בבא בתרא | דף ק | מעמדות ומושבות למת

המשנה (צט ע"ב) מונה את שיעוריהן של דרכים שונות וכן את שיעור מקום ה"מעמד" שלאחר הקבורה. הגמרא בסוגייתנו מתארת את טקסי המעמדות, ונראה שמדובר בעצירות שנעשו במהלך החזרה מבית הקברות אל העיר. לדעת רבים מן הראשונים (עיין טור יורה דעה סימן שע"ו), היו אומרים במעמדות קדיש, צידוק הדין ושאר אמירות שבימינו נהוג לאומרן בבית הקברות עצמו.

הרשב"ם מציע בפירושו על אתר הסברים אחדים למנהג המעמדות. שני ההסברים הראשונים משקפים שני יסודות הלכתיים חשובים בהלכות אבלות:

"בחזירתן מן הקבר הולכין מעט ויושבין לנחם האבל, או להרבות צער על המת שמת ולהרבות בבכי ולתת איש אל לבו לשוב בתשובה כי חיי האדם הבל".

ההסבר הראשון הוא שהמעמדות הם חלק ממצוות ניחום אבלים. האבל רואה שציבור המלווים עוצר מדי פעם למענו ולכבודו, ואינו צועד ברצף כדרכו, וזוהי הבעה של תמיכה חברתית, שהיא תנאי חשוב להתאוששות מן האֵבל והצער. מסתבר שעל פי זה עוסקים במעמדות בדברי נחמה ולא בצידוק הדין.

הסברו השני של הרשב"ם נוגע ליסוד חשוב אחר בהלכות אבלות: לקיחת מוסר והתעוררות בתשובה מתוך המפגש עם הפטירה. הרמב"ם (אבל יג, יב) ראה בכך מרכיב מהותי במנהגי האבלות:

"כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים הרי זה אכזרי, אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה".

הרמב"ן (תורת האדם, שער האבל, עניין ההתחלה) ראה במעמדות ביטוי של צער על הפטירה:

"דלרבנן היו מזכירין ענין של צדוק הדין או של אנינות, כגון אוי ואבוי וכיוצא בהן, כשהן עומדין, על כל פעם ופעם".

ובכן, לפנינו שלושה יסודות חשובים בהלכות אבלות: הצער על הפטירה, הרהור בתשובה בעקבותיה וגמילות חסדים של סיוע לאבלים.

אחד המאפיינים הייחודיים של הלכות אבלות הוא ריבוי פרטי הדינים שמקורם בתורת הנסתר, ויש דוגמה לדבר גם בסוגייתנו. הרשב"ם מביא טעם נוסף למנהג המעמדות (ואומנם הוא עצמו דוחה טעם זה):

"וראיתי כתוב, מפני שהשדים מתלוים עם החוזרים מבית הקברות, לכך תקנו מעמדות ומושבות כדי שבתוך כך יסתלקו השדים מעליהן; ולא נהירא...".

בדרך כלל אין עולם ההלכה עוסק בשֵדים ובסילוקם, אך בהלכות אבלות, כאמור, ניתן מקום של כבוד גם לעניינים כגון אלה. ומעניין שהרמ"א (יורה דעה שעו, ד), המביא בהגהתו את מנהג המעמדות, מזכיר רק את הטעם של סילוק הרוחות הרעות באמצעות המעמדות ואמירת מזמור צ"א (המזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן", המכונה במסכת שבועות [טו ע"ב] "שיר של פגעים"). [אומנם הרמ"א מעיר שלא נהגו בשבעה מעמדות אלא רק בשלושה, ובספר גשר החיים כתב שגם בשלושה מעמדות אין נוהגים בכל מקום. ודומני שאכן אין המנהג הזה רווח כל כך היום. חשוב להדגיש שאין בכך משום סטייה מן ההלכה, שהרי מפורש בסוגייתנו שהמעמדות אינם אלא מנהג, ויש לעשותם רק במקום שנהגו.]