אף הן היו באותו הנס

  • הרב אמנון בזק

"אף הן היו באותו הנס"* / הרב אמנון בזק

ישנן שלש מצוות עשה, אשר נשים חייבות בהן למרות שהן מוגדרות כמצוַת עשה שהזמן גרמא, מכיוון ש"אף הן היו באותו הנס":

1. מסכת מגילה דף ד' ע"א:

"ואמר רבי יהושוע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס."

* מסכת שבת דף כ"ג ע"א:

"דאמר רבי יהושוע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס."

* מסכת פסחים דף ק"ח סוף ע"א:

"ואמר רבי יהושוע בן לוי נשים חייבות בארבעה כוסות הללו שאף הן היו באותו הנס."

אופי הדין

מהי בדיוק המשמעות של הטענה אף הן היו באותו הנס?

התוספות במגילה שם דיבור המתחיל שאף הן מביאים מחלוקת בין הרשב"ם לבין בעלי התוספות:

"פירש רשב"ם שעיקר הנס היה על ידן: בפורים על ידי אסתר, בחנוכה על ידי יהודית, בפסח שבזכות צדקניות שבאותו הדור נגאלו. וקשה, דלשון שאף הן משמע שהן טפלות... לכך נראה לי שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג, וכן בפסח שהיו משועבדות לפרעה במצרים, וכן בחנוכה - הגזירה היתה מאד עליהן."

הרשב"ם סובר שנשים חייבות במצוות אלו כי הן היו חלק עיקרי וחשוב בהצלה של עם ישראל באותם המאורעות. לגבי פורים, זה אכן מתקבל על הדעת, אך לגבי חנוכה ופסח - הדברים קצת קשים. תוספות מוסיף עוד קושי מהלשון 'אף' שמשמעה משהו טפל ולא עיקרי כדברי הרשב"ם. התוספות עצמם מסבירים את הביטוי שאף הנשים היו בכלל הסכנה וניצלו ממנה, ועל כן הם חייבות במצוות אלו.

גישת ביניים מובאת בפסקי הריא"ז בשבת: אמנם לאשה יש מעמד מיוחד בגרימת ההצלה, אבל לא באופן אקטיבי, אלא הן שימשו זַרַז להצלה על ידי הגברים. לגבי חנוכה, מסביר הריא"ז, יהודה המכבי יצא למלחמתו ביוונים לאחר שראה את אחותו נכנסת לחופה בלבושים בלויים בגלל הגזירה להיבעל להגמון תחילה.

תוקף החיוב

התוספות במגילה שם בדיבור המתחיל "שאף הן" מקשה:

"גבי מצה יש מקשה למה לי היקשא דכל שישנו בבל תאכל חמץ - ישנו בקום אכול מצה, תיפוק ליה מטעם שאף הן היו באותו הנס?"

הגמרא בפסחים לומדת שנשים חייבות באכילת מצה בגלל ההיקש מאיסור חמץ. על פי זה מקשים התוספות מדוע צריך את ההיקש הזה, והרי ניתן לחייב את הנשים באכילת מצה על פי אותו טעם שהן חייבות בד' כוסות שאף הן היו באותו הנס? התוספות מביא שתי תשובות:

"ויש לומר דמשום האי טעמא לא מחייבא אלא מדרבנן אי לאו מהיקשא. ורבינו יוסף איש ירושלים תירץ דסלקא דעתך למיפטרה מגזירה שוה דט"ו ט"ו דחג הסוכות."

מן התשובה הראשונה יוצא שתוקף החיוב של אף הן היו באותו הנס הינו מדרבנן בלבד, ובאכילת מצה נשים חייבות מדאורייתא. רבינו יוסף איש ירושלים טוען שאכן מעיקר הדין תוקף החיוב הוא מדאורייתא, אלא שזה מתקזז עם גזירה שוה מסוכות, ועל כן נצרך הלימוד של ההיקש מאכילת חמץ.

כיוון דומה עולה ב"תשב"ץ" הדן בחיוב נשים בקרבן הפסח. הוא מסביר שטעם קרבן הפסח הוא בגלל פסיחתו של הקב"ה על בתי עם ישראל במצרים, ואף הנשים היו באותו הנס, לכן הן חייבות כמו בפורים ובחנוכה. יש פה מעין דרישת טעמא דקרא של חיוב קרבן הפסח, ומשמע שהחיוב, לדעת ה"תשב"ץ" הוא ברובד הדאורייתא.

כיוון שלישי אנו מוצאים בתוספות בפסחים שם דיבור המתחיל היו באותו הנס:

"והא דאמרינן דפטורות מסוכה, אף על גב דאף הן היו באותו הנס כי בסוכות הושבתי, התם בעשה דאורייתא, אבל בארבעה כוסות דרבנן תיקנו גם לנשים כיון שהיו באותו הנס."

