גיטין כו.-כו: - טופסי גטין

  • הרב יאיר קאהן

מקורות

1. משנה דף כו., גמרא עד "ומותיב לה", דף כו: "א"ר זירא... טובינא דחכימי".

2. דף כא: "כתבו על מחובר... ונתנו לה כשר", דף כג. "ואיבעית אימא... ור"א היא".

3. ספר הזכות [דף י: בדפי הרי"ף], ר"ן שם ד"ה גמ' וד"ה אמר, ולענין [דף יא: בדפי הרי"ף] וד"ה הלכך [דף יג. בדפי הרי"ף].

4. רמב"ם גירושין פ"ג הלכות ז, יז-יח, ופ"א ה"ז.

5. ירושלמי פ"ג ה"א "מילתיה דריש לקיש ... תרפו בטופס כשר".

שאלות הכנה

1. למסקנת סוגייתנו, האם מותר לסופרים לכתוב טופסי גטין מראש? למה?

2. מה הדין בכותב טופס הגט במחובר, ובכתיבת הטופס על ידי חש"ו?

3. איך הראשונים "מיישרים קו" בין הסוגיות השונות?

4. מהו פסק הרמב"ם בנידון?

5. הסבר את שתי הדעות בירושלמי.

הקדמה

מתוך סוגייתנו עולה לכאורה שדיני כתיבת הגט אינם שייכים אלא בכתיבת התורף. אכן, יש להעיר על הנחה זו מלשון הגמרא:

"מאי תקנה? אמר רבי יונתן: מפני תקנת סופר, ור"א היא דאמר עדי מסירה כרתי. ובדין הוא דאפילו טופס נמי לא לכתוב, ומשום תקנת סופרים שרו רבנן".

פשטות הלשון מורה שלדעת רבי אלעזר צריך לכתוב גם את הטופס לשמה. אולם רש"י דחה אפשרות זו ופירש "לא לכתוב - דלמא אתי למכתב תורף, אלא משום תקנת סופר, שיהו מזומנין לו, שרו ליה, ובלבד שישייר תורף לכתוב לשמה". ולכאורה הדין עמו, דאי לאו הכי יש בתקנת הסופר משום "אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה", שהרי הגט אינו כשר אלא מדרבנן.

מכל מקום, למרות שדיני כתיבת הגט אינם חלים על הטופס מן התורה, חז"ל תיקנו בו דינים מסוימים משום גזרה. לכן רבי אלעזר פוסל במשנתנו טופסי גטין שלא נכתבו לשמה גזרה טופס אטו תורף, כלומר: חייבו לכתוב טופס לשמה משום גזרה שמא יכתבו תורף שלא לשמה. וכך מפורש לעיל (דף כא:) בעניין כתיבת גט במחובר: "אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף". אמנם יש מקום לבחון דין זה, שהרי מסקנת סוגייתנו היא אליבא דרבי אלעזר, הפוסל טופס גט שנכתב שלא לשמה, ואילו לגבי כתיבה במחובר אין כותבים טופס לכתחילה, אבל בדיעבד הגט כשר: "אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף. כתבו לטופס ותלשו כתבו לתורף ונתנו לה כשר". זאת ועוד: בסוגיית כתיבת חרש שוטה וקטן מכשיר שמואל כתיבת הטופס על ידיהם, למרות שאינם יכולים לכתוב לשמה. ומשמע שמותר להם לכתוב טופס הגט לכתחילה, כמו ששנינו "הכל כשרין לכתוב את הגט, אפילו חרש שוטה וקטן".

שיטת הראב"ד

לסתירה זו הובאו בראשונים מספר פתרונות. הראב"ד (בספר הזכות) סובר שההלכה היא כפי ההכרעה בסוגייתנו: "הלכה כר"א. קרי רב עליה דר"א טובינא דחכימי". לכן אנו פוסקים כרבי אלעזר, שלא הכשיר כותבי טופסי גטין אלא פסלם, ואם כן משמע שהם פסולים אף בדיעבד. לאור פסק זה, דחה הראב"ד את הסוגיה בדף כא: מן ההלכה. לדבריו, אם כתב את הטופס במחובר הגט פסול, ואין לגרש בו אף אם תלשו לפני כתיבת התורף. והוא הדין בעניין חרש שוטה וקטן שכתבו את הטופס: לשיטתו הגט פסול אפילו אם בן דעת כתב את התורף לשמה. לכן, הראב"ד פסק כרב הונא, המסביר שגט שנכתב על ידי חרש שוטה וקטן כשר רק כאשר גדול עומד על גביו.

