Establishing the Nature of a Day: Commandments of the Holidays - Source Sheet

Establishing the Nature of a Day: Commandments of the Holidays

1.      פסחים קח:     אמר רב יהודה אמר שמואל: ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה. שתאן חי - יצא, שתאן בבת אחת – יצא...שתאן חי - יצא. אמר רבא: ידי יין יצא, ידי חירות לא יצא. שתאן בבת אחת, רב אמר: ידי יין - יצא, ידי ארבעה כוסות - לא יצא.

Pesachim 108b R. Yehudah name of Shmuel: If one drank four cups undiluted, he fulfilled the obligation, drank them at once, fulfilled the obligation… Rava says in the undiluted case, fulfilled obligation to drink wine, but not cherut, to express freedom. Rav said drinking them at once fulfills obligation to drink wine, but not four cups.

2.      רשב"ם פסחים קח:   [למקרה של שתאן חי]  ידי יין יצא. ששתה ארבעה כוסות:  [שתאן בת אחת]  ידי יין יצא. משום שמחת י"ט כדתניא לקמן (דף קט א) ושמחת בחגך במה משמחו ביין:     תוספות פסחים ידי יין יצא - פי' ידי שמחת יום טוב דס"ד הואיל ותיקנו ד' כוסות לא נפיק מידי שמחת יום טוב אלא אם כן יצא ידי ארבעה כוסות.

Rashbam understands “wine” for drinking them undiluted as being the four cups, but for drinking them at once, he and Tosafot say it’s obligation of joy on the holidays (109a says that wine is a way to have that joy).

3.      הקשה השאג"א ס"ח ממסכת סוכה מח.    מנא הני מילי? דתנו רבנן: והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון. או אינו אלא יום טוב הראשון?...אך - חלק. ומה ראית לרבות לילי יום טוב האחרון ולהוציא לילי יום טוב הראשון? מרבה אני לילי יום טוב האחרון - שיש שמחה לפניו, ומוציא אני לילי יום טוב הראשון שאין שמחה לפניו.

4.      וא"כ קשה על הרשב"ם איך מדבר על מצוות שמחה בלילה ראשונה. וכן רי"ף ברכות י. [אם יש אנינות\אבילות יום ראשון דאורייתא]  ...ואי קשיא לך ההיא ד...[מועד - קטן י"ד ע"ב] אבל אינו נוהג...ברגל דכתי' ושמחת בחגך...אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד וש"מ דאיכא חיובא דאורייתא בתר דנפיק ליה יומא...ה"ק אבל אינו נוהג..אפילו למ"ד יום ראשון תופס את לילו מדאורייתא ד...אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד: [ומשמע שכבר יש שמחת הרגל בלילה, נגד הגמ' בסוכה]

Sha’agat Aryeh points out Sukkah 48a, where Gemara seems to deny that there is an obligation of joy on first night, since the Torah uses the word אך regarding holiday joy.   If so, how can Rashbam say drinking them at once fulfills joy? So, too, Rif assumes holidays stop mourning even though there’s Biblical mourning the night after death and burial, but what joy is uprooting that?  So, we see two sources implying joy on the first night of a holiday, when Gemara Sukkah says clearly there’s not.

5.      שני פנים של שמחת החג: שאלת השא"א ק"ב: האם יש שמחה בר"ה, ומסיק שכן שמלאכת אוכל נפש מותרת. מסייע לזה המנהג של א"י...כמה גאונים וקדמוני אשכנז, לומר והשיאנו וגם ותתן לנו...מועדים לשמחה...בר"ה וביו"הכ. וגם:   מועד קטן דף יט.  משנה. הקובר את מתו שלשה ימים...בטלה הימנו גזרת שבעה, שמונה...גזרת שלשים... שאמרו: שבת עולה ואינה מפסקת. רגלים - מפסיקין ואינן עולין...רבן גמליאל אומר: ראש השנה ויום הכפורים כרגלים. וחכמים אומרים...עצרת - כרגלים, ראש השנה ויום הכפורים - כשבת.

6.      והרי אין שלמי שמחה וחובת אכילת שלמים בר"ה, וביוה"כ אין שום אכילה!

To get to an answer (the fundamentals of which are given away by the title of the section “Two Aspects to the Joy of Holidays”), RA”L hk”m notes that Mo’ed Katan 19a establishes the idea of holidays stopping mourning, with a debate as to whether Rosh HaShanah and Yom Kippur do it. That’s odd, since Rosh HaShanah has no sacrifices of joy, and Yom Kippur has no eating of any sort!

