דין שתוקי

  • הרב אוהד פיקסלר
קידושין, פרק רביעי
הפרק הרביעי במסכת קידושין עוסק בענייני יוחסין. במסגרת פרק זה ישנו עיסוק בנושאים הנראים במבט ראשון כפחות נוגעים לימינו. אולם, סוגיות רבות מקבלות עניין מחודש דווקא בימים אלו. בשיעור השבוע נעיין בקצרה בסוגיה שהייתה אקטואלית בכל הדורות ובימינו עומדת בבסיס פולמוס הנובע ממציאות ויישומים חדשים.

מיהו שתוקי

המשנה בפרק רביעי במסכת קידושין מתארת את היוחסין של אנשי בבל שעלו לארץ ישראל:
עשרה יוחסים עלו מבבל: כהני, לויי, ישראלי, חללי, גירי, וחרורי, ממזירי, נתיני, שתוקי, ואסופי. כהני, לויי וישראלי - מותרין לבא זה בזה; לויי, ישראלי, חללי, גירי וחרורי - מותרין לבא זה בזה; גירי וחרורי, ממזירי ונתיני, שתוקי ואסופי - כולם מותרין לבא זה בזה. ואלו הם שתוקי - כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו, אסופי - כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא אמו. אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי.                        (קידושין, פרק ד, א-ב)
שתוקי הוא אדם שיודע מיהי אימו אבל זהות אביו אינה ידוועה לו (כאשר שואלים אותו מיהו אביו אז הוא שותק). מהמשנה עולה כי לשתוקי אסור להתחתן עם יהודי 'רגיל' שאילן היוחסין שלו ידוע וברור. למרות ההבנה העולה בדברי המשנה, הגמרא קובעת כי מן התורה שתוקי כשר לבוא בקהל:
אמר רבא: דבר תורה שתוקי כשר; מאי טעמא? רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולין אצלה, ואי אזלי אינהו לגבה - כל דפריש מרובא פריש, מאי אמרת? דילמא אזלה איהי לגבייהו, הוה ליה קבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, והתורה אמרה: לא יבא ממזר - ממזר ודאי הוא דלא יבא, הא ממזר ספק יבא, בקהל ודאי הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא.
                                                               (קידושין עג,א)
(הסבר/תרגום: אמר רבא: מן התורה שתוקי כשר לבא בקהל. מדוע? שהרי רוב כשרים אצל אותה אישה ורק מיעוט פסולין. כעת – אם באים הם (הגברים) אצלה, הרי שיש לומר כל דפריש מרובא פריש והמיעוט הפסול בטל אצל הרוב הכשר. גם במקרה הגרוע יותר, שבו היא באה אצלם הרי שיש כאן קבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. מקרה כזה אנו דנים כספק; ואולם, על פי דין תורה ספק ממזר כשר, שנאמר: לא יבוא ממזר. ממזר ודאי הוא דלא יבא, הא ממזר ספק יבא, בקהל ודאי הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא). [1]
הגמרא ממשיכה ומסבירה מה הסיבה שבמשנה כתבו כי שתוקי פסול לבוא בקהל:
ומה טעם אמרו שתוקי פסול? גזירה שמא ישא אחותו מאביו. אלא מעתה, שתוקי שתוקית לא ישא, שמא ישא אחותו מאביו! כל כי הני מזנו ואזלי? בת שתוקית לא ישא, שמא ישא אחותו מאביו! אלא לא שכיחא, ה"נ לא שכיחא! אלא, מעלה עשו ביוחסין.
הגמרא חוששת למצב בו תהיה חתונה בתוך המשפחה בגלל שזהות האב אינה ידועה. אמנם הגמרא קובעת כי מדובר על חשש רחוק, אך אף על פי כן נקבע כי 'מעלה עשו ביוחסין' – החמירו באופן מיוחד ביוחסין על מנת שהייחוס יהיה ברור וידוע. עקרון זה מוזכר גם בדברי הגמרא ביבמות (מא ע"א), שם הוא משמש לצורך ביסוס הדין של 'הבחנה' (החיוב לחכות שלושה חודשים לפני שאישה תתייבם, על מנת שניתן יהיה לדעת בוודאות מי האב של הוולד).
