יומא | דף עז | להאכיל בשתי ידים
בסוגייתנו מובאת ברייתא בנוגע לאיסור רחיצה ביום הכיפורים:
תנא דבי מנשה, רבן שמעון בן גמליאל אומר: מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק, ואינה חוששת. אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת, וגזרו עליו להאכיל בשתי ידים.
מברייתא זו אנו למדים כי אין איסור רחיצה ביום הכיפורים במידה ומטרת הרחיצה היא להסיר את הרוח הרעה מהיד בכדי ליתן לתינוק דבר מאכל. הסיבה לכך היא שאין איסור רחיצה במצבים בהם אין בכלל תענוג מן הרחיצה - כגון המצב שלנו, בו אדם רוחץ בכדי להסיר לכלוך מהיד. בסיבת טעמו של שמאי, כתב רבי יום טוב אשבילי ששמאי סובר שאסור לרחוץ היד כלל בכדי להאכיל את התינוק, ושהוא היה מאכיל את התינוק מבלי לרחוץ ידיו כלל; אפשרות נוספת היא ששמאי היה מאכיל את התינוק על ידי אדם אחר שנטל ידו.
הסבר אחר שניתן להציע בדעת שמאי הוא שלדעתו יש חשש שאם אדם יטול יד אחת, עשוי אותו אדם לטעות ולגעת בלחם ביד האחרת אותה הוא לא נטל.
מפשט דברי הגמרא, נראה שההסבר הראשון הוא הנכון יותר, שכן מהלשון 'גזרו עליו' משמע ששמאי סבר שאסור לרחוץ וחכמים חייבו אותו לעשות כן (או לכל הפחות, גזרו עליו להאכיל בשתי ידיים וממילא היה עליו ליטול את ידיו). יחד עם זאת, יתכן גם שההסבר השני נכון – שמאי חשש שמא יבוא אדם לידי טעות, וייתכן שאף בכדי להסיר חשש זה בדיוק הורו חכמים שמותר ליטול את שתי הידיים.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)