מגילה | דף יא | הפתיחות למגילת אסתר

הגמרא בסוגייתנו מביאה סדרה ארוכה של אמוראים שהיו פותחים את דרשתם בענייני מגילת אסתר בפסוק. בקריאה ראשונה נראים דברי הגמרא כרשימה שמשמעותה אינה ברורה. אומנם, נוכל לראות את הגמרא באור אחר אם נקבל את ההנחה שכל אמורא בחר בפסוק המבטא בעיניו את המסר העמוק הטמון בסיפור של מגילת אסתר.

אם ננסה לקרוא את דברי הגמרא באופן זה, אפשר לראות לפחות שתי עמדות יסוד הבאות לידי ביטוי בבחירת הפסוקים. עמדה אחת גורסת שהסיפור של מגילת אסתר הוא סיפור של גאולה והופעה אלוהית. כך למשל בחר רב דימי בר יצחק בפסוק "ובעבדֻתנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס" (עזרא ט, ט), רבי יוחנן בחר בפסוק "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו" (תהלים צח, ג), רב מתנה בחר בפסוק "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרֹבים אליו" (דברים ד, ז) וכן הלאה. פסוקים אלו מבטאים את עוצמת ההשגחה האלוהית על עם ישראל גם בעומק הגלות.

לעומת זאת, ריש לקיש בחר לפתוח בפסוק "ארי נֹהם ודב שוקק מושל רשע על עם דל" (משלי כח, טו), רב פתח בפסוק "והתמכרתם שם לאֹיביך לעבדים ולשפחות" (דברים כח, סח) וכן הלאה. לפי אמוראים אלו הסיפור של המגילה הוא הסיפור של עם גולה ומדולדל אשר עמד על סף כיליון וניצל ברגע האחרון.

שתי העמדות הללו מספקות לנו שתי קריאות שונות של המגילה. לפי העמדה הראשונה, המגילה היא סיפור של נס. כבר מן הרגע הראשון צריך לראות את התרופה שמקדים הקב"ה למכה ואת ניצני הגאולה ההולכים ומתפתחים לאורך הסיפור. לעומת זאת, לפי הקריאה השנייה המגילה היא סיפור של משבר, סיפור של עם שנמכר לעבדים ולשפחות ורק ברגע האחרון ניצל.

אפשר לנסות לשייך את הדרשות השונות לאורך הסוגיה לשתי הקריאות הללו. כך למשל הדרשות המעצימות את כוח תפילתו של מרדכי, שבזכותו ניצל עם ישראל, רואות באיום על עם ישראל איום ממשי, שרק תפילה מיוחדת הסירה אותו. אולם גם תפילתו של מרדכי עשויה להתפרש באופן אחר – בגמרא להלן (יב ע"א) מסביר רבי שמעון שסיבת הגזירה הייתה שישראל השתחוו לפסלו של נבוכדנצר, ומתוך כך הוא מסיק לגבי אופי הגזירה ש"הם לא עשו אלא לפנים – אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לפנים", כלומר שלאמיתו של דבר מעולם לא הייתה סכנה ממשית לעם ישראל. וכך כתב על גמרא זו רבי צדוק הכהן מלובלין (רסיסי לילה נב):

"וקיבלתי דהסנהדרין וכל אנשי כנסת הגדולה שבאותו דור ידעו האמת, שהוא רק גזירה לפנים, ולא עשו חשבון מזה כלל, רק מרדכי דנעלם ממנו ענין זה הוא שזעק והזעיק על הענין, כך שמעתי. והענין דרצה השם יתברך להעלים זה ממרדכי כדי שיתפלל וירעיש על זה".