לסיכום, מדברי הגמרא עולה שמעמד שתוקי הוא כספק ממזר, ולכן הוא כשר לבוא בקהל. אך עדיין הגמרא כותבת שעשו מעלה ביוחסין ואסרו לו לבוא בקהל מדרבנן (חשש שמא יישא בת אחותו ומשום דין קבוע)

הלכה ומעשה

לאור סוגיית הגמרא פוסק השולחן ערוך:
הספיקות, כגון שתוקי ואסופי, אסור לבא זה עם זה, ואם נשאו לא יקיימו אלא יוציאו בגט, והולד ספק כאבותיו. ואין לספיקות אלו תקנה, אלא שישאו מהגרים והולד הולך אחר הפגום. כיצד, שתוקי או אסופי שנשאו גיורת או משוחררת, או גר ומשוחרר שנשא שתוקית או אסופית, הולד שתוקי או אסופי.                       (אבה"ע ד, לו)
עד כה ראינו כי להלכה ילד זה אינו כשר לבוא בקהל. ברם, כאשר אנחנו מכניסים מספר נתונים נוספים למשוואה השאלה ההלכתית מורכבת יותר והאיסור מקבל גוון שונה. כך לדוגמא מסייג הבית שמואל את דברי השולחן ערוך:
מ"מ ספק ממזר הוא דהא קי"ל פנויה שזנתה אם לא בדקו אותו הולד ספק ממזר הוא, וצ"ל דוקא כשיש ממזר באותו מקום אז חיישינן שמא זנתה עם ממזר אבל היכ' דליכ' שום ממזר הולד כשר.
במידה ואין חשש שמא יש פסול בעיר, הרי שאין כלל ספק ולכן הילד כשר לבוא בקהל גם ללא זהות האב. ערוך השולחן מביא את דברי הבית שמואל ומוסיף עליהם:
זה שנתבאר דפנויה שילדה ואמו לא נבדקה דהולד הוא ספק ממזר זהו דוקא כשיש ממזרים בעיר אפילו הם מיעוטא ורוב העיר כשירים אצלה מ"מ הוי ספק ממזר. ולמה אין הולכין אחר הרוב משום דשמא הלכה היא להבועל והוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי ולכן אם ידוע שהבועל הלך אצלה נ"ל דהוא כשר. וראיה לזה יש ממ"ש הטור בס"ס ו'... אבל אם ידוע שהלכו אצלה וראו דהוא כשר ובמקום שאין ממזר בעיר הולד כשר בכל גווני דאף אם מכותי נתעברה הולד כשר... אמנם בעיקר טעמא דקבוע אינו אלא חומרא בעלמא דסוף סוף יש רובא להיתר דכשהלכה היא הוה מחצה למחצה ושמא הלך הוא אצלה וממילא דהוי רובא להיתר.                                   (אה"ע ד,לד)
ערוך השולחן כותב לאור דברי הבית שמואל שדברי הגמרא נאמרו רק כאשר ידוע שיש ממזר בעיר. על כך הוא מוסיף, שדברי הגמרא לפיהם אין לסמוך על הרוב נובעים מהחשש לדין קבוע, ולכן כאשר ידוע כי האב לא היה קבוע במקומו הוולד כשר.
