חגיגה | דף כג | כמעשה שהיה

ביום שישי, י"ג בתמוז תשע"ד, פגעה רקטה בבית דירות בשכונת מגורים בבאר שבע וגרמה לפציעה של כמה אזרחים. מדינת ישראל לא איחרה להפיק לקחים מן האירוע, וכבר ביום ראשון, ט"ו בתמוז, הציבה 14 מיגוניות בטון בשכונה, שעד כה היו בה רק שתי מיגוניות. כשאנו שומעים על מקרים כאלו, יש בהם משהו המעורר גיחוך: האם זה הפתרון לבעיה? ממה נפשך: אם השיקולים המקצועיים מורים לשים שתי מיגוניות בשכונה – אין סיבה לשנות זאת בעקבות מקרה אחד, ואם יש צורך בארבע עשרה – יש למגן כך את כל השכונות בבאר שבע, ולא רק את השכונה שנפגעה. אך גם בדברי חז"ל נוכל למצוא שיקול דעת מעין זה, ומתוך כך ננסה להבין את ההיגיון שבו.

במשנה (לעיל כ ע"א) נאמר: "הנושא את המדרס – נושא את התרומה, אבל לא את הקדש". בברייתא שבסוגייתנו מבואר שגזרה זו התחדשה "משום מעשה שהיה", היינו שהיה אדם אחד שנשא מדרס וקודש בבת אחת והדבר הגיע לידי כך שהקודש נטמא, ומשום כך גזרו שאין לשאת קודש ומדרס יחד, ומכיוון שהמעשה אירע עם קודש ולא עם תרומה – לא גזרו על התרומה. הגמרא מקשה שאין סברה לחלק בין קודש לתרומה בשאלה זו, ועונה:

"הא מני – רבי חנניה בן עקביא היא... דתניא: לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה, ולא יעמוד בצד זה ויזרקם לצד אחר, ולא ישיטם על פני המים, ולא ירכב על גבי בהמה, ולא על גבי חבירו, אלא אם כן היו רגליו נוגעות בקרקע, אבל מעבירן על גבי הגשר ואינו חושש. אחד הירדן ואחד שאר הנהרות. רבי חנניה בן עקביא אומר: לא אסרו אלא בירדן, ובספינה, וכמעשה שהיה. מאי מעשה שהיה? דאמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה, ונמצא כזית מת תחוב בקרקעיתה של ספינה. באותה שעה אמרו: לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן בספינה".

בברייתא מסופר על מעשה שהיה באדם שנשא מי חטאת בספינה בירדן, ומי החטאת נטמאו על ידי כזית מן המת שהיה בספינה. כל התנאים מסכימים שמשום מעשה זה גזרו על נשיאת מי חטאת בספינה, אלא שנחלקו בהיקף הגזרה: לדעת חכמים יש לגזור על כל נשיאה של מי חטאת על גבי דבר אחר שיכולה להיות בו טומאה, ואילו לדעת רבי חנניה הגזרה נאמרה דווקא בנוגע לספינה השטה על גבי הירדן, ולא לגבי אמצעי תחבורה או נהרות אחרים.

נראה שיש בדבריהם שתי דרכים להבין את אופי הגזרה "משום מעשה שהיה". לדעת חכמים, המעשה מלמד אותנו על סכנה שלא עמדנו עליה קודם לכן – לפני המעשה לא עלה על דעתנו שטומאה עשויה להתחבא בספינות, וכעת אנו שמים לב לאפשרות זו ומתגוננים בפני כל הצורות האפשריות שלה.

לעומת זאת, לדעת רבי חנניה שיקול הדעת של חכמים איננו מושפע ממעשים. חכמים היו מודעים כל הזמן לאפשרות שתהיה טומאה בתוך ספינה, אלא שמכיוון שמדובר בחשש רחוק, העדיפו לא לגזור משום כך על נסיעה בספינה. נראה שלדעתו הגזרה אינה נובעת ממחשבה מחודשת בעקבות המעשה, אלא מרצון להזכיר את המעשה ולעורר את תשומת הלב אליו. הגזרה על ירדן וספינה מקבעת בתודעה הציבורית את החשש מטומאה המתחבאת בספינה, וגורמת לכך שבני אדם ישימו לב לאפשרות זו, גם בלי לאסור עליהם באופן גורף את הנסיעה בספינות.