ארץ ישראל

  • הרב איתיאל גולד

ארץ ישראל

אחד הנושאים האמוניים הקשים ביותר להבנה כיום הוא נושא קדושתה של ארץ ישראל. בתרבות העכשווית, היחס לאדמה הוא כאל נדל"ן המשמש לעשיית רווחים, וממילא הקשר בין האדם לאדמה רופף מתמיד. במצב זה, קשה מאוד לדבר על הקדושה הסגולית הקיימת בארץ ישראל - האדמה היא בסך הכל דבר כלכלי, חומרי ונמוך, והקשר בינה לבין עולם של קדושה נראה רחוק.

בעומק, תפיסה זו נוצרה מתוך הניתוק שבין הרוח לחומר: הרוחניות והקדושה נתפסות כדבר ערטילאי, המנותק מהעולם הממשי, ולכן אין להן קשר עם מקום פיזי מסוים.

ריה"ל, לעומת זאת, מציג תפיסה שונה לחלוטין: עולם הקדושה בנוי על העולם הפיזי והממשי ומבוסס עליו, ואין לנתק ביניהם. לקדושה, ששיאה בהשגת העניין הא-לוהי ובנבואה, ניתן להגיע רק ע"י קיום התנאים הדרושים לכך בעולם המעשי. העולם החומרי והרוחני קשורים ביניהם בקשר בל-יינתק, וכדי להגיע אל העניין הא-לוהי יש לפעול בעולם החומרי.

שלושה תנאים הם להשגת העניין הא-לוהי - אדם, מעשה ומקום:

האדם - ראינו בעבר כי לדעת ריה"ל ישנה קדושה טבעית בעם ישראל. עם ישראל הוא כעין גרעין, ואילו העולם הוא הקליפה. קדושה זו מתבטאת ביכולתו הבלעדית של עם ישראל להגיע לנבואה ולהשגת הדבקות בעניין הא-לוהי. לא כל אחד יכול להגיע לנבואה, אלא רק עם ישראל, הקדוש מטבעו בקדושה א-לוהית (א', מז).

המעשה - ניתן להגיע אל העניין הא-לוהי רק אם הולכים בדרך שמסר לנו הקב"ה - קיום מצוות התורה. אין ביכולת השכל האנושי למצוא את הדרך אל הקב"ה, ולכן יש צורך בהדרכה א-לוהית כיצד לפעול בעולם החומרי (א', עט).

המקום - כמו שרק אנשים מסויימים יכולים להגיע לעניין הא-לוהי, כך גם ישנו מקום מסויים שרק בו ניתן להגיע אליו - ארץ ישראל. כמו שצמח אינו יכול לגדול בכל מקום, כך גם עם ישראל, שהוא הגרעין של העולם, אינו יכול להצמיח את הקדושה בכל מקום.

זוהי לשונו של ריה"ל: "והנה המעלה המיוחדת באה ראשונה לעם אשר הוא הסגולה והגרעין... ואחרי זה יש גם לארץ חלק במעלה הזאת, וכן למעשים ולמצוות התלויים בארץ, שהם מעין עבודת הכרם לכרם" (ב', יב). עם ישראל הוא כעין גרעין הצמח, ארץ ישראל היא המקום היחיד שהוא יכול לגדול בו, והמצוות הן ההשקיה והטיפול בצמח כדי לגדלו.

זוהי הסיבה לכך שהנביאים התנבאו רק בארץ ישראל או בעבורה (ב', יד) - רק בארץ יש פוטנציאל ההתקרבות לא-לוהים, ששיאו הוא השראת הנבואה. זו גם הסיבה שהציווי הראשון שנצטווה אברהם היה ללכת לארץ - זהו התנאי הראשוני כדי להתחיל לצמוח לקדושה (שם).

רק אם נפנים את הרעיון הכללי והעמוק, הקושר את העולם הרוחני והחומרי, נוכל להבין את קדושתה של ארץ ישראל. המקום הפיזי בו מצוי האדם איננו דבר טכני ושולי ביחס לעולמו הרוחני, אלא קשור אליו קשר בל-יינתק.