ערכין דף לג – בתי חצרים
בתי ערי חומה נגאלים כל י"ב חדש, ולאחר מכן נחלטים לקונה לצמיתות ואינם יוצאים ביובל. שדה אחוזה אינו נגאל בשנתיים הראשונות, אך לאחר מכן נפדה בגרעון כסף, ובכל מקרה – חוזר לבעליו ביובל. במשנה (לג ע"א) נאמר שבתי חצרים נהנים מצירוף של הזכויות השונות:
"בתי החצרים נותנין להם כח יפה שבבתי ערי חומה וכח יפה שבשדות, ונגאלין מיד וכל שנים עשר חדש כבתים, ויוצאין ביובל ובגרעון כסף כשדות".
מבחינה מציאותית, בתי חצרים מהווים מקרה ביניים בין בתי ערי חומה ובין שדות. משום כך מתבקש שדינם יהיה שילוב או מיצוע של דיני בתים ודיני שדות. עם זאת, עדיין יש לדון מדוע הם זוכים לקבל את צירוף הזכויות השונות ולא חיתוך של זכויות אלו (שהיה גורם לכך שבפועל לא יוכלו להיגאל לעולם) או פשרה אחרת ביניהם.
נראה שניתן לבאר דין זה מתוך התבוננות במחלוקת אחרונים ביחס לדין בתי חצרים בשנה השניה. בשנה השניה של המכירה לא ניתן לגאול בתי ערי חומה ולא שדות אחוזה, משום שבתי ערי חומה אפשר לגאול רק בשנה הראשונה ואילו שדות אחוזה ניתן לגאול רק החל מהשנה השלישית. לאור זאת, נחלקו האחרונים מה יהיה דינם של בתי חצרים בשנה השניה: בעל השפת אמת (ד"ה במשנה נגאלין) נוטה לומר שגם בתי חצרים אינם נגאלים בשנה השניה, ואילו דעת האור שמח (שמיטה ויובל יב, י) היא שבתי חצרים נגאלים גם בשנה השניה.
נראה שמחלוקת זו מבטאת שתי הבנות שונות של דין בתי חצרים:
א. הבנה אפשרית אחת היא שבתי חצרים הינם גם בתים (שהרי הם באמת בתים) וגם שדות (משום שנאמר "על שדה הארץ ייחשב"), ומשום כך ניתנו להם גם זכויות של בתים וגם זכויות של שדות. לכן לא ניתן לפדותם בשנה השניה, כמו שלא ניתן לפדות בתים ושדות.
ב. הבנה שניה היא שבתי חצרים אינם נחשבים כבתים ואינם נחשבים כשדות, ומשום כך לא יחולו על פדיונם לא הגבלות של בתי ערי חומה ולא הגבלות של שדות אחוזה. הדין הבסיסי ביחס למכירת נדל"ן הוא שאפשר לפדותם בכל עת והם חוזרים ביובל. ביחס לבתי ערי חומה התחדש דין של חליטה לצמיתות לאחר שנה, ואילו ביחס לשדה אחוזה התחדש דין של איסור פדיון בשנתים הראשונות (כנראה כדי שלא להזיק לקונה שהשקיע בעיבוד השדה). אך בבתי חצרים מגבלות אלו אינן חלות, וממילא חוזר הדין הבסיסי, המאפשר פדיון בכל זמן ומשיב את השדות ביובל.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)