התוספות מקשים מדוע לא נחייב נשים במצוַת סוכה מאותו טעם של אף הן היו באותו הנס? עונה התוספות שהמחייב הזה רלוונטי רק במצוות דרבנן. מלשונו של התוספות נשמע דבר מפתיע, והוא שאין כלל שייכות של גזירת חכמים על הרובד דאורייתא. כנראה שסברת התוספות היא שהתורה חייבה רק את הגברים שהרי נשים פטורות ממצוַת עשה שהזמן גרמא, ולכן, חכמים לא המציאו מחייב חדש. המחייב בפסח הינו הציווי של התורה בלבד, והציווי הזה נאמר רק לגברים, והוא הדין לגבי מצוַת סוכה. לעומת זאת, במצוות דרבנן, חכמים הגדירו את המחייב, ואז אפשר לדבר על מחייב ששייך אף בנשים.

בכל אופן, לדעות שראינו לעיל, הדרא קושיא לדוכתיה, מדוע נשים פטורות ממצוַת סוכה, ואינן חייבות מדין אף הן היו באותו הנס?

על שאלה זו ניתן להציע שלושה כיוונים:

אפשר כמובן לומר שאותם ראשונים סוברים כמו הרשב"ם בפירושו לביטוי אף הן היו באותו הנס, וביחס לסוכות - הנשים ודאי לא היו חלק עיקרי מגרימת הנס.

כיוון שני הוא על פי יסוד שיטתו של רבינו תם ביחס לחיוב נשים בסעודה שלישית. בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג מובאת תשובתו של רבינו תם בנוגע לחיוב נשים בסעודה שלישית. הוא פוסק שנשים חייבות מכיון שסעודה שלישית היא זכר למן, והנשים נהנו אף הן מנס זה. רבינו תם מוסיף עוד שעשה דרבנן שווה בכל, זו שיטה שמעט מהראשונים אחזו בה, שנשים חייבות בכל מצוות דרבנן אפילו באלו שהזמן גרמן.

המהר"ם מתייחס לנושא של אף הן היו באותו הנס, וטוען שמושג זה שייך במקרה שהיתה סכנה לעם ישראל והוא ניצל ובתוכו הנשים, אך במקרה של המן במדבר - קשה לומר שעם ישראל היה בסכנה וניצל ממנה.

על פי זה ניתן לחלק בין סוכות לבין שאר המצוות - בהן היתה סכנה מוחשית וברורה לעם ישראל והוא ניצל ממנה.

כיוון שלישי נמצא בדברי הרב סולובייצ'יק בשמו של אביו ר' משה, המסביר שכל המושג של אף הן היו באותו הנס רלוונטי רק לגבי מצוות שהגדר שלהם הוא גדר של פרסומי ניסא, וכך הן המצוות של מגילה, נר חנוכה וד' כוסות. דבר זה בא לידי ביטוי בברכה מיוחדת על מצוות אלו: שעשה ניסים בחנוכה ובפורים, ואשר גאלנו בצמוד לארבעת הכוסות. על פי זה נאמר שהחילוק בינם לסוכות ברור כי בסוכות אין את המימד של פרסומי ניסא, ועל כן נשים פטורות.

ניתן אף לומר שהתוספות והתשב"ץ דברו דווקא על המצוות בליל הסדר ולא על שאר המצוות הקשורות ליציאת מצרים, מכיוון שכל הדיון בשאלה זו הוא במצוות עם קשר לפרסומי ניסא, ולמצוות ליל הסדר יש קשר ברור לפרסומי ניסא כמו שמצינו בדעת הרמב"ן על דברי רבן גמליאל שמי שלא אמר פסח מצה ומרור לא יצא ידי חובתו - מסביר הרמב"ן שלא יצא ידי חובת פסח מצה ומרור, כי יש בהם דין מיוחד שחלק מהגדרת המצווה הוא לדעת מדוע עושים אותה על מנת לפרסם את הנס.

אופי החיוב

להלכה נפסק שנשים יכולות לקרוא את המגילה ולהוציא את עצמן. מה הן מברכות? שאלה זו תלויה ברמת החיוב של נשים במצווה זו.

התוספות בערכין דף ג' ע"א דיבור המתחיל לאתויי נשים כותב:

"שחייבות במקרא מגילה, וכשרים לקרות ולהוציא הזכרים ידי חובתן. אבל בעל הלכות גדולות לא פסק הכי, ומביאין ראיה מן התוספתא וזה לשונם ... נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת המגילה עד כאן לשון התוספתא, וההלכות הגדולות הוסיפו אלא שחייבין בשמיעה לפי שהכל היו בספק להשמיד ולהרוג ולאבד."

לדעת הבה"ג, נשים פטורות מקריאת מגילה, אך חייבות בשמיעת מגילה, ולכן, בנוסף לכך, הן אינן יכולות להוציא את הגברים.