הערכה לגבי כשרות האב ניתן גם להשיג על ידי בירור המקרה על ידי שאילת האם. במידה והאם מעידה כי אביו של התינוק כשר, למרות שאיננו יודעים מיהו, עדות זו מספיקה על מנת לקבוע את מעמדו האישי:
פנויה שנתעברה מזנות, ואמרו לה מהו העובר הזה או הילוד הזה, אם אמרה לישראל נבעלתי ובן כשר הוא הרי זו נאמנת והבן כשר, ואע"פ שרוב העיר שזנתה בה פסולים. ואם לא נבדקה האם עד שמתה, או שהיתה אילמת או שוטה הרי זה הילוד ספק ממזר... (רמב"ם הלכות איסורי ביאה טו,יא)
דברי הגמרא נאמרו רק במקרה בו האם לא נשאלה, אך אם ישנה עדות מפיה לגבי זהותו של הבועל, הרי שהיא מועילה להתיר את הבן.[2]
 
מהאם לילד – הלכה למעשה
סוגיה זו נידונה בספרות השו"ת הלכה למעשה לאור מקרים מצערים שאירעו במהלך התקופות. כאשר עלתה שאלת כשרות אדם שלא ידוע ייחוסו בחנו הפוסקים האם וכיצד ניתן להכשירו לבוא בקהל. בפוסקים אנו מוצאים דיונים האם יש צורך ברוב אחד על מנת להתיר לבוא בקהל או בשניים, וכן בשאלה באילו מקרים ניתן להאמין לאם האומרת שאביו של הילד הוא כשר.
הנודע ביהודה (שו"ת נודע ביהודה מה"ק אה"ע סימן ז) חידש כי ניתן לחלק בין נקודת המבט הבוחנת את האישה ובין השאלה כיצד אנו דנים את מעמד הילד כאשר אימו כבר אינה נמצאת בתמונה:
אמנם נלע"ד להוכיח דסגי בחד רובא שהרי אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואפילו ברוב פסולים ואיפסק הלכתא כאבא שאול [...]
ואף דלכתחלה אפילו אומרת לכשר נבעלתי בעינן תרי רובי [...]
מ"מ היינו לגבי דידה אבל לגבי הולד הוי כדיעבד וסגי אמירה דידה אפילו ברוב פסולים שאם אתה פוסל הולד אפילו לקהל הוי דיעבד...
כאשר אנחנו בוחנים את מעמד הוולד מדובר על מקרה של בדיעבד – מבחינת הוולד, הרי שהוא לא אחראי לסיטואציה המצערת שמבחינתו כבר נעשתה, ולכן היחס שלו אליה הוא של 'בדיעבד'. משום כך, לעניין הוולד, להלכה ניתן לסמוך על רוב אחד. לאור כך ממשיך הנודע ביהודה:
ומעתה אני אומר אם מועיל להולד אמירה דידה בלי רוב כשרים כלל ואפילו ברוב פסולים ק"ו דמהני רוב כשרים אפילו בלא אמירה דידה דהרי רובא ודאי עדיף מחזקה... אלא דבשתוקי אפילו רוב כשרים לא מהני אף דמועיל אמירה דידה היינו משום דשם אנו דנין גם על האם ובדידה ליכא רובא דדלמא אזלא איהי לגבייהו וה"ל קבוע וכן באסופי אינו מועיל רוב כשרים הוא מטעם השלכה שהשליכתו אמו למיתה הוא רגלים לדבר שפסול הוא.
ומעתה אני אומר שתוקי שלא נבדקה אמו כלל עד שמתה כגון שילדה במקום שאין ב"ד או שלא נזקקו הב"ד לזה לשלוח לשאול את פיה ולבדקה ממי נתעברה ועברו כך ימים ושנים עד שמתה האם בלי בדיקה וכיון שמתה אין לנו שוב שום עסק לדון על האם למי נבעלה שהרי כבר מתה ואין אנו דנין רק על הולד והולד מיקרי פירש כמו שהארכתי לעיל ובולד הזה שאין שום רגלים לדבר שפסול הוא שהרי גדלתו אמו ולא השליכתו למיתה א"כ אם רוב כשרים הולד כשר... סיומא דפסקא שהולד הזה כשר בקהל ישראל.
