קרח | בזאת תדעון כי י-הוה שלחני

בעקבות מרד קורח נאלץ משה להוכיח לעם שכל מעשיו הם לפי רצון ה'. בעומדו מול דתן ואבירם אומר משה לעם: 

"ויאמר משה בזאת תדעון כי י-הוה שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי  
אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם לא י-הוה שלחני  
ואם בריאה יברא י-הוה ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את י-הוה" 

משה קובע את פתיחת האדמה ובליעתם של האנשים ורכושם כסימן על אמיתות דרכו. ואמנם מיד לאחר דבריו פוצה הארץ את פיה ובולעת את אותם רשעים. ולמרות זאת למחרת: 

"וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המתם את עם י-הוה" 

אמנם דבריהם על מות העדה מכוונים למיתת המאתיים חמישים מקריבי הקטורת. אך הרשב"ם עומד על כך שמשה מתייחס גם למיתת המאתיים חמישים איש באמרו "בזאת תדעון כי יהוה שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי". 
למעשה רק אחר מבחן המטות כאשר כל נשיא נותן מטה עם שמו עליו והקב"ה קובע: "והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח..." וכאשר למחרת "והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים" נרגע המרד והעם חוזר להאמין במשה ואהרון.  
מדוע האות של פתיחת האדמה את פיה ומיתת דתן ואבירם אינו משכנע את העם ואילו פריחת מטהו של אהרון מרגיעה אותם?  
הסבר אפשרי ניתן לדלות מתפילת העמידה הנאמרת בכל יום. בברכת גבורות אנו אומרים:

אתה גיבור... מחיה מתים אתה רב להושיע... מכלכל חיים בחסד... סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים... 

גבורתו של הקב"ה מתבטאת לא בהמתת מתים או שבירת הגאים, גבורתו משתקפת דווקא בסמיכת הנופלים, רפוי החולים ומעל לכל החייאת מתים.  
כאשר הקב"ה ממית חוטאים יש מקום לטענת העם "אתם המיתם את עם ה' " . דווקא בהחייאת מטה מת ובהפרחת פרחים ושקדים ממנו מתגלה דבר ה' ופגה כל טענה כלפי משה ואהרון.

שבת שלום