7.      "והנה מרגלא בפומיה דמו"ח זצ"ל [בשיעורים לזכר אבא מרי א קפח-קצ]" ששמחה...הקיום והמעשה מתפצלים, הקיום בלב "בהגשמת חיווה נפשית בעלת תוכן מוגדר" והמעשה, אכילת בשר וכו' "אמצעי חיצוני האמור להמריץ את יצירת החוייה." א"כ האמצעים אינם בהכרח לעיכובא, ובר"ה וביוה"כ, שאין לבצע שלמי שמחה, עדיין יכולה המצווה להתקיים...

First step to an answer, GRI”D saw a separation in mitzvah of joy between the acts and the internal experience, so that it’s possible to have the internal experience without the act, sometimes.

8.      "הדברים ראויים למי שאמרם" אבל זה רק מתאים לסוברים ששמחת הרגל דאורייתא אף ללא שלמים. ברם  תוספות מועד קטן יד:  עשה דיחיד ... מיהו נראה לי דשמחת הרגל נמי דרבנן ושמחת היינו בשלמי שמחה כדאיתא בחגיגה (ח.). וא"כ כל הדיונים לגבי אבלות הם ברמה דרבנן, ולא למדנו כלום על מצוות שמחת הרגל דאורייתא.

Except there are rishonim, such as Tosafot Mo’ed Katan 14b who explicitly hold joy entails sacrifices. If so, all discussions of mourning are Rabbinic, don’t tell us anything about the Biblical obligation.

9.      הרא"ל הכ"מ מציע חילוק אחר, שיש שמחה שהיא מעשה או מעשים בודדים, כמו שנטילת לולב הוא מעשה, ויש עניין של שמחה שמטביעה אופי לכל המועד- כמו ש"מקרא קודש" עושה איסור מלאכה, מאכל ומשתה וכסות נקיה ואם עצרת לתורה ולתפילה, כמו    רמב"ן ויקרא כג:ב     מקראי קדש - שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו, כי מצוה היא על ישראל להקבץ בבית האלהים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא בתפלה והלל לאל בכסות נקיה,

RA”L suggests another split, that there’s joy expressed in a particular act(s), like shaking a lulav, and then there’s generalized joy, infusing the whole day. This is an idea we already know from concept of מקרא קדש (this week’s parsha), establishes a prohibition of creative labor, obligates special eating and drinking, clean clothing, being a day of Torah and prayer, as Ramban writes, that on this day, everyone gathered to sanctify it, a mitzvah on all Israel to gather at House of God, sanctify day publicly with prayer, praise to God, in nice, clean clothing.

10.  וזה לא חלק ממקראי קדש, אלא ששבת כלול במקראי קדש ולא מפסיק האבלות.  ואם רואים שני פנים, יתכן שיש שמחה שצריכה שלמי שמחה [נגד הגרי"ד, שהמעשים הם הם הדרך לקיום] או הדומה , אבל השמחה כאופי היום אולי אפשר אפילו בלי אכילה. א"כ אפשר שהפן הראשון רק ברגלים, אבל אופי היום שייך גם לר"ה ויוה"כ.

Not a subset of “holy assembly,” because Shabbat is “holy assembly” but not interrupt mourning. Suggests one form of joy requires external actions, like sacrifices, but jy as an aspect of the day can be accomplished even sans eating. Regalim have the first kind of joy, but all holidays, including RH and YK, have the second.

11.  וזה פשר תשובת מר שר שלום גאון: "בראש השנה אומרים בשתי ישיבות בין בתפילה ובין בקידוש מועדים לשמחה...וזמנים לששון את יום הזכרון...שהרי אלה מועדי ה'...קאי אכל עניינא, כולהו איתקשי...לקרותן...מקראי קודש (ראבי"ה ח"ב:תקל"ז)

Explains responsum of Mar Sar Shalom Gaon, that both academies in Bavel said Moadim le-Simchah, etc. in davening and kiddush, because they are holidays of God, all were called “days of holy assembly.” [RA’L doesn’t say it, but there’s an implication that “holy assembly” itself brings some kind of joy.]