הסבר הרא"ש

גם הרא"ש מיישר קו בין כל הסוגיות, אלא שבניגוד לראב"ד הוא מכשיר כתיבת טופסי גטין בדיעבד, על פי קביעת הסוגיה בדף כא: בעניין כתיבת טופס במחובר. לכן הוא פירש שגם ר' אלעזר אינו פוסל כתיבת טופסי גטין אלא לכתחילה. בנוגע לכתיבת טופס על ידי חרש שוטה וקטן, הרא"ש מפרש שאין כתיבתם כשרה לכתחילה אלא בגדול עומד על גבם.

שיטת הרמב"ן

הרמב"ן, לעומתם, מחלק בין התחומים:

"ואיפסיקא הלכתא כר"א דפסיל בטופס גיטין אפי' בדיעבד. והא דתנן כתבו על המחובר תלשו וחתמו כשר, הכא שכיח טפי טובא, ואי שרית להו לספרי כתבי נמי לתורף. וגבי חרש שוטה וקטן לא גזרינן אפי' לכתחילה, דמילתא דלא שכיחא היא וכדפרישית לעיל".

לדבריו, חז"ל פסלו רק בסופר שכתב טופס גט שלא לשמה, משום שזהו מקרה שכיח ביותר, אבל הם לא גזרו כלל בטופס שנכתב על ידי חרש שוטה וקטן, משום שמקרה זה נדיר. לגבי כתיבה במחובר, אסרו על בן דעת לכתוב במחובר לכתחילה, מפני שזה יותר שכיח מכתיבת חש"ו, אך מכל מקום בדיעבד אין הגט פסול, משום שאין זה כל כך שכיח כמו סופר הכותב טופסי גטין.

שיטת הרמב"ם

בשיטת הרמב"ם יש גרסות שונות. לפי הגרסה שלפנינו הרמב"ם פסק כתנא קמא ולא כרבי אלעזר:

"מפני תקנת סופר התירו חכמים לסופר שיכתוב טופסי גיטין ויניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן ומקום הרי את מותרת לכל אדם כדי שיכתבם לשם האיש המגרש ולשם האשה המתגרשת"
(הלכות גירושין פ"ג ה"ז).

פסק זה הוא בניגוד לפשטות הסוגיה, אשר קבעה במפורש "הלכה כרבי אלעזר", ורוב הראשונים חלקו עליו.

בהסבר שיטתו אפשר להציע שהרמב"ם דחה את סוגייתנו מפני הסוגיה לעיל (דף כא:), המכשירה טופס גט שנכתב במחובר. וכך אכן פסק הרמב"ם:

"אין כותבין במחובר אפילו טופס הגט. כתב הטופס במחובר ותלשו, ואחר כך כתב שם האיש ושם האשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם וחתמו ונתנו לה כשר" (פ"א ה"ז).

גם כתיבת טופס בידי חרש שוטה וקטן כשרה בדיעבד לפי הרמב"ם, אלא אם כן גדול עומד על גביו (שאז מותר לכתוב אפילו לכתחילה):

"כתב אחד מן החמשה טופס הגט, והניח מקום התורף, שהוא מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן ומקום הרי את מותרת לכל אדם, וכתבן הפקח הגדול הישראלי לשמו, הרי זה גט כשר. מותר להניח חרש שוטה וקטן לכתוב טופס הגט לכתחילה, והוא שיהיה גדול עומד על גבן. אבל הגוי והעבד אין כותבין הטופס לכתחלה, ואפילו ישראל עומד על גבן, שלא התירו לכתוב טופסי גיטין שלא לשמה לכתחלה אלא מפני תקנת סופר כמו שביארנו"
(פ"ג הלכות יז-יח).