שיטת הבה"ג נפסקה להלכה על ידי הרמ"א בסימן תרפ"ט סעיף ב':

"ויש אומרים, אם האשה קוראה לעצמה - מברכת לשמוע מגילה, שאינה חייבת בקריאה."

הראבי"ה מסתפק האם זה נכון גם לגבי מצוַת נר חנוכה. מהו הספק?

אולי נאמר שנשים לא חייבות בהדלקת הנר, אלא חייבות לראות את הדלקת הנרות, וכך להשתתף בפרסום הנס, וכן נאמר שאינן חייבות לשתות ד' כוסות, אלא להיות במקום כאשר מצווה זו מתבצעת על ידי הגברים.

התלבטותו של הראבי"ה היא האם נאמר שבה"ג התכוון לומר באופן כללי שפטור הנשים נובע מתוך ההנחה שהנשים פטורות ממעשה המצווה, והחיוב של אף הן היו באותו הנס הוא אינו חיוב במעשה המצווה, אלא בפן של פרסום הנס, שהוא הפן של תוצאת המצווה, או שבה"ג התכוון בדוקא למצוַת קריאת המגילה.

התוספות בסוכה דף ל"ח ע"א מביאים את דעת הבה"ג באופן שונה. מדבריהם משמע שאכן נשים חייבות בקריאת המגילה, ועקרונית הן יכולות להוציא את הגברים, אך בגלל בעיה של 'זילא בהו מלתא', - הן אינן יכולות להוציא את הגברים. על פי הבנה זו ודאי ניתן לחלק בין קריאת המגילה לנר חנוכה ולד' כוסות.

ייתכן, שאף אם סוברים כמו התוספות בערכין, שנשים פטורות מקריאת המגילה, עדיין ניתן לומר שזה דין מיוחד דווקא במגילה. ישנן שלוש אפשרויות להסביר את ייחודה של קריאת המגילה:

ה"אור שמח" דן בשאלה מדוע נשים פטורות מקריאת המגילה. הוא מציין שיש שתי רמות בקריאת המגילה: קריאה בעל פה וקריאה מתוך הכתב שנובעת מהלימוד של "כתוב זאת זכרון בספר". רמה זו קשורה למצוַת מחיית עמלק, ועל פי שיטת ה"חינוך" שנשים לא שייכות במצוַת מחיית עמלק - הן אינן שייכות ברמה זו של המצווה ולכן לא מוציאות את הגברים בקריאתן מתוך הכתב. על פי זה ניתן לחלק גם לעניינינו בין מגילה לשאר המצוות.

כיוון שני הוא על פי דברי ה"טורי אבן", הטוען שהמחייב של אף הן היו באותו הנס הוא מדרבנן, אך האנשים חייבים מדברי קבלה - "אסתר ברוח הקדש נאמרה", ולכן אישה לא יכולה להוציא אנשים, וכך אפשר לחלק בין מגילה לחנוכה ולד' כוסות.

להבנת הכיוון השלישי נקדים דיון על הגמרא בברכות ששואלת האם אפשר להפסיק בהלל ובמגילה כמו שמפסיקים בקריאת שמע מפני השלום, מפני הכבוד וכו'. הספק של הגמרא הוא האם נאמר שבקריאת שמע שהיא דאורייתא מותר להפסיק, קל וחומר בהלל ובמגילה דרבנן, או שנאמר שאסור כי פרסומי ניסא עדיף. מגמרא זו משמע שהלל קשור לפרסומי ניסא, אם כן, נשאלת השאלה, מדוע נשים פטורות מהלל, כפסק הרמב"ם שאישה לא יכולה להוציא גבר ידי חובת הלל?

על שאלה זו יש שלוש תשובות:

1.התוספות במגילה דף י"ג ע"ב מסבירים שרמת החיוב של אישה היא תרי דרבנן, ואילו רמת החיוב של הגבר היא חד דרבנן ולכן האישה לא יכולה הוציא את הגבר.

2. בדקדוקי סופרים מופיעה לישנא אחרינא לגמרא זו, כך שהספק לא קשור לפרסומי ניסא, והרמב"ם פסק כלישנא זו, ולכן אישה פטורה מהלל.

3.ישנם שני סוגים של פרסומי ניסא: נר חנוכה מזכיר את הנס של פך השמן, וכן המגילה מזכירה את נס ההצלה. ההלל, לעומת זאת, אינו מזכיר במפורש את הנס של כל חג וחג, אלא יש פה פרסומי ניסא באופן כללי.

על פי הסבר זה, טוען ה"מרחשת" שבפורים לא אומרים הלל כי המגילה היא ההלל, ואם נסביר שאישה אינה חייבת בהלל, נוכל לומר שאף בקריאת המגילה היא אינה חייבת.



* המאמר לא עבר את ביקורת הרב.