נידה דף נח – מהו כתם?

במשנה (נח ע"ב) נאמר:

"מעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע, אמרה לו: ראיתי כתם.
אמר לה: שמא מכה היתה ביך?
אמרה לו: הן, וחיתה.
אמר לה: שמא יכולה להגלע ולהוציא דם?
אמרה לו: הן.
וטהרה ר"ע.
ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה, אמר להם: מה הדבר קשה בעיניכם? שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר - אלא להקל, שנאמר 'ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה', 'דם' ולא כתם".

רבי עקיבא מחדש לתלמידיו שכתמים אינם מטמאים מן התורה אלא מדרבנן, משום שנאמר "דם" ולא 'כתם'. מהו 'כתם'? ההבנה הפשוטה העולה מדברי הפוסקים היא שכתם הוא דם שלא בא בהרגשה. כך, למשל, פסק השולחן ערוך (יו"ד קצ, א):

"דבר תורה אין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה, וחכמים גזרו על כתם שנמצא בגופה או בבגדיה, שהיא טמאה, ואסורה לבעלה אפילו לא הרגישה".

אמנם, לאור הבנה זו עולה קושי בהבנת היחס שבין דברי רבי עקיבא במשנה ובין דברי שמואל בתחילת הפרק (נז ע"ב), אשר נידונו בעיון הקודם:

"אמר שמואל: בדקה קרקע עולם וישבה עליה, ומצאה דם עליה – טהורה, שנאמר 'בבשרה' – עד שתרגיש בבשרה".

אם 'כתם' הוא דם שיצא ללא הרגשה, הרי שאין כל הבדל בין דברי שמואל ובין דברי רבי עקיבא. לאור זאת, קשה מאוד להבין מדוע לאורך כל הדיון של הגמרא (בדפים נז, נח) בדברי שמואל לא הוזכרה העובדה שדבריו מפורשים בדברי רבי עקיבא שבמשנה.

ממספר מקורות בתוספתא (ראה למשל נדה ג, ב-ג) עולה שדיני הכתם חמורים לעיתים מדיני הרואה דם. כך למשל, הרואה כתם כתמה מטמא למפרע, וכן אם הכתם גדול – עליה לחשוש שמא היא זבה גדולה (עיין לעיל ו ע"א, נב ע"ב). מקורות אלו מסייעים להגדיר בצורה מדויקת יותר את המושג 'כתם': דם שאינו בעין אלא ספוג במשטח כלשהו (גוף, כלי או בגד). לכן, מלבד ההקלות הנובעות מכך שהאשה לא הרגישה ביציאת הדם ישנן חומרות הנובעות מכך שהוא יכול ללמד על ראייה שהתרחשה לפני זמן רב.

מתוך הגדרה זו קל להבין את היחס שבין דברי רבי עקיבא לדברי שמואל. רבי עקיבא חידש שכתם הספוג בבגד אינו נחשב כ'דם' שנאסר, ואילו שמואל חידש שגם דם בעין אינו מטמא כאשר לא יצא בהרגשה.

ייתכן שתהיה השלכה הלכתית להבחנה שעשינו בין דין כתם ובין דין דם שיצא בלי הרגשה. ככלל, קיימא לן שאין טומאת כתמים על בגדים צבעוניים (כשיטת רבי נתן לקמן סא ע"ב). בשו"ת באר משה (חלק ד סימן סה) כתב שאם נמצא על בגד צבעוני כתם שיש בו סמיכות דם ממש – יש לטמא אותו. ראייתו היא מדברי שמואל הנ"ל ביחס לאשה שישבה ע"ג קרקע, שטמאה מדרבנן למרות שבדרך כלל קרקע איננה משטח לבן לחלוטין.

הרב עובדיה יוסף (טהרת הבית ח"א עמ' שצג-שצד) הקשה על דברי הבאר משה:

"מה יתן ומה יוסיף סמיכות הדם שנמצא על בגד צבוע? הרי לא גזרו חכמים דין כתמים על בגדים צבעונים!"

אמנם, לפי דברינו ייתכן שדווקא גזירת כתמים הוגבלה לבגדים לבנים, ואילו דם גמור שיצא שלא בהרגשה מטמא אף בבגדים צבעוניים, וכדעת הבאר משה (עכ"פ להלכה נראה שאין להחמיר בזה, משום שכבר העיר הגר"ע יוסף בצדק שאין סיבה שלא להעמיד את דברי שמואל בקרקע לבנה או בקרקע המרוצפת באבן לבנה, ואם כן אין לנו ראיה להחמיר).