אם כן, אין לפסול טופסי גטין בדיעבד. לכן הכריע הרמב"ם כשיטת תנא קמא, המתיר לסופרים לכתוב טופסי גטין לצורך פרנסתן (עיין ירושלמי). וכך הסביר הר"ן את שיטתו:

"נראה שהוא סובר דאע"ג דרבה פסיק הכא כרבי אלעזר לא קי"ל הכי, דדחינן לה מקמי דרב יהודה אמר שמואל ורב הונא משמיה דעולא דאוקמוה למתניתין דהכל כשרין לכתוב את הגט ואפי' חש"ו וכו' בשייר מקום התורף... אלמא סבירא להו דלא גזרינן טופס אטו תורף".

אמנם הר"ן דחה את פסק הרמב"ם, משום שלשיטתו אין כל סתירה בין הסוגיות, כמו שפירש הרמב"ן.

אפשר להוסיף שהרמב"ם התקשה בדינו של רבי אלעזר: מדוע לדברי רבי אלעזר טופס שנכתב שלא לשמה פסול לגמרי, ואפילו אם נישאת תצא? מסתבר שלפי רבי אלעזר אין כאן גזרה בעלמא, אלא חז"ל תיקנו שגם הטופס זקוק ללשמה, כמו התורף. לפיכך אם לא כתב את הטופס לשמה הגט פסול, אפילו במצב שאינו שכיח. אם כן, הסוגיה בדף כג., המכשירה טופס שנכתב בידי חרש שוטה וקטן, היא בהכרח נגד שיטת רבי אלעזר.

ברם, עדיין קשה על שיטת רבי יהודה, הגוזר טופס בגלל תורף ושאר שטרות בגלל שטרי גטין. שהרי אין גוזרים גזרה לגזרה? והנה שנינו לעיל:

"אין כותבין במחובר לקרקע. כתבו במחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר. רבי יהודה פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש" (דף כא:).

ולפי הסבר שמואל בגמרא שם, רבי יהודה פוסל גם אם כתיבת הטופס היא במחובר. ונראה שלפי רבי יהודה אין לחלק בין הטופס לתורף, משום שהכול מצטרף לספר הכריתות, ולכן צריך לכתוב גם את הטופס בתלוש, ואם כן הוא הדין שצריך לכתוב את הטופס לשמה. ולמרות שהגמרא מסבירה שלפי רבי יהודה גזרינן טופס אטו תורף, היינו משום שאם כתב את הטופס לשם גט סתם, וחזר וכתב את התורף לשמה, חל דין לשמה על הגט כולו. וזו לשון הגמרא בדף כג.:

"איתיביה: כשהוא כותבו כאילו כותבו לשמה - מאי לאו כשהוא כותבו לתורף לשמה כאילו כותבו לטופס לשמה?...".

לאור זה יש לפרש שלרבי יהודה גזרת טופס אטו תורף אינה גזרה בעלמא, אלא חז"ל הקפידו דווקא על כתיבת הטופס לשמה ממש, כמתחייב מעיקר הדין. והיינו משום שהטופס מצטרף ביחד עם התורף לגופו של גט. לכן טופס אטו תורף אינה גזרה במובן הרגיל, ואין כאן אלא גזרה אחת של שאר שטרות אטו גטין.

ועיין בירושלמי (פ"ג ה"ב), המביא שיטה של רבי יוחנן "כתב תרפו בטופס כשר", כלומר: כותבים "הרי את מותרת לכל אדם" יחד עם טופסי גטין, ומניחים רק מקום האיש מקום האשה ומקום הזמן, כפי שמורה פשט המשנה. ולדבריו אין חלוקה בין תורף הגט לטופסו. אמנם לפי רבי יוחנן דין לשמה אינו דין בכתיבת הגט אלא פסול נפרד, הקשור לכתיבת השמות (עיין שם פ"ג ה"א). מכל מקום, אף לשיטתו רבי יהודה דורש לשמה גם בכתיבת הטופס (עיין שם פ"ז ה"ב).