12.  אז יש להסביר מחלוקת ר"ג וחכמים לגבי אם ר"ה ויוה"כ מפסיקים...כמחלוקת לגבי איזה סוג שמחה מפסקת— עצם אופי היום או מצוות השמחה...  וזה גם בשתי דרכים: או שנחלקו לגבי משמעות קביעת אופי היום...או שחכמים סוברים...שעוקר האבלות זה מעשה חיובי של שמחה, ולדעת ר"ג אפילו האופי הכללי די לעקור.    וע"פ זה מיושב שאלת השאג"א על הרי"ף (איך אבלות נפקעת כבר בלילה ראשון, מתי שאין מצוות שמחה), שהאופי מתחיל משעת המועד. ולדעת הרא"ל גם מסביר לרשב"ם כנראה שיש צורך ביין גם לפן זה של שמחת הרגל.

That explains how Yom Tov stops mourning, and why RH and YK might do it—depends how we understand that overall element of joy, or, perhaps, that those who say RH doesn’t work require some act of joy to uproot mourning; would also explain Rif, who assumed there would be joy even the first night [although RA”L doesn’t explain how first night would already uproot for those opinions that RH and YK don’t work].

מצוות החגים כקובעות אופי היום—Mitzvot of the Holidays as Establishing the Nature of the Day

13.  אולי רעיון זה גם למצוות החגים, שבם ג"כ יש אופי ספציפי ומשפיע על היום כולו. וזה יכול לתרץ דברי ר' יצחק  ראש השנה טז.  למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין   עמוד ב    ו...כשהן עומדין? לערבב השטן.  ואיך נעבור על בל תוסיף כדי לערבב השטן?

Distinction between specific act and an overall atmosphere might explain holiday mitzvot as well. For example, RH 16a says we blow shofar sitting and then in Musaf to mix up the Satan,—we add to the Torah to mix Satan?

14.  ולמרות התירוצים, הרא"ל ראה מקום להתגדר בו. שבתקיעת שופר יש: ראש השנה לג:  תנו רבנן: מנין שבשופר - תלמוד לומר והעברת שופר תרועה, אין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין?...בחדש השביעי...שיהיו כל תרועות...חדש שביעי זה כזה. ומנין שפשוטה לפניה... לאחריה...בראש השנה מנין...בחדש השביעי,  ל"ד. ...ומה תלמוד לומר בחדש השביעי שיהו כל תרועות החדש השביעי זה - כזה.

15.  לעומת זאת: במדבר כט  (א) וּבַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ...י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם: [ואין אולי גבול, שזה אופי ]    וכן ראש השנה ל.  והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר: כי מסיים שליחא דציבורא תקיעה ביבנה - לא שמע איניש קל אוניה מקל תקועיא! [אפי' שכבר יצאו]

Despite other answers given, RA”L suggests there’s two ways we blow shofar, one as fulfillment of והעברת שופר תרועה, and another from Bamidbar 29, that RH should be a “day of blowing,” and RH 30a says that after davenen was over in Yavneh, people couldn’t hear each other because of people blowing. [for RA”L, as celebration]

16.  אבל הראשונים טענו אחרת. תוספות ראש השנה כח:   ...וא"ת (דף טז: ושם) למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין...לערבב את השטן והא עבר משום בל תוסיף...וי"ל...דלא שייך בל תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים וברכת כהנים נמי אפי' מברכין כמה פעמים לצבור אחד...

17.  כאן, אמנם, יתכן שהראשונים קבלו את היסוד של תקיעות כקובעות אופי היום, אלא שהבינו שזה קורא במספר מסויים ולא יותר [והרבה ראשונים שאלו רק מן הגמ' לגבי תקיעות דמיושב ומעומד, אולי היות ושם מספר התקיעות קבוע]

That’s not simple, because rishonim answered differently, such as Tosafot RH 28b, we can blow as much as we want, just as kohanim blessing people multiple times isn’t bal tosif. Even so, RA”L thinks they might have accepted his idea, just that once a certain number was reached, the character of the day had been established.

18.  ויתכן שכל יסוד הרא"ל שנוי במחלוקת: אורח חיים תקצו   ... הגה [בעקבות הראב"ו,  מובא בראבי"ה]: ויש מקומות נוהגין לחזור ולתקוע ל' קולות (מנהגים ישנים); ולאחר שיצאו בזה, שוב אין לתקוע עוד בחנם;       ט"ז שם ס"ק ב    ...אבל בי"ט גרידא אין שום איסור בעולם דהא מסקי'...דתקיעה חכמה ואינה מלאכה ואין בה שבות...ובאמת מצינו בלולב ביקירי ירושלים להיפך...ותו ק"ל דאם יש איסור תקיעה אחר החיוב יהיה אסור אפי' לטלטל...וזה ודאי אינו ...

