השם הפרטי "חיים", שהוא שם מכובד ונאה ביותר, נתחדש בקהילות היהודיות בימי-הביניים. העובדה שאבותינו בחרו בשם הזה כשם פרטי, מלמדת על סדר עדיפויות ערכי מסוים. החיים נחשבו לערך נעלה וחשוב, והונצחו בשמות בני ישראל; מה שאין כן, למשל, "עושר" או "ייחוס".

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי  ה' אֱלֹקֵיכֶם".

כאשר נכנסו בני ישראל לארץ ישראל הם נצטוו לנטוע עצים:

פרשת קדושים פותחת ומסיימת עם הציווי על הקדושה:

דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם (ויק' יט,ב).

וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי (ויק' כ, כו).