דילוג לתוכן העיקרי

שבועות | דף לא | דין פסולי עדות דרבנן בשבועת העדות

"אינה נוהגת אלא בראוין להעיד כו'. לאפוקי מאי? אמר רב פפא: לאפוקי מלך, ורב אחא בר יעקב אמר: לאפוקי משחק בקוביא. מאן דאמר משחק בקוביא, כל שכן מלך; ומאן דאמר מלך – אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזא חזי, ורבנן הוא דפסלוהו".

 

[על פסול מלך לעדות ראה הדף היומיומי למסכת סנהדרין דף יח.]

 

נחלקו האמוראים אם פסול עדות דרבנן מפקיע מחיוב שבועת העדות. נעיין מעט בשתי השיטות.

 

שיטת רב אחא בר יעקב

 

לשיטת רב אחא בר יעקב, די בפסול עדות דרבנן לפטור מחיוב שבועת העדות.

 

הסוגיה ביומא עג ע"ב – עד ע"א משלבת את שיטתו בדיון כללי יותר ביחס שבין דינים דאורייתא לדינים דרבנן. הגמרא שם העלתה סברה בעניין שבועת ביטוי, שאין דין "מושבע ועומד" באיסורים דרבנן. סברה זו לא הייתה מובנת מאליה בעיני הגמרא, ונראה שהדבר נבע משאלה כללית: האם המכלול הנורמטיבי המחייב מנקודת המבט של דיני דאורייתא כולל את מערך הדינים מדרבנן. הגמרא ניסתה להוכיח משיטת רב אחא בר יעקב כנגד הסברה הנ"ל:

 

"והא משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי, ורבנן הוא דפסלוהו, ולא קא חיילא עליה שבועה!"

 

כלומר: העובדה שהפָּסול לעדות מדרבנן פטור משבועת העדות, משמעה שהיקפו של המושג 'עד' לעניין החיוב דאורייתא של שבועת העדות מוגדר גם על פי דינים דרבנן; הא למדת שדיני התורה מכירים במערכת דיני דרבנן! ואולם, הגמרא ממהרת לדחות ראיה זו:

 

"שאני התם דאמר קרא 'אם לוא יגיד' (ויקרא ה', א) – והאי לאו בר הגדה הוא כלל".

 

לפי דחיית הגמרא, בעיקרון דיני התורה הם יחידה נבדלת מדיני דרבנן, ואינם מכירים בהם כחלק מהמסגרת. לפיכך דין "מושבע ועומד", למשל, אינו כולל דינים דרבנן. אלא שפרשת שבועת העדות עוסקת בעד שהוא בר הגדה. המושג 'בר הגדה' תלוי במציאות בפועל – ביכולתו להעיד בבית דין; ועל כן אם מטעם כלשהו, ואפילו מחמת פסול דרבנן, הוא מנוע מלהעיד בבית דין, שוב אין הוא נחשב 'בר הגדה', והוא מופקע מפרשת שבועת העדות.

 

הריטב"א (שם ד"ה אם; וביתר ביאור בפסחים ז ע"א, ד"ה דאמר) מסביר שיש הבחנה כללית בין דינים המשפיעים על המציאות בפועל, שבהם אין הבחנה בין הלכות דאורייתא להלכות דרבנן, לבין מצב שמה שחשוב הוא השאלה העקרונית אם דין זה מוכר לעניין הנידון, ובהם עשוי להיות הבדל משמעותי בין דרבנן לדאורייתא.

 

הנפקא-מינות שמציע הריטב"א להבחנה זו מעניינות ביותר. לדבריו, פסולי עדות דרבנן יכולים לתפקד כעדים לקיום הדבר בקידושין ולהביא ליצירת קידושין התקפים מדאורייתא, משום שדין עדות לקיום הדבר אינו תלוי ביכולת לפרסם את הקידושין בבית דין בפועל. מצד שני, הוא סבור שאיסורי הנאה דרבנן אינם יכולים לשמש ככסף קידושין וליצור חלות דאורייתא של קידושין, שכן דין שווה פרוטה בכסף קידושין תלוי במציאות בפועל בשוק, ודי באיסור הנאה מדרבנן לבטל מן החפץ כל שווי שהוא. שני חידושים אלו שנויים במחלוקת, ואכמ"ל.

 

שיטת רב פפא

 

רב פפא סבור שפסול עדות דרבנן יכול להתחייב בשבועת העדות, אף על פי שאינו יכול להעיד בפועל. התוספות (ד"ה ורבנן) הקשו על כך מן הגמרא להלן לב ע"ב, המחייבת בשבועת העדות "עד מיתה", דהיינו עד אחד שמעיד כי בעלה של אשת איש מת, שלפי שיטות רבות אינו נאמן אלא מדרבנן. אם כן, האם הולכים לפי כשרותו של אדם להעיד מדאורייתא, או שמא על פי יכולתו להעיד בפועל לאור הדין דרבנן?

 

התוספות כתבו שאכן, יש שני מסלולי חיוב שונים בשבועת העדות, שאחד מהם תלוי ביכולת לסייע בפועל, והשני – בהגדרתו העקרונית של אדם כעד:

 

"בתר תרוייהו אזלינן לחייבו, דהתם כיון דמדרבנן מועלת עדותו – הרי יש כאן הפסד ממון במה שלא העיד; והכא, אף על גב דמדרבנן לא מהני עדותו מידי, כיון דמדאורייתא מהני – מיחייב".

 

ייתכן ששני מסלולי חיוב אלו משקפים עמדה בשאלה שראינו אתמול בעניין שבועת העדות, ולפיה שתי ההבנות שהעלינו נכונות, ובחיוב שבועת העדות יש שני דינים שונים. דין אחד מוסב על ההימנעות מהושטת סיוע לזולת, ובהקשר זה מה שמשמעותי הוא היכולת להעיד בפועל. הדין השני, מוקדו בשבועת השקר, אלא ששבועה זו מחייבת קרבן רק במי שהתורה רואה כעד, ודבר זה נקבע לפי כשרותו להעיד מדאורייתא.

 

גישה שונה בתכלית העלה הרשב"א על אתר. כפי שראינו אתמול, בחידושיו לבבא קמא ביסס הרשב"א את חיוב שבועת העדות על המצוה להעיד. מובן שמי שאינו יכול להביא תועלת בעדותו, אינו שייך במצוה להעיד, ועל כן מיאן הרשב"א לקבל את האפשרות שמי שאין כל ערך מעשי לעדותו יתחייב בשבועת העדות. לפיכך חידש הרשב"א חידוש מפליג בשיטת רב פפא. לדבריו, רב פפא מחייב פסול עדות דרבנן בשבועת העדות משום שלדעתו, יש לעדותו של פסול מדרבנן נפקא-מינה למעשה: אמנם בית דין לא יוציא ממון על פיה, אך אם יתפוס התובע את ממון הנתבע – בית הדין לא יוציא ממנו. זהו כאמור חידוש מפליג, והאחרונים האריכו להקשות עליו ממקומות שונים ולדון בו, ואכמ"ל.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)