאר עמדה החלטית ובטוחה בעצמה. אמנם בפשט הסיפור בספר בראשית אנחנו לא קוראים על התלבטות כלשהי של יוסף, אבל במדרשים שונים של חז"ל אפשר למצוא קריאות שמתארות כיצד יוסף עבר התמודדות מטלטלת עם היצר כשאשת פוטיפר ניסתה לפתות אותו – כמו למשל במדרש הזה:

ד"א [דבר אחר] ר' שמעון אמר: נמתחה הקשת וחזרה, הה"ד [הדא הוא דכתיב (=זהו שכתוב)] "ותשב באיתן קשתו" – קשיותו. ר' יצחק אמר נתפזר זרעו ויצא דרך צפרניו שנא' "ויפוזו זרועי ידיו" ר"ה בשם רבי מתנא אמר איקונין של אביו ראה וצנן דמו דכתיב "משם רועה אבן ישראל" מי עשה כן? "מאל אביך ויעזרך" וגו' "ברכות שדים ורחם" ברכתא דאבוך ודאמך. (בראשית רבה פז ז)

הקריאה של המילה "וימאן" באופן הזה נותנת מקום לרעיון שלפיו ראוי שדבריו של החוזה בכוכבים יישקלו במחשבתו של האיש, ואולי יש בהם פוטנציאל חיובי כלשהו. ואכן, יש שפירשו את הסיפור של ר' נחמן, בעיקר בגרסה שמסתיימת בסוף טוב עבור האיש, כמעודדת סוג של 'גנבה'. לא במובן של גנבת רכוש, שהיא כמובן אסורה, אלא במובן הרוחני. מהי גניבה רוחנית? הנה, למשל, פרשנות שמופיעה באתר סיפורי החסידים 'זושא': ^[2]

ייתכן שרבי נחמן מרמז במשל לכך שאומץ לבו של אדם תמים יכול לגרום לכך שה"מלך", כלומר א-לוהים יעשה עמו חסד.

ניתן להציע הצעה קיצונית יותר, ולפיה ר' נחמן רומז לכך שיש משהו קדוש ביכולת ה"גנֵבה" במישור הדתי והרוחני. רעיון זה מופיע בכמה כתבים חסידיים. הגניבה היא היכולת לשנות את ה"חוק" והסדר, ו"להיכנס" באופן רוחני גם למקום שאסור להיכנס אליו. מבחינה זו, הגנב הוא האדם החותר להיפגש עם א-לוהיו גם כשאין הוא ראוי לכך.

פרשנות זו רואה את הגניבה כחריגה של אדם מהמקום שלכאורה 'מתאים לו' כרגע, המקום שבו יש 'כיסוי' לשהייה שלו, שמותאם ליומיום שלו. היכולת להתקדם מבחינה רוחנית תלויה לפעמים בקפיצה רוחנית למקום שאולי לא ראוי לו כרגע. אפשר לראות זאת כהיחשפות ל'אור' שלאדם אין עדיין כלים לקלוט, ובכל זאת, ה'רשימו', הרושם של מה שייקלט אצלו באותם רגעים ייתן לו דחיפה ומוטיבציה להתפתח ולפתח את הכלים המתאימים כדי שיוכל להכיל את ה'אור' הזה בצורה נכונה. לולא ה'טעימה' הראשונית שחורגת מהמקום הנוכחי של האדם, לא יהיה לו דחף מתאים להתקדם ולגדול.

ניסוחים אחרים לרעיון הזה אפשר למצוא במקורות שונים, חלקם מפתיעים. ספר הזוהר, למשל, מעיר שבפסוקים "לא תרצח", "לא תנאף", וכו' של עשרת הדברות יש טעם מפסיק בין המילה 'לא' לאיסור ב'טעם העליון', שבו קוראים את עשרת הדברות בציבור בשבועות:

פסקא טעמא בכל הני תלת, ואי לא דפסקא טעמא לא הוי תקונא לעלמין ויהא אסיר לן לקטלא נפשא בעלמא אף על גב דיעבור על אורייתא, אבל במה דפסקא טעמא אסיר ושרי...

לא תנאף, אי לאו דפסקא טעמא אסיר אפילו לאולדא או למחדי באתתיה חדוה דמצוה, ובמה דפסקא טעמא אסיר ושרי:

לא תגנב, אי לאו דפסקא טעמא הוה אסיר אפילו למגנב דעתא דרביה באורייתא או דעתא דחכם לאסתכלא ביה או דיינא דדאין דינא לפום טענה דאצטריך ליה למגנב דעתא דרמאה ולמגנב דעתא דתרווייהו לאפקא דינא לנהורא, ובמה דפסקא טעמא אסיר ושרי.

(זוהר ח"ב צג, ב)

[עברית: הטעם מפסיק בכל אלה השלושה, ואילולא שמפסיק הטעם לא היה תיקון לעולמות, והיה אסור לנו להרוג נפש בעולם אף על גב שיעבור על התורה, אבל במה שמפסיק הטעם אסור ומותר.

