מגילה | דף כ | מילה ביום
אחד הדינים הנלמדים במשנה בסוגייתנו, הנו דין שהזמן של מצות המילה הוא משעת נץ החמה – מהרגע בו השמש מתחילה להראות מעל האופק:
ולא מלין עד שתנץ החמה.
בגמרא למדים את המקור לדין מהפסוק בספר ויקרא (פרק יב פסוק ג) שאומר 'וביום השמיני ימול' – מכך למדין שזמן המילה הוא דווקא ביום ולא בליל יום שמיני.
במסכת יבמות (דף עב עמוד א-ב) נחלקים תנאים האם במקרה של מילה שאינה בזמנה – כאשר נדחתה המילה מהיום השמיני, המילה יכולה להיעשות בלילה או רק ביום; לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון מילה שלא בזמנה יכולה להיעשות גם בלילה. לדעת חכמים, וכפי שנפסק להלכה, המילה צריכה להיעשות רק ביום. השו"ע (יורה דעה הלכות מילה סימן רסב סעיף א) מסכם:
אין מלין עד שתנץ החמה ביום השמיני ללידתו. ( ומשעלה עמוד השחר יצא). (ב"י ממשנה פ"ב דמגילה). וכל היום כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצות ומלין מיד בבקר. ואפילו מילה שלא בזמנה אינה אלא ביום. הגה: עבר ומל בלילה, צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית.
על פניו, לא מובן מדוע לא מובא בסוגייתנו התירוץ מהגמרא במסכת שבת (דף קלב ע"א) הנלמד מהפסוק בספר בראשית 'ובן שמונת ימים' (פרק יז פסוק יב) – ממנו ניתן ללמוד שהכוונה היא לימים ולא ללילות; ניתן להסביר שהסיבה היא, כפי שהגמרא ביבמות מביאה, משום שהחידוש שאומר שאף מילה שלא בזמנה, צריכה להיעשות ביום גדול יותר מאשר החידוש שנלמד מהפסוק של 'ובן שמונת ימים'.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)