בבא קמא | דף מה | שמירת שור תם ושור מועד

"קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק, אחד תם ואחד מועד – חייב, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: תם – חייב, ומועד – פטור, שנאמר 'ולא ישמרנו בעליו', ושמור הוא זה. רבי אלעזר אומר: אין לו שמירה אלא סכין" (משנה מה ע"ב).

לפנינו שלוש שיטות: רבי מאיר מציב לשור תם ולשור מועד דרישה אחידה של שמירה מעולה; רבי אלעזר מעלה חומרה גדולה מאוד בשור מועד – אין רמת שמירה שדי בה לפטור מנזקיו; ואילו רבי יהודה מחלק באופן הפוך – בשור תם פוטרת רק שמירה מעולה, אך בשור מועד די בשמירה ראויה. כמובן, שיטת רבי יהודה מוקשה: יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא?!

הרמב"ם (נזקי ממון ז, א) פסק כרבי יהודה, וכמו כן פסק (שם ב, ז) שחיוב פלגא נזקא בשור תם הוא בתורת קנס. הגמרא לעיל (טו ע"א) ביארה שיטה זו כך: "סתם שוורים בחזקת שימור קיימי, ובדין הוא דלא לשלם כלל, ורחמנא הוא דקנסיה כי היכי דלנטריה לתוריה". רבנו חננאל שם ביאר זאת באמצעות הפסוק שהביא רבי יהודה במשנתנו:

"בחזקת שימור קיימי, כלומר כשמורין הן, אינם צריכים שומר לשמרם, כי הן בני תרבות, ולא הזהירה התורה לשמור אלא המועד, שנאמר בו 'ולא ישמרנו בעליו'".

אם נקבל את ההנחה שרבי יהודה סובר פלגא נזקא קנסא (עיין ים של שלמה סימן ל"ב), נוכל לבאר שבעליו של שור מועד נמצא במסגרת של חובת שמירה, ובמסגרת זו די בשמירה ראויה. בשור תם, לעומת זאת, אין חובת שמירה אלא קנס 'מלאכותי' שקנסה התורה את האדם: הוא אינו נתפס כאשם, אך אנו מעוניינים להטיל עליו אחריות חלקית, מתוך אמונה שהדבר יתרום לצמצום נזקים באופן כללי. מכיוון שהקנס אינו נובע מאי־עמידה בחובת שמירה, הריהו בעצם חיוב על עצם כך שממונו של האדם הזיק, ורק שמירה מעולה תפטור ממנו מדין "אונס רחמנא פטריה".

עם זאת, עדיין קל יותר להבין את דעת רבי יהודה אם נאמץ את גישתו של רב אדא בר אהבה בסוגייתנו, ש"לא פטר רבי יהודה אלא צד העדאה שבו, אבל צד תמות במקומה עומדת", דהיינו רמת החיוב החלקית המוטלת על עצם כך שממונו של אדם הזיק שייכת בשור מועד לא פחות מאשר בשור תם, ועל כן בעליו של שור מועד ששמר שמירה ראויה יתחייב לשלם חצי נזק. השיטה החולקת קשה יותר להבנה, והמהרש"ל (ים של שלמה על אתר, סימן ל"ד) הציע את הדברים הבאים:

"מאחר דמועד בלאו הכי אסור לקיימו, כדפירשתי, וגם רוב העולם רואים בשורם שהוחזק ג' פעמים לנגיחה שומרים מעצמם שמירה מעולה, כדי שלא יזיק ויקלקל, וגם הירא דבר ה' אין משמר בביתו כלל... על כן לא שכיחא שיהיה אדם משהה בביתו, אפילו בשמירה פחותה. ואי עביד חד במקרה פטור, ורחמנא לא חס על זה לקנסו ולחייבו, דמידי דלא שכיחא כלל, ובדין הוא פטור, דהא סוף סוף שמריה. אבל בתם, דהיתר הוא, וגם הבעל אין חש עליו לשומרו, משום הכי קנסיה רחמנא לחייבו".