אבלות שלושים, רא"ל הכ"מ

  • הרב גדעון רוטשטיין

 

  1. יורה דעה סימן שפא      רחיצה כיצד, אסור לרחוץ כל גופו, אפילו בצונן; אבל פניו ידיו ורגליו, בחמין, אסור; בצונן, מותר. ואם היה מלוכלך מטיט...רוחץ כדרכו... הגה: וכל זה מדינא...אסור רק שבעה, אבל אח"כ מותר ברחיצה, אלא שנהגו האידנא לאסור רחיצה כל ל' ...ואין לשנות המנהג, כי מנהג קדום הוא ונתייסד על פי ותיקין (א"ז בשם רשב"א).
  2. [מקור שמציין הרא"ל]  מועד קטן כז: אל תבכו למת ואל תנדו לו, אל תבכו...יותר מדאי ואל תנדו...יותר מכשיעור...כיצד? שלשה ימים - לבכי, ושבעה - להספד, ושלשים - לגיהוץ ולתספורת. מכאן...אמר הקדוש...אי אתם רחמנים בו יותר ממני.
  3. [מקור שמציין הגר"א] יורה דעה שפא:ב--  מועד קטן יט: ב   ...קסבר אבא שאול: מקצת היום ככולו, ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן...כמאן אזלא הא דאמר רב עמרם אמר רב: אבל, כיון שעמדו מנחמין מאצלו - מותר ברחיצה. כמאן - כאבא שאול. אמר אביי: הלכה כאבא שאול ביום שבעה, ומודים חכמים לאבא שאול ביום שלשים,
  4. ש"ך יורה דעה שפא ס"ק א  אלא שנהגו האידנא...כצ"ל וכן הוא בעט"ז ולא כמו שנדפס...כל רחיצה...דודאי...בצונן ליכא איסורא כלל:   אליה רבה תקמח  ו...תמוה הא גם אפילו באין ערב יום טוב שרי בצונן בז' לאבילות אפילו ביום טוב כמ"ש הש"ך סי' שפ"א [סק"א].   
  5. דגול מרבבה [מהרא"ל] "היינו פניו ידיו ורגליו אבל כל גופו גם בצונן אסור לדידן כל שלושים"    
  6. ספר אור זרוע חלק ב - הלכות אבילות סימן תלה    ...ומה שעתה נוהגים שלא לרחוץ אחר שבעה כמדומה אני מפני דחיישינן דילמא אתי למיסרק רישיה  [רא"ל: שיש בו חשש תספורת] דאסור כל שלשים:
  7. נזיר מב:א   מתני'. נזיר חופף ומפספס, אבל לא סורק.    גמ'. חופף ומפספס - מני? ר"ש היא, דאמר: דבר שאין מתכוין מותר, אבל לא סורק - אתאן לרבנן, רישא ר"ש וסיפא רבנן? אמר רבה: כולה ר"ש היא, כל הסורק - להסיר נימין מדולדלות מתכוין.
  8. [אלא שמוזר, אומר הרא"ל, שהרי] במדבר ו:(ה) כָּל־יְמֵי֙ נֶ֣דֶר נִזְר֔וֹ תַּ֖עַר לֹא־יַעֲבֹ֣ר עַל־רֹאשׁ֑וֹ עַד־מְלֹ֨את הַיָּמִ֜ם אֲשֶׁר־יַזִּ֤יר לַיקֹוָק֙ קָדֹ֣שׁ יִהְיֶ֔ה גַּדֵּ֥ל פֶּ֖רַע שְׂעַ֥ר רֹאשֽׁוֹ:וב רמב"ם נזירות ה:יא  נזיר שגלח שערה אחת לוקה בין בתער בין בזוג והוא שקצצה מעיקרה כעין תער, וכן...תלשה בידו...ואם הניח...לכוף ראשה לעיקרה אינו לוקה שאין זה כעין תער.       מה שאין כן באבל, שלא מעשה הגילוח אלא הייפוי (וכמה נימין אינם מייפים משמעותי), וכן עוד שעצם האיסור לסרוק "לוט בערפל."  ובשלמא ל
  9. אור זרוע ב - הלכות אבילות תמו   מיהו כדברי רבי' יצחק קיי"ל הלכה למעשה כמו שהוכיח ממסכת שמחות מעתה אשה מותרת לסרוק ראשה אחר שבעה [אף...] דקיי"ל שהאיש אסור...כל ל' ומשום כך נהגו שלא לרחוץ כלל ושלא לחוף...כדי שלא יבוא לידי סריקה. וז"ל רבי' שמשון בר' אברהם...שאסרתי חפיפת הראש באבל עד שלשים משום הסריקה [דאסורה] כנזיר דתנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק וילפי' פרע פרע מנזיר עכ"ל.
