סנהדרין | דף ו | שניים שדנו

בסוגייתנו מובאת מחלוקת שמואל ורבי אבהו בעניין שניים שדנו:

"אמר שמואל: שנים שדנו – דיניהם דין, אלא שנקרא בית דין חצוף...          
אמר רבי אבהו: שנים שדנו דיני ממונות – לדברי הכל אין דיניהם דין".

מן הסוגיה לעיל (ג ע"א) עולה כי מחלוקתם תלויה במחלוקת האמוראים בעניין דיין אחד: שמואל סובר כרב אחא בריה דרב איקא, שמדאורייתא דיין אחד כשר, ואילו רבי אבהו סובר כרבא, שמדאורייתא דיין אחד פסול.

אומנם הרמב"ם (סנהדרין ב, י) פוסק הן כרב אחא בריה דרב איקא הן כרבי אבהו:

"אף על פי שאין בית דין פחות משלשה, מותר לאחד לדון מן התורה, שנאמר 'בצדק תשפוט עמיתך'. ומדברי סופרים – עד שיהיו שלשה, ושנים שדנו אין דיניהן דין".

מסתבר שהרמב"ם הבין כי רבי אבהו חולק על סוגיית הגמרא בדף ג ע"א, ולדעתו אף המכשירים דיין אחד מדאורייתא פוסלים שניים. אומנם אף אם אפשר ליישב את פסק הרמב"ם בסוגיות, עדיין הוא נראה קשה מסברה: גם אם חוששים ליושבי קרנות, ועל כן מצריכים שלושה דיינים, מדוע ייפסל דינם של שניים אפילו בדיעבד?

הר"ן תירץ שלדעת הרמב"ם חכמים עשו חיזוק לדבריהם, ופסלו הן את דינו של דיין אחד הן את דינם של שניים.

תשובה אפשרית אחרת היא שכבר ברובד דאורייתא דיין אחד עדיף על שני דיינים. כדי לומר זאת עלינו להניח שהכלל "אין בית דין שקול" הוא שיקול בקביעת מספר הדיינים לא רק לכתחילה, אלא גם בדיעבד.

כמובן, הנחה זו תלויה בטעמו של עיקרון זה. בפשטות נראה שמטרתו למנוע מצב של חוסר הכרעה, ואם כן, מסתבר שאם בדיעבד הצליח בית דין שקול להגיע להכרעה, דינו דין. אולם להלן (יג ע"ב) אנו למדים כי העיקרון "אין בית דין שקול" נוהג גם בסמיכת זקנים על פר העלם דבר של ציבור – מעשה שבפשטות אין בו הכרעה הלכתית, ומכאן שלפנינו עיקרון הנוגע לצורתו הבסיסית של בית דין, גם כשאין צורך בהכרעה (אומנם ראה בדברינו שם שיש ראשונים המסבירים אחרת מדוע דרוש בית דין נוטה בסמיכה על פר העלם דבר).

אם כן, ייתכן שהרמב"ם הבין כי בית דין נוטה הוא דין בעצם צורתו של בית דין. סברת הדבר: בית דין, במהותו, נועד להכריע ספקות, ולכן גוף שיש ליקוי בכושר ההכרעה שלו אינו יכול להיחשב בית דין, גם אם לא לשם כך התכנס כעת. על כן שניים שדנו, אף אם הצליחו להגיע להסכמה, אינם יכולים להיחשב בית דין, ואין דיניהם דין.

שמואל סבר, כנראה, כי העיקרון "אין בית דין שקול" אינו פוסל בדיעבד. וייתכן שמחלוקתו עם רבי אבהו תלויה בהבנת תפקידו של בית דין. אם תפקידו ליישב סכסוכים, הרי שכושר ההכרעה קריטי לתפקודו. אך אם עיקר עניינו הוא בירור האמת, יש מקום לומר שההכרעה אינה אלא כלי המשרת את בית הדין כאשר לא כל הדיינים הצליחו להגיע לחקר האמת, ולכן העיקרון של בית דין נוטה אינו מעכב אם שני הדיינים מסכימים.