19.  אז לדעת רמ"א, אין כל רעיון של תקיעות כחלק מאופי היום, ולט"ז [וראשונים דעמי-ה] יש.

This might be debate in Shulchan Aruch, 596, where Rema holds that after shofar in shul, cannot blow (doesn’t seem to see it as aspect of the day), but Taz says there’s no problem.

20.  ואם כן, אולי אף שהרבה סוברים ש   חידושי הריטב"א ראש השנה לד :   תקיעות וברכות של ראש השנה ויום הכפורים [מעכבות]. פי' ברכה לברכה ותקיעה לתקיעה...   אפשר שאף שלא תקע כולם, ולא יצא מצוות "והעברת שופר תרועה" קיים "יום תרועה יהיה לכם" [וזה חלק מדיון במל"מ אם יש חצי שיעור בקיום מצוות, אם אכילת חצי זית מצה, לדוגמא, מועיל כלל]. הרא"ל מוסיף שזה רק למספר התקיעות—אם התקיעות עצמן היו פסולות, או לא עשה סדרה שלימה, ודאי יהיה כלום.

Might have ramifications for a question Mishneh LaMelech raised, whether there’s a meaning to “half a shiur” for fulfilling mitzvot. Although Ritva and others hold that tekiot are a whole unit, that might be in terms of specific act of shofar blowing as mitzvah. But even one proper set (meaning: teruah, tekiah, teruah) might have validity in contributing to setting character of the day.

21.  ואפשר שזה גם נכון לגבי מצה, ששאלו הרבה ראשונים למה מברכים על סוכה כל שבעה, ולא מצה, ולא ענו שאין קיום בכלל אחרי ליל ראשון [וכן בגר"א מעשה רב הלכות פסח    קפה שבעת ימים תאכל מצות כל שבעה מצוה ואינו קורא לה רשות אלא לגבי לילה ראשונה...ומצוה לגבי חובה רשות קרי לה אעפ"כ מצוה מדאורייתא הוא ...והיה מחבב מאד מצות אכילת מצה כל שבעה וביו"ט אחרון היה אוכל סעודה שלישית אף...שלא היה אוכל...בשאר י"ט מ...חביבת מצות אכילת מצה...ובמוצאי י"ט היה משתדל לטעום חמץ וכן חדש באורתא נגהי תמניסר. והיה נמנע לאכול לאחר פסח מצה שיוצאין בה ידי חובתו בפסח... להיכרא לעשיית המצוה שאין עושין אותה להנאה אלא מפני גזירת הבורא...:  [ שני הקיומים—חובה ספציפית וקביעת אופי היום—מסביר העדרות הברכה, שאין מברכים על זה. 

Might also be relevant to matsah, where many ask why we don’t make a bracha on eating matzah the rest of Pesach, but do make on Sukkah, and the answer isn’t that there’s no mitzvah, and Vilna Gaon held that it is a mitzvah, from verse that says to eat matzah all seven days, and would eat seudah shelishit on the seventh day, and didn’t eat Pesach matzah the rest of the year. If the rest of Pesach is a “character-establishing” act, explains lack of brachah. 

22.  וזה גם מסביר   ספרא אמור ט:ב) ובחמשה עשר יום...חג המצות יום זה טעון מצה ואין חג הסוכות...והלא דין הוא ומה אם זה שאין טעון סוכה טעון מצה, זה שטעון סוכה אינו דין שטעון מצה תלמוד לומר זה...זה טעון מצה, ואין חג הסוכות טעון מצה.

23.  [בנוי על רעיון הגרי"ד, ש   מגילה ל:  משנה. בפסח קורין בפרשת מועדות...בעצרת שבעה שבעת, בראש השנה בחדש השביעי [אף שזה גם בפרשת המועודות; הסביר הגרי"ד שיש יחידה של רגלים, נפרד מר"ה ויוה"כ—א"כ יש הו"א שנקיים המצוות האופיות של חג אחד גם בשני] וגם שכל הרגלים קשורים גם ליציאת מצרים וגם למחזור החקלאותיות.

Also explains odd Sifra, that rules out eating matzah on Sukkot! Why? Based on idea of GRI”D, from Megillah 30a, that on holidays we read parashat haMoadot, whereas on RH and YK, Mishnah names the selection, when it’s the same place in Chumash. GRI”D suggested that regalim are all a unit, not RH or YK. Perhaps that’s matzah on Sukkot, all three holidays have same character (and are part of a flow, historical and agricultural).