יבמות | דף צו | תורתו של משה היא

סוגייתנו מספרת על רבי אלעזר, שאמר בבית המדרש את תירוצו של רבו, רבי יוחנן, אך לא אמר זאת בשמו. רבי יוחנן הקפיד על כך, ורבי יעקב בר אידי ביקש לפייסו בדברים הבאים:

"'כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה' – וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם כך אמר לי משה? אלא יהושע יושב ודורש סתם, והכל יודעין שתורתו של משה היא. אף ר' אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם, והכל יודעין כי שלך היא".

מימרא זו מאפשרת להסביר סתירה בין דבריו של רבי אליעזר במסכת סוכה למסופר עליו באבות דרבי נתן.במסכת סוכה (כח ע"א) אומר רבי אליעזר על עצמו:

"ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם".

לעומת זאת, באבות דרבי נתן (פרק ו') מסופר עליו שדרש "בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם". אם רבי אליעזר אמר רק מה ששמע מרבו, כיצד ייתכן שאמר דברים שלא נשמעו מעולם? הלוא הדברים נשמעו לכל הפחות על ידי רבי אליעזר עצמו!

על פי המימרא שבסוגייתנו הדבר ברור: רבי אליעזר אמר חידושי תורה רבים שרבו לא אמר, אך את כל תורתו, את כל מה שחידש, קיבל מרבו. כך ניתן להבין גם את המדרש הבא (מנחות כט ע"ב):

"בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי! אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים. תשש כחו. כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני. נתיישבה דעתו".

נראה שאין הכוונה שמשה לא הבין את הדברים משום שהיו עמוקים מדי, אלא שהקושי שלו היה בכך שלא הבין את מקורם – רבי עקיבא יושב ומלמד 'תורה' שלכאורה משה צריך להבין ולדעת היטב, ובכל זאת משה אינו מכיר אותה. אפשר גם שמשה שמע דברים הנראים שונים ממה קיבל מאת הקב"ה ועל כן חלשה דעתו – מה קרה לאוצר שקיבל מאת הקב"ה?! כאשר שמע שהדברים הם 'הלכה למשה מסיני' הבין שהיסוד הוא אותו היסוד – התורה שקיבל מאת הקב"ה.

לפסיקת הלכה, כמו גם ללימוד תורה מרב, יש משמעות עצומה. אדם חכם יכול לקחת ספרי קודש וללמוד את כל האמור בהם, אך אם לא למד זאת מאדם שקיבל את דרך הלימוד מרבותיו – חסר לו הקשר לתורת משה. השוני בין אדם שלמד תורה רק מספר לאדם שלמד תורה מרב הוא בכך שכל חידושי התורה של מי שלמד מרבו הם חלק מהתורה, תורת חיים שקיבלנו בסיני, והמשך שלה.