  10. אבל ב יורה דעה שצ:ו    לסרוק (ראשו) במסרק, מותר, אפילו תוך שבעה.   ט"ז יורה דעה סימן שפא:(א) אלא שנהגו האידנא לאסור רחיצה...באור זרוע נתן טעם...דילמא אתא למסרק רישיה...וא"כ לדידן דשרי לסרוק...כדאיתא סימן ש"ץ היה מותר לרחוץ ורש"ל נתן טעם דאסרו משום תספורת כי כן דרך הנכנס במרחץ לגלח שערות ראשו ע"כ ...
  11. הרא"ל...שמטעם זה אין להבדיל בין חמין לצונן אא"כ... כמו ערוך השולחן יורה דעה שפא:ג ...ואף לפי המנהג אין האיסור אלא בחמין אבל בצונן מותר בתוך ל' כל גופו [ש"ך סק"א] ויש מהגדולים דס"ל ד...גם בצונן אסור...[דגמ"ר והגרע"א] ואני תמה דהא לפי טעם השני...דרק הנכנס למרחץ דרכו לגלח ראשו ולא הרוחץ בצונן...
  12. הבנה שלישית: שו"ת מהר"מ מרוטנברג [לבוב, רכ"ז] "דלאחר ז' כל דם מותר לרחוץ אלא מהלכות מדינה נהגו העם מאליהן שלא...'"      הלכות מדינה בגמ' [קידושין ל"ח: לגבי ערלת חו"ל, או ב"מ צ"ג. אכילת שומרי פירות כפועל] דין שנקבע מכח מנהג, מצד עצמו, ולא כהרחקה או חשש. "ובכן, יש להניח שהרחיצה לאחר ז'...כהרחבת והעמקת ... מצוות אבלות,
  13. כמו יורה דעה שצ ד   על כל המתים מגלח לאחר שלשים; על אביו ועל אמו, עד שיגערו בו חביריו. הגה: ...ובמקומות אלו נוהגין שאין מסתפרין על אב ואם כל י"ב חדש (מהרי"ל ...), אם לא לצורך, כגון שהכביד עליו שערו, או שהולך בין עובדי כוכבים ומתנוול ביניהם בשערותיו, דמותר לספר (כן השיב הא"ז).
  14. [רא"ל: מנהג הרמ"א היה נגד גערה, ששיעורו ג' חדשים, אבל באו"ז, השיעור יום או יומיים]
  15. עוד דוגמא של העמקת אבלות: אורח חיים סימן תקנא     סעיף ג    שבוע שחל בו תשעה באב אסורים לספר ולכבס... ואפילו אין לו אלא חלוק אחד...והני מילי לגוהצן ולהניחן עד אחר...אבל אסור ללבשן בשבוע זה...הגה: ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחלת ר"ח...אם לא לצורך מצוה...
  16. מקום עיון: אם זה הרחבה של מעשים של ז', להמשיכם לשלושים, איך הש"ך טוען שרחיצת כל גופו בצונן יהיה מותר, כשהוא אסור תוך ז'? [ושים לב להערה 7, שיש שרואים במנהג אתערות רוחנית דלתתא, ואין צריך לתאום למתכונות הלכתיות קיימים —אבל חכמי אשכנז שייצבו מנהג זו, לכאורה היו סוברים שכל מנהג צריך מתכונת קיימת.]
  17. שוני עקרוני בין איסורי שבעה לשלשים—         רמב"ם הלכות אבל פרק ו הלכה א    מדברי סופרים שיהיה האבל נוהג במקצת דברי אבילות כל שלשים יום, ומנין סמכו חכמים לשלשים...שנאמר [בחלק השלישי, זה יהיה מקור חשוב] ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, מכלל שהאבל מצטער כל שלשים יום. +/השגת הראב"ד/...א"א בגמ' למצוה ראשיכם אל תפרעו [פסוק שונה] ואתיא פרע פרע מנזיר עכ"ל.+         הלכה ב     ואלו דברים שהאבל אסור בהן כל שלשים...תספורת, ובגיהוץ, ובנשואין, ובשמחת מרעות, ולילך בסחורה ממדינה למדינה, הכל חמשה דברים.     הלכה ג     בתספורת כיצד, כשם שאסור לספר כל שער גופו, או לגלח שפמו, או לקוץ צפרניו בכלי כל שבעה, כך אסור כל שלשים יום...