לא תנאף – אילולא שמפסיק הטעם אסור אפילו כדי להוליד או לשמוח באשתו שמחה של מצוה...

לא תגנב – אילולא שמפסיק הטעם היה אסור אפילו לגנוב דעתו של רבו בתורה... או דיין שדן דין לפי טענה שצריכה לו (כדי) לגנוב את דעתו של הרמאי ולגנוב את דעת שניהם (כדי) להוציא את הדין לאור...]

הזוהר כותב שלולא הטעם המפסיק, הפעולה שנאסרה הייתה נאסרת באופן מוחלט – גם למטרות חיוביות, כגון הוצאה להורג של אדם שחייב מיתה ("לא תרצח"), או יחסי אישות בין איש לאשתו ("לא תנאף"). הטעם המפסיק מורה על כך שיש מצבים שבהם הפעולה הזו מותרת. באופן דומה הסביר ר' זאב וולף מזיטאמיר, מתלמידי המגיד ממעזריטש, את ההפסקה בין 'לא' ל'תגנוב':

נמצא העולה מדברי קדשו, אם לא היה בחינת פסיק הטעמים באורייתא, בין שתי תיבות אלו... בלתי אפשרי היה שום גניבה בעולם, אפילו גניבה דמצוה, וממילא אם אין בחינת גניבה בסטרא דקדושה, מאין נמשך בחינת גניבה אל הקליפות? כי כל מה שיש בקדושה, כנגדה יש בסטרא אחרא זה לעומת זה... ('אור המאיר', דרוש לשבועות)

ר' זאב וולף משתמש כאן בעיקרון קבלי וחסידי ידוע, שקובע שדבר לא יוכל להתקיים בעולם בלי ששורשו יהיה בא-לוהות, בלי שיהיה בו גרעין א-לוהי. התפיסה הקבלית קובעת ש"זה לעומת זה עשה הא-לוהים" (על פי קהלת ז', יד), ושלכל דבר שקיים ב'סטרא דקדושה' ('צד בקדושה') יש תמונת מראה ב'סטרא אחרא' ('הצד האחר') – ולהיפך. ממילא, אם קיימת תופעה שלילית כמו גניבה בעולם ה'קליפות', ב'סטרא אחרא', צריכה להיות בבואה של תופעה דומה בצד החיובי, ב'סטרא דקדושה', אחרת הגניבה לא הייתה קיימת בעולם. כוח ה'גניבה' כשלעצמו, כמו כל דבר שקיים בעולם, מכיל שורש א-לוהי, שורש טוב ואמיתי, שהוא השורש שנותן את החיים לכל סוגי הגניבות (שחלק מהן מתבטאות במעשה שלילי ושייכות ל'סטרא אחרא'). יש טעם מפסיק בין 'לא' ל'תגנוב', מפני שאם הגניבה קיימת כדבר עם ממשות בעולם הרי שלא ניתן רק לשלול אותה.

דברים דומים מופיעים דווקא אצל הרב הוטנר בספרו 'פחד יצחק', שאף מפתח את הדברים ומציע אפשרות ל'גניבה' חיובית בתחום הרוחני:

לא תגנוב דעשרת הדברות נקרא הוא בטעם מפסיק על תיבת 'לא'. ואמרו חכמים שההפסק הזה בא להורות לנו, כי שרא ליה לאיניש לגנוב דעתיה דרביה, ולהראות את עצמו בעיני הרב בציור יותר נעלה מאשר הוא באמת, בכדי שעל יד כך ישפיע לו הרב דברי תורה יותר נעלים מכפי ערך מדרגתו באמת. ועלינו לדעת שאם יש היתר כזה בהנהגת תלמיד אצל רבו, בודאי שיש למצוא דוגמא להיתר כזה בהנהגת תלמיד ביראת שמים. שהרי מורא רבך כמורא שמים... היתר זה עובר הוא דרך ההנחה כי החיצוניות מעוררת את הפנימיות. ובכן אנו אומרים, כי לפעמים שפיר לו לאדם להעמיד את עצמו בחיצוניותו למעלה ממדרגת פנימיותו, בכדי לעורר על ידי כך את הגבהת פנימיותו והתרוממותה... (פחד יצחק לפורים, עניין טז)

על פי הדברים האלה אפשר להתחיל לראות את 'מזלו' של האיש להיות גנב כמזל שמכוון אותו להתפתחות בעולמו הרוחני על ידי חריגה זמנית ממקומו ה'טבעי'. דוגמה פשוטה לכך היא שאדם יכול להשתתף בשיעור שגבוה מרמתו, ואף שלא יבין דברים רבים, לפעמים יצא עם רושם חזק שנאמר שם משהו מעניין או משמעותי מאד, והרושם הזה ידחוף אותו ללמוד ולהשתלם כך שיוכל להבין שיעור כמו זה בעתיד. אך אם האדם לא ישתתף לעולם בשיעור כזה, אלא יגביל את עצמו לשיעורים שמותאמים לידע ולכלים שלו, הוא עלול להישאר באותה רמה, ללא צמיחה משמעותית. 