השתא דאתינן להכי, אפשר להוסיף שגם החולקים על רבי יהודה מסכימים אתו בנקודה העקרונית; גם לשיטתם דיני כתיבת גט חלים על כל הגט, על הטופס ועל התורף. אלא שהם סבורים שאין זה שייך בדין מחובר. דבר זה תלוי בהבנת פסול מחובר - האם הוא מדין מחוסר קציצה או פסול נפרד[1]: אם הפסול הוא מדין מחוסר קציצה, יש לומר שאין פגם בכתיבת הגט, אלא בצירוף הכתיבה לנתינה. לכן, אם כתב את הטופס במחובר וחזר וכתב את התורף בתלוש, 'וכתב ונתן' קרינן ביה, שהרי לא היה שום הפסק בין גמר הכתיבה לנתינה. אולם אם מחובר הוא פסול נפרד בכתיבה, יש מקום לפסול אף כתיבת הטופס במחובר.[2]

לאור הנ"ל יש לחזור לסוגייתנו:

"מאי תקנה? אמר רבי יונתן: מפני תקנת סופר, ור"א היא דאמר עדי מסירה כרתי, ובדין הוא דאפילו טופס נמי לא לכתוב, ומשום תקנת סופרים שרו רבנן".

בפתח דברינו הערנו שלשון הגמרא מורה על כך שלפי רבי אלעזר צריך לכתוב את הטופס לשמה מעיקר הדין. וכך גם משמעות הגמרא לקמן (דף כו:):

"אמרי לה ר"א דאמר עידי מסירה כרתי, ובדין הוא דאפילו טופס נמי לא לכתוב, וזמנין דבעי למיזל למדינת הים ולא אשכח ספרא ושביק לה ואזיל ומעגן ומותיב לה".

ולפי דברינו ניחא, שאמנם יש דין לשמה גם בכתיבת הטופס. אלא שעל ידי כתיבת התורף חל לשמה גם על הטופס, כדגרסינן לעיל (דף כג.) "כשהוא כותבו לתורף לשמה כאילו כותבו לטופס לשמה".

לפי פירוש זה יש להסביר את שיטת רבי אלעזר הפוסל טופסי גטין לגמרי. מסתבר שלדבריו אין תקנת חז"ל גזרה בעלמא טופס אטו תורף, אלא חז"ל דרשו לשמה בכתיבת הטופס, כמו שמתחייב מעיקר הדין. אלא שאם כן, הוא הדין שיש לפסול כתיבת טופס על ידי חרש שוטה וקטן, ואין לחלק בין מילתא דשכיחא למילתא דלא שכיחא (כמו הרמב"ן). ועל כורחנו שהסוגיה בדף כג., המכשירה כתיבת חרש שוטה וקטן, חולקת על רבי אלעזר. לכן דחה הרמב"ם את הגמרא אצלנו, ופסק כמו הגמרא לעיל.

אולם יש להעיר שלפי הרמב"ם אין כתיבת חרש שוטה וקטן כשרה בטופס לכתחילה אלא אם כן גדול עומד על גביו. אולם לא ברור מה התועלת בגדול שעומד על גביו, שהרי לפי פירושו בסוגיה אין גדול עומד על גביו יכול להכשיר כתיבת תורף בידי חש"ו (ועיין מה שכתב הראב"ד בספר הזכות), ואם כן מה הוא מוסיף לכתיבת הטופס?

ונראה לבאר, שגם אם צריך לכתוב את הטופס לשמה, מכל מקום דין לשמה לא חל על הגט אלא בשעת כתיבת התורף. לכן קבעה הגמרא שאם כתב את הטופס סתם ואחר כך כתב את התורף לשמה, הווי כאילו כתב את כל הגט לשמה. ועל פי זה הכשיר תנא קמא טופסי גטין משום כדי חייו של סופר, וכך פסק הרמב"ם. אף על פי כן, לכתחילה בעינן שכתיבת הטופס תצטרף לכתיבת התורף, והכול יהיה חלק מתהליך אחד. לכן בשעת כתיבת הטופס לא צריך דעת היכולה להחיל דין לשמה בגט, ודי בכוונת לשמה כדי שכתיבה זו תצטרף לכתיבת התורף. לכן, מועיל גדול העומד על גביו, בכך שהוא העוזר לקטן להתכוון בכתיבתו לשמה.

 

[1]  ועיין מה שכתבנו בשיעור קודם .

[2] אולם קשה לומר שאם השלים את כתיבת התורף בתלוש נחשב הדבר כאילו כתב את כל הגט בתלוש, כדאמרינן בעניין לשמה.