  18. המשתמע שמספר האיסורים פחת אך לא רמתם, ואיסור שממשיך הוא כמעט זהה לאיסור של זמן הז' [בהערה העיר על האפשרות שתספורת אשה מותרת תוך שלשים].
  19. אמנם: תורת האדם שער האבל - ענין האבלות    כתב הראב"ד...דברים הללו דוקא במועד נאמרו אבל באבילות אסור, דתניא באבל רבתי (פ"ז) לתספורת כיצד אסור בנטילת שער אחד ראשו...זקנו...כל שער שבו, וראיה לדבר (ש"ב י"ט) ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך לא עשה רגליו ו...שפמו. והרב...בן גיאת...התיר שפה כל שמעכבת בתוך שלשים, וב...שבעה אסור, וכן פסקו בפסוקות ובגדולות, ומסתברא שאף בתוך שבעה נמי מותר, וזו ממחלקותו של רבינו...בצפרנים שהכרענו לו...דבתוך שבעה נמי מותר, ואינו בדין שיתלכלך באכילה...כל שמעכבין.
  20.  [ראב"ד ורמב"ן מובנים, אבל הגאונים אוסרים תוך ז' ומתירים תוך ל'!]    עוד דוגמא: תוספות מועד קטן כג.  ומורי ריב"א ... היה אוסר לכבס בתוך שלשים...וגרסינן...(ד' כז:) אל תבכו...הא כיצד שלשים...לתכבוסת ולתספורת והא ד....(ד' טו.) אבל אסור בתכבוסת משמע לאחר שבעה שרי התם במים...ולא בנתר וחול וזה יוכל להיות מותר לאחר שבעה...
  21. הרא"ל מציע ליישם: תורת האדם שער האבל - ענין האבלות     ...וכן נראה עוד שעיקר אבלות מן התורה אינו אלא בעידונין כגון רחיצה וסיכה ותשמיש ושמחה ותפלין שהם פאר ותכבוסת ותספורת דשמחה הם, ואבלות כשמה שלא יתעסק בדברים של שמחה אלא בדברים של אבלות, וזהו אנינות שבלב שממנו למדו שלא יתעסק בדברים של שמחה, אבל מנעל וסנדל ועטיפה אינן מן התורה, שלא אמרה תורה לענות ולצער נפשו מנוהג של כל העולם,
  22. ואולי, אומר הרא"ל, השיטות שמבדילים בין ז' לל' סוברים שבז' הרעיון הוא כן שיורדים מתחת למנהג העולם, וכן שיש מיני תספורת שהם לעידון ומיני תספורת שלא.   וכן הש"ך, בהבדל בין חמים לצונן. [שבצונן אין עידון. והערה 12 מעיר שגם יש הבדלים בין חברות בתדירות הרחיצה, וחשיבותו—באקלים יותר חם, לדוגמא, ירחצו יותר]
  23. ערוך השולחן יורה דעה שפא  סעיף ג    ואף לפי המנהג אין האיסור אלא בחמין אבל בצונן מותר בתוך ל' כל גופו [ש"ך סק"א] ויש מהגדולים דס"ל ד...גם בצונן אסור כל ל' בכל גופו [דגמ"ר והגרע"א]...ועוד דרחיצה סתם...בחמין כדאיתא בירושלמי [פ"ג ה"ה]...ועוד דבתענית שם אמרו כל שהוא משום תענוג בחמין אסור בצונן מותר אלמא דבצונן ליכא תענוג [לרא"ל, כל זה לא בעצם דן באבלות, שזה עניינים של רחיצה בכלל] וא"כ למה לנו לאסור ואי משום אבלות הא שם אבלות אינה אלא שבעה [לדעת הרא"ל, מובן זה כמו ההבדל ברמב"ן בין עידון לנוהג העולם]
  24. האם יש קיום בלב באבלות שלושים
  25. דעת הגרי"ד בשיעורים לזכר אבא מרי היה שאבלות ל' זה רק נוהגים, בלי קיום בלב, ולכן אפשר לחוה"מ לעלות לל', שעושים אותם דברים. מקורות הפסוקים שברמב"ם אבל ו:א מציע שיש שתי היבטים בעניין.