וריאציה אחרת על ההתבוננות הזו על 'גניבה' אפשר למצוא אצל ר' נחמן. בליקוטי מוהר"ן כתוב כך:

שמעתי בשמו, שהוכיח את אחד שאמר לו שאין לו פנאי ללמד מחמת שעוסק במשא ומתן אמר: שאף על פי כן ראוי לו לחטף איזה זמן לעסק בתורה בכל יום ואמר, שזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ששואלין את האדם: קבעת עתים לתורה? קבע הוא לשון גזלה, כמו שכתוב: "וקבע את קבעיהם נפש" הינו ששואלין את האדם, אם גזל מן הזמן שהוא טרוד בעסקיו אם גזלת מהן עתים לתורה כי צריך האדם לחטף ולגזל עתים לתורה מתוך הטרדא והעסק. (ליקוטי מוהר"ן, תורה רפד)

ר' נחמן דורש דרשה על דברי חז"ל "קבעת עיתים לתורה" על סמך הפסוק במשלי, שבו השורש קב"ע יכול להתפרש במשמעות של גניבה. הוא מסביר שאדם צריך 'לגנוב' זמן מהשעות העמוסות של היומיום והשגרה לטובת ענייני רוח ותורה. קל מאד להיסחף ביומיומי ובצרכיו השונים וכך יעברו יום ועוד יום בריחוק מהרוח, בריחוק מה'. ר' נחמן מתאר ניצול של כוח שהוא לכאורה יצרי ושלילי, כגניבה, על מנת לשבור את המעגל האינסופי של החומר. מכיוון שהמעגל הזה שואב את האדם באופן חזק כל כך, דווקא שימוש בכוח שיכול לבוא ממקומות יצריים מסוגל לסדוק אותו ולקחת את האדם למקום אחר.

ניתן לשלב את  הפרשנות הזו בסיפור על האדם שמזלו היה שיהיה גנב. לכאורה, האיש הזה עוסק בתורה וברוח בבית המדרש, אבל – כפי שכתבתי לעיל בשם הרב דוב – העיסוק שלו נהיה "הרגל", וכך איבד ממשמעותו מבחינת ר' נחמן. ייתכן שדרושה הכנסה של איזו שהיא יצריות, על מנת להפיח חיים חדשים בתורה של אותו אדם, וארחיב על כך יותר בשיעור הבא. אך בטרם נמשיך בפרשנות הסיפור, אנסה לקחת את הדברים שעלו עד כה חזרה לסיפור על רב נחמן בר יצחק. אני חושב שהדברים שעולים מהסיפור של ר' נחמן מברסלב על פי הפרשנות שניתנה עד כה יכולים להעלות בראשנו את השאלה הבאה – האם אמו של רב נחמן בר יצחק נהגה נכון כשהקפידה שיכסה את ראשו ובכך ינצל מ'יצר' או 'תכונת' הגניבה? כפי שראינו בשיעור שעבר, אמו של רב נחמן היא היחידה מבין שלושת גיבורי הסיפורים בסוגיה, שבחרה להתערב התערבות אקטיבית במציאות כדי לנסות לשנות את גורל בנה. מצד אחד, כיסוי ראשו של בנה כנראה מנע ממנו להיות גנב. מצד שני, יתכן שהיא מנעה ממנו פוטנציאל של צמיחה, שאם היה מנותב נכון היה מוביל אותו לגדולה במקומות רוחניים טובים, מעבר למה שהשיג בחייו. כלומר, יתכן שהייתה לרב נחמן בר יצחק, באופן פוטנציאלי, אנרגיה חזקה מאד, שנכבשה על ידי אותה גלימה שכיסתה אותו ועל ידי אותה 'יראת שמים', שאמנם עיצבו אותו כעובד ה' ולא כגנב, אבל אולי עם פחות אנרגיה רוחנית וכוחות יצירה. אמנם, קשה לקבוע זאת בוודאות.

בשיעור הבא נמשיך בפרשנות הסיפור של ר' נחמן ונראה כיצד פרשנות אחרת זו 'מתכתבת' עם הסיפור התלמודי של רב נחמן בר יצחק, וסיפורי ה'מזל' בכלל.

[1] ד' זינגר, "מעשה מחוזה בכוכבים הנקרא 'וירוש ביט'", בתוך: החיים כגעגוע (בעריכת ר הורן), תל-אביב תש"ע, עמ' 39­-63. ראו גם בשיעור על המעשה הזה באתר בית המדרש להתחדשות, שבו מופיעים מקורות נוספים שאת חלקם נזכיר להלן: https://www.lifnim.co.il/library/%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%96%D7%94-%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%9D/

[2] https://zusha.org.il/story/%D7%92%D7%A0%D7%91-%D7%91%D7%A8-%D7%9E%D7%96%D7%9C/.