דילוג לתוכן העיקרי

תזריע | טומאת היולדת

השיחה הועברה בליל שבת פרשת תזריע-מצורע תשנ"ו, וסוכמה ע"י מתן גלידאי.

"וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל לאמר: אשה כי תזריע, וילדה זכר, וטמאה שבעת ימים, כימי נִדת דותה תטמא. וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא י"ב, א-ג).

מעבר לכך, לא ברור מה עושה הציווי "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" באמצע הפרשה העוסקת בטומאת היולדת - הרי מצוות המילה אינה קשורה כלל לטומאה זו, והיא נאמרה כבר בפרשת לך לך!

המדרש מקשר את פרשתנו לדברים שאמר דוד המלך לאחר שחטא עם בת שבע:

"הן בעוון חוללתי, ובחטא יחמתני אמי" (תהילים נ"א, ז).

דוד טען, שכל יצירה של אדם כרוכה בהכרח במימד מסויים של חטא. המדרש מבאר את טענתו:

"רבי אחא אמר - אפילו אם יהיה חסיד שבחסידים, אי אפשר שלא יהיה לו צד אחד מעון. אמר דוד לפני הקב"ה: רבון העולמים, כלום נתכוון אבא ישי להעמידני? והלא לא נתכוון אלא להנאתו! תדע שהוא כן, שמאחר שעשו צרכיהן, זה הופך פניו לכאן, וזו הופכת פניה לכאן, ואתה מכניס כל טיפה וטיפה שיש בו..." (ויקרא רבה י"ד, ה).

אין ספק שהולדת ילדים היא דבר חשוב מאוד מבחינה הגיונית ומוסרית: העולם לא ימשיך להתקיים בלעדיה. אעפ"כ, הקב"ה ידע, שחשיבותה העקרונית של פעולה זו אין די בה כדי להביא את בני האדם להוליד ילדים במידה מספקת. אנשים לא תמיד טורחים ומקפידים לבצע את מה שנכון לעשות מבחינה מוסרית. לפיכך ברא הקב"ה באדם יצר מין חזק, שיגרום לאנשים להוליד ילדים גם בלי שיתכוונו לכך.

גנאי גדול הוא לאדם, שלא ניתן היה לסמוך עליו שידאג להמשך קיום העולם, והיה צורך בבריאת יצר המין, כדי שהעולם ימשיך להתקיים.

ייתכן שטומאת הלידה היא תזכורת לגנות זו: טומאה זו מבטאת את העובדה, שההריון היה כרוך בהנאה מינית, ושהעולם לא היה מתקיים בלא הנאה זו. גם אזכור מצוות המילה בפרשה זו בא לבטא את אותה נקודה: יש כאן משהו פגום שטעון תיקון.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)