אלוהי אריסטו וא-לוהי אברהם

  • הרב איתיאל גולד

אלוהי אריסטו וא-לוהי אברהם

בפעמים הקודמות עסקנו בהסבריו של ריה"ל לשמותיו של הקב"ה. ראינו כי שני השמות - 'אלוקים' ו'הוי"ה' - מסמלים שני סוגי קשר שונים אל הקב"ה. השם 'אלוקים' מתייחס להיותו של ה' מקור כל הכוחות בעולם, והקשר הנוצר איתו הוא דרך התבוננותו של האדם בבריאה. לעומת זאת, שם 'הוי"ה' הוא שמו הפרטי של ה', ולכן הוא משקף יחס אישי הנוצר בינו לבינינו, ע"י התגלותו הישירה לעם ישראל.

ריה"ל לא מסתפק בתיאור שני המסלולים, אלא עושה הפרדה ברורה וחדה ביניהם :"א-לוהי אברהם" מול "אלוהי אריסטו" (ד', טז). "א-לוהי אברהם" קשור לשם הוי"ה, מתגלה בהתגלות ישירה, יוצר קשר עם בריותיו, מצווה ומשגיח עליהם. לעומת זאת, אלוהי אריסטו קשור לשם א-לוהים, מגיעים אליו רק דרך התבוננות שכלית-פילוסופית (ועל כן הוא מכונה על שם גדול הפילוסופים, אריסטו), לא נוצר איתו שום קשר ישיר ואין לו משמעות בחייו של האדם מעבר לידיעה על קיומו.

הכוזרי מציין, שלשני סוגי הקשר ישנן השלכות מעשיות מרחיקות לכת על עולמו של האדם: "הנה נתבאר לי ההפרש בין השמות 'א-לוהים' ו'ה'', והבינותי מה רב המרחק בין 'א-לוהי אברהם' ובין 'אלוהי' אריסטו... מי שהשיגו בחוש בא לידי מסירות נפש מתוך אהבת הא-לוה ולידי הנכונות למות עליה; ואלו ההקש מראה רק זאת: כי חובה היא לרומם את האלוה כל שעה שאין הדבר מזיק ואין סובלים צער עליו" (שם).

לא במקרה ריה"ל מנתק לחלוטין בין שני הקשרים עם הא-ל ומכנה אותם בשמות שונים - ההבדל ביניהם מבחינה קיומית הוא תהומי. א-לוהי אברהם יוצר קשר ישיר עִם עַם ישראל ולכן לאורך כל הדורות יהודים התמסרו לעבודתו וליצירת קשר איתו, אפילו במחיר חייהם. לעומת זאת, אל שמגיעים אליו רק מתוך עיון שכלי הוא אמנם אל מרשים, אך אין הוא משפיע כלל על חיי המאמין בו. אדם המאמין באל מכוח הבנה שכלית ולא מתוך התגלות, לעולם לא יעקוד את בנו. רק אברהם, שהיה קשור בכל נשמתו ל'אלוהי אברהם', היה מוכן לניסיון קשה זה.

לאורך הדורות, התפתחו הוכחות שונות להוכחת מציאות הא-ל. היו שהוכיחו זאת מן הסדר המופתי שבעולם, מן התכליתיות המצויה בו, וכן מהעובדה שחייבת להיות סיבה ראשונה לעולם. ייתכן שההוכחות הללו נכונות והגיוניות, אך דבר אחד בטוח - עבור מי שיגיע בדרך הזאת בלבד אל הא-ל, הוא לא יהווה בשבילו הרבה יותר מאשר עובדה מציאותית גרידא. על כן, כדי לבסס את האמונה, אין צורך בביסוס הוכחות שכליות למציאות הא-ל, אלא באמונה פנימית חזקה בקשר שבינינו לבינו, קשר העובר לאורך כל ההיסטוריה היהודית, הנוצר מהתגלותו הייחודית של ה' לעם ישראל.