בין הגותו של ריה"ל לשיריו

בפעם שעברה עסקנו בקשר הכללי שבין הגותו של ריה"ל לבין היותו משורר. הפעם נבחן כמה השוואות ספציפיות שניתן לערוך בין קטעים שונים בספר הכוזרי לבין שירים שחיבר ריה"ל. כך נוכל לראות כיצד ריה"ל שילב בין הגות לשירה וכיצד עבודת ה' שלו התבטאה בשני התחומים.

תחום אחד שניתן לראות בו הקבלה הוא היחס לארץ ישראל. בכמה מקומות בספר הכוזרי, מדגיש ריה"ל את משמעותה של הארץ, את קדושתה ואת החשיבות הרבה של המגורים בה (ב', ט-טז). בסוף הספר מסופר על עלייתו של החבר לארץ, ובתיאור זה ניתן לראות עדות ביוגרפית לעלייתו של ריה"ל עצמו לארץ. כידוע, ריה"ל לא הסתפק רק בכתיבה הגותית על הארץ, אלא גם הרבה לכתוב שירים מרגשים ביותר על חיבתו לארץ: 
"ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך, 
דורשי שלומך והם יתר עדריך? 
מים ומזרח ומצפון ותימן 
שלום רחוק וקרוב שאי מכל עבריך".

בהמשך, מדבר ריה"ל על השתוקקותו הגדולה לעלות לארץ:
"ושלום אסיר תאוה, נותן דמעיו כטל חרמון 
ונכסף לרדתם על הרריך" (ריה"ל, שירים נבחרים, הוצאת שוקן תשמ"א, עמ' 84)

וכן בשיר אחר: 
"אם רצון נפשכם למלאת רצוני, 
שלחונני ואלכה לאדוני - 
כי מנוחה לא אמצאה עוד לרגלי, 
עד אכונן בבית מעונו מעוני" (שם, עמ' 113).

ניתן ללמוד משירים אלו, כמו גם משירים רבים נוספים על הארץ, כי ריה"ל לא היה רק הוגה דעות שהכיר בחשיבותה של ארץ ישראל, אלא חיבת הארץ פעמה בו והסעירה את אישיותו.

נקודה נוספת בה ניתן להדגים את הקשר בין ריה"ל המשורר וההוגה קשורה באחד הקטעים האחרונים בספר, המובא במסגרת הדיון בין המלך לחבר על עלייתו של החבר לארץ: "אמר הכוזרי: עד הנה ראיתיך אוהב חירות, ושבתי וראיתי אותך כעת מבקש להוסיף על עבדותך מצד החובות שתתחיב בהן כשתדור בארץ ישראל, מצוות שאין אתה חיב בהן במקומנו פה! אמר החבר: אין אני מבקש כי אם את החרות מן השעבוד לרבים, אשר איני רוצה כלל למצוא חן בעיניהם, ואילו השתדלתי בזה כל ימי חיי - לא הייתי מגיע לכך, ואילו הגעתי לכך - לא היה הדבר מביא לי תועלת. כוונתי לשעבוד לבני אדם ולבקשה למצוא חן בעיניהם דבר המועיל בעולם הזה ובעולם הבא, כוונתי למציאת חן בעיני האלוה ית', כי השעבוד לו - הוא החרות, והכניעה לו - היא הכבוד האמיתי (ה', כד-כה).

החבר טוען כי החרות האמיתית היא ההשתעבדות לרצון ה', ואילו אי-עשיית רצונו היא השתעבדות לרצונותיהם של אנשים אחרים. בכמה שירים, מביא ריה"ל עיקרון מחשבתי זה לידי ביטוי לירי: 
"התרדוף נערות אחר חמישים - 
וימיך להתעופף חמושים? 
ותברח מעבדת הא-לוהים 
ותכסוף אל עבדות האנשים" (שם עמ' 91)

וכן בשיר אחר, מיוחד במינו - 
"עבדי זמן עבדי עבדים הם - 
עבד א-דוני הוא לבדו חפשי. 
על כן בבקש כל אנוש חלקו 
'חלקי א-דוני!' אמרה נפשי" (שם, עמ'23).

כשלומדים את ספר הכוזרי, חשוב מאוד שלנגד עינינו יעמדו גם שיריו של ריה"ל. כך נוכל לספוג מאישיותו המיוחדת - לא רק אישיות של הוגה דעות, אלא אישיות העובדת את ה' בלהט ובדבקות יוצאים מן הכלל.