בבא בתרא דף ק – מנהג ה'מעמדות' בחזרה מן הקבורה

המשנה צט ע"ב מונה את שיעוריהן של דרכים שונות וכן את שיעור מקום "המעמד" שלאחר הקבורה. הגמרא בדף ק ע"ב מתארת את טקסי המעמדות, ונראה שמדובר בעצירות שנעשו במהלך החזרה מבית הקברות אל העיר. לדעת רבים מן הראשונים (עיין טור יורה דעה סימן שע"ו), היו אומרים במעמדות קדיש, צידוק הדין ושאר אמירות שבימינו נהוג לאמרן בבית הקברות עצמו.

הרשב"ם מציע בפירושו על אתר הסברים אחדים למנהג המעמדות. שני ההסברים הראשונים משקפים שני יסודות הלכתיים חשובים בהלכות אבלות:

"בחזירתן מן הקבר הולכין מעט ויושבין לנחם האבל, או להרבות צער על המת שמת ולהרבות בבכי ולתת איש אל לבו לשוב בתשובה כי חיי האדם הבל".

ההסבר הראשון הוא שהמעמדות הם חלק ממצוַת ניחום אבלים. האבל רואה שציבור המלווים עוצר מדי פעם למענו ולכבודו, ואינו צועד ברצף כדרכו; זוהי הבעה של תמיכה חברתית, שהיא תנאי חשוב להתאוששות מן האֵבל והצער. מסתבר שעל פי זה עוסקים במעמדות בדברי נחמה, ולא בצידוק הדין.

הסברו השני של הרשב"ם נוגע ליסוד חשוב אחר בהלכות אבלות: לקיחת מוסר והתעוררות בתשובה מתוך המפגש עם הפטירה. הרמב"ם ראה בכך מרכיב מהותי במנהגי האבלות, וזה לשונו:

"כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים הרי זה אכזרי, אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה" (הלכות אבל פי"ג הי"ב).

הרמב"ן ראה במעמדות ביטוי של צער על הפטירה:

"פירוש: דלרבנן היו מזכירין ענין של צדוק הדין או של אנינות, כגון 'אוי ואבוי' וכיוצא בהן, כשהן עומדין על כל פעם ופעם" (תורת האדם, שער האבל, עניין ההתחלה).

ובכן, לפנינו שלושה יסודות חשובים בהלכות אבלות: הצער על הפטירה, הרהור בתשובה בעקבותיה וגמילות חסדים של סיוע לאבלים.

אחד המאפיינים הייחודיים של הלכות אבלות הוא ריבוי פרטי הדינים שמקורם בתורת הנסתר, ויש דוגמה לדבר גם בסוגייתנו. הרשב"ם מביא עוד טעם אחר שהוצע למנהג המעמדות (אם כי הוא עצמו דוחה את הטעם הזה):

"וראיתי כתוב, מפני שהשדים מתלוים עם החוזרים מבית הקברות, לכך תקנו מעמדות ומושבות כדי שבתוך כך יסתלקו השדים מעליהן; ולא נהירא..."

כרגיל אין עולם ההלכה עוסק בשֵדים ובסילוקם. אך כאמור, בהלכות אבלות ניתן מקום של כבוד גם לעניינים כגון אלה. ומעניין שהרמ"א (יורה דעה סימן שע"ו סעיף ד), שמביא בהגהתו את מנהג המעמדות, מזכיר רק את הטעם של סילוק הרוחות הרעות באמצעות המעמדות ואמירת מזמור צ"א (המזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן", המכונה במסכת שבועות [טו ע"ב] "שיר של פגעים"). [אמנם הרמ"א מעיר שלא נהגו בשבעה מעמדות, אלא רק בשלושה, ובספר גשר החיים כתב שגם בשלושה מעמדות אין נוהגים בכל מקום. ודומני שאכן אין המנהג הזה רווח כל כך היום. חשוב להדגיש שאין בכך משום סטייה מן ההלכה, שהרי מפורש בסוגייתנו שהמעמדות אינם אלא מנהג, ויש לעשותם רק במקום שנהגו.]