סוכה | דף לב | לולב העומד להיסדק כסדוק דמי

בסוגייתנו נאמר, שהאמור במשנה 'נחלקה התיומת, נעשה כמי שניטלה התיומת ופסול' מתייחס לדינו של לולב בו העלה האמצעי (וי"א רובו של כל אחד מהעלים) נחלק לשנים . הקושי הוא שנאמר בהקשר אחר בסוגיה שלולב שנסדק כשר כל עוד שלא נעשה כהימנק, ומכיוון שמדובר בכלי שיש לו שני ראשים בצורת האות האנגלית וי לא מובן מדוע נפסל כאן הלולב כשרק העלה האמצעי נחלק?

רבי יום טוב אשבילי (חידושי הריטב"א מסכת סוכה דף לא ע"ב ) פירש:

נסדק דומיא דנקטם דהיינו בעלה העליון בראשו ואסיקנא דאי עביד כהמנק פסול,
וכי תימא והא דקתני נחלקה התיומת פסול ופירשו רבותינו דתיומת היינו העלה האמצעי והתם אף על גב דלא עביד כהמנק פסול?
ויש לומר דהתם כשנחלקה רובה אבל נסדק מיעוטו דהיינו בראשו כשר עד דעביד כהמנק,
ועוד יש לומר דאפילו נחלקה מיעוטה פסול דומיא דנקטם וכי אמרינן נסדק מעוטו כשר כשנסדק לרחבו דהוי כעין נקטם שנקטם לרחבו ולפיכך במיעוטו כשר כל היכא שאינו תלוי ועביד כהמנק דהדר הוא דאינו ניכר בו כך נראה לי,
ולפי זה ראוי לחוש כשהסדק לארכו שהוא מתרבה בכל שעה כשמנענעו לפסול אפילו במיעוטו, וכן חוששין בעלי הנפש.

החילוק הוא כדלהלן: סוגייתנו מתייחסת למקרה בו התיומת נחלקה רובה, ואילו הציטוט המצויין בקושיה מתייחס ללולב שנסדק אשר מוגדר ככשר כל עוד לא מתמדובר במיעוטו של הלולב; לדבריו, גם אם נחלק הלולב מעט הוא פסול, האמור שבלולב שנסדק הכוונה היא כשהוא נסדק לרוחב – בדומה לנקטם, שנקטם לרוחב. בדבריו הוא כותב כי לכן יש לחשוש כאשר הסדק לאורך, זאת משום שהוא מתרבה כשמנענעים אותו – וכן חוששין בעלי הנפש.

אם אכן החשש הוא משום שיתרבה הסדק בזמן שמנענעים אותו, נראה שאם ידביקו את התיומת במקום בו היא נחלקה, יהיה הלולב כשר לדעת כולם*.

נראה לומר כי אם נכון הדבר, שאין לומר כי החשש הוא על העתיד (שבהמשך יסדק הלולב) אזי נראה שהסיבה לדין היא שמרגע בו הגביה האדם את הלולב, למעשה הוא יצא ידי חובה וממילא כבר אין הלולב פסול לברכה אם נחלקה התיומת. הכוונה היא, אם כך, היא שמרגע זה – עוד קודם שמנענעים את הלולב, דינו הוא כפסול משום שדנים אותו כמי שעומד להיסדק, כסדוק דמי כבר עכשיו. אולם, אם יודבק הלולב, ממילא אין הוא כעומד להיסדק ולכן יהיה כשר.

_________

* באופן זה כתב גם הגרש"ז אוירבך הליכות שלמה (י, ה).