על פי הנודע ביהודה, כלפי האם יש את החשש של דין קבוע ולכן לא ניתן לסמוך על הרוב. ואולם, דין קבוע אינו שייך כאשר דנים במעמד הילד במנותק מהאם. לכן אם האם לא נבדקה אין סיבה להחמיר על הוולד וניתן להכשיר את ביאתו בקהל.
לדאבוננו, סוגיות דומות עלו על שולחנם של הפוסקים במקרים רבים. כך לדוגמא הרב שלום משאש והרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר חלק ח, אבן העזר, ט) התירו לאישה להינשא בצירוף ספקות נוספים שהעלו במקרה הנידון. כך גם כתב הרב ברייש במקרה אחר:
וז"ל השאלה - בחור אחד ת"ח ודחיל חטאין נשתדך עם נערה בתולה באחת העיירות באיירופא, ולאחר החיתון יצא עלי' קול שהיא פגומה, ונשאלתי מהבחור לחקור בעיר מולדתה בקלויזענבורג שורש הדברים, ונוכחתי לדעת, אחר ראותי בתעודת לידה שלה בהעירי', ששם אמה שרה, משמעות שהיתה בת ישראל, שם מקצוע שלה שהיתה משרתת, ועל מקום שם אבי', נכתב בלשון הונגרי' שלא נודע מי הוא –[...] והרי יש לפנינו דין דשתוקית כשאינה נבדקת דהוי ספק ממזר... ויען כעת בעווה"ר, לאחר חורבן על האומה הישראלית, דכמה וכמה ילדים וילדות נתדלדלו ונעקרו ממקומות מושבותיהם למקומות מפוזרות, ונתגדלו בלי ההורים, והשאלות דפגם משפחה שכיח מאוד, וענין גדול להתעניין בשאלות כאלו [...]
והנה הבי"ש בסי' ד' ס"ק ל"ט הנ"ל כתב וז"ל והיינו דוקא דאיכא בעיר זו ממזר אפילו ממזר אחד, אבל אי ליכא שום ממזר ליכא חשש כלל... וראיתי בנובי"ק סימן ז' ממש שאלה כזו [...] .. מובא בפ"ת סי' ד' ס"ק מ"א....
המורם לנו מכל הנ"ל, שאין לדחות דברי הנוב"י בקל, והוא אילן גדול לסמוך עליו - א"כ ממילא בני"ד יש כמה היתרים. לסמוך על הנוב"י בהיתרים שלו, דכשהנידון רק על התינוק מקרי פירש וסגי חד רובא, והא דבעינן תרי רובא רק ליחסי כהונה ולא ליחסי ישראל... ועוד במקום שיש גוים הוי כתרי רובא, רוב גוים וגם רוב ישראל. ועוד מותר מטעם ס"ס, שמא מישראל כשר, ואת"ל (=ואם תמצי לומר) מעכו"ם, על כל פנים כשר לישראל...
                                     (שו"ת חלקת יעקב אבן העזר סימן י)
הרב ברייש שהשיב רבות על שאלות הלכתיות  בשנים שלאחר השואה עמד מול מציאות ברורה של 'בדיעבד'. כעת לא היה את מי לשאול, ולא ניתן היה לברר את המציאות לפני חורבן הקהילות. במצב קשה זה, עמל הרב ברייש להתיר את בני הזוג. בתשובתו הוא התבסס על דברי הבית שמואל והנודע ביהודה על מנת להקל ולהתיר זיווגם. 

שתוקי מלאכותי

לאור התקדמות המדע בתחומי הרפואה, זכינו לפתרונות חדשים לזוגות שלא מצליחים להביא ילד לעולם בדרך טבעית. אחת הדרכים היא 'הפריה מלאכותית'. ישנן פרקטיקות שונות לתהליך זה, כאשר הזרע יכול להתקבל מבן הזוג אך לאו דווקא. אחת מהאפשרויות מדברת על תרומת זרע מאב שאינו ידוע לאישה נשואה או רווקה.[3]
מלבד הדיונים הרבים הנוגעים לאישה והעוסקים בשאלות מתי מותר לאשה לבצע 'הפריה מלאכותית', מאיזה סוג ובאיזה אופן, נוגעים חלק מהדיונים גם למעמדו של הוולד. הציץ אליעזר עסק בנושא זה בהרחבה, והיבט אחד של דבריו נגעו לשאלת מעמדו של הילד כשתוקי.
למדנו מסוגיא זאת[4] שחז"ל אסרו להביא לידי לידת בנים כאלה שלא יודע מי אביהם הן בגלל זה עצמו שמן החובה שזרע ישראל ידעו יחוסם דאחרת אין השכינה שורה, והן בגלל החשש החמור שיכול לבוא אי פעם לידי מצב שאח ישא אחותו מאביו או ייבם אשת אחיו מאמו או יוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק...וא"כ יוצא לנו דהפרייה מלאכותית דלא נודע אבי הולד מיהו כולהו איתנייהו ביה, ואסור ליצור בעולם ילדים כאלה הן משום תקנת - הולד שלא יהא מיוחס ולא יהא מוכשר להשראת שכינה והן משום תקנת - ערוה שיכול להוצר מצב שישא אחותו מאביו או ייבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו או יבמתו לשוק. והדברים ק"ו אם חז"ל חששו על כך למקרים נדירים שיכולים אי פעם לקרות כשאיזה אשה תנשא בתוך ג' חדשים ממיתת או גירושי בעלה, ואשר עפ"י רוב איננה בהריון ממנו כל שלא הוכר עוברה, מכש"כ ועל אחת כמה וכמה שעלינו לחוש לכך מאד בהפרייה מלאכותית שהמדובר כשעושים פעולה שתתעבר, ומתעברת, והממדים שיכולים להתעבר עי"ז המה רבים מאד, ואלפי רבבות נשים יכולות להתעבר מכמה כמויות זרע של כמה אנשים
                       (שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן נא פרק ד פרק ב)
אך קיים פתרון לבעיה זו, והרי הוא הפרייה מלאכותית מזרע של גוי. לכאורה, במצב זה הילד כשר לבוא בקהל שכן הוא נחשב כיהודי, ומאידך אין כאן חשש ערווה היות ו'אין זרעו מיוחס אחריו'; כלומר – ההלכה קובעת שהוולד איננו נחשב כבנו של הגוי. ברם, הרב וולדנברג מתנגד לאפשרות זו מסיבות אחרות:
כל עצם ענין זה להכניס לתוך רחמה של אשת איש שכבת זרע של איש אחר תועבה גדולה היא באהלי יעקב, ואין לך חילול משפחתי גדול מזה במשכנות ישראל, זה הורס כל המושגים הנעלים של טוהר וקדושת חיי משפחה ישראליים שעמנו מצטיין בהם מאז היותו לגוי, ומנתק שרשראות היחוס מבנים לאבותם, ובמקום ההתפארות של תפארת בנים אבותם יבוא חלילה אפר תחת פאר לראות למראה עינים דור כזה שיהיה בבחינה של אומרים לעץ אבי אתה [...] ויפה קלע להגדיר זאת במשפט קצר בספר החינוך מצוה תק"ס, בכתבו: ואין ספק כי טבע האב צפון בבן. ואיך יכולים איפוא זרע קודש מבני ישראל לתת להשלות את עצמם ולחשוב להבנות מזרע מרעים כאלה...
וכמו"כ בדומה למה שביארנו בפרקים הקודמים יש בזה גם איסור משום לזרעך אחריך וגורמים לסילוק שכינה מאלה מבני ישראל... ואיך שלא יהיה לנו ברור הדבר שאין כל מקום להתיר נתינת זרע של עכו"ם לתוך רחמה של ישראלית, והתשובה הכללית המקיפה והממצה על כך אשר תספק גם לפשוטים וריקנים המלאים מצות כרמון, היא: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. ואידך פירושא היא זיל גמור.
                                                                  (שם פרק ה)
ברם, פוסקים אחרים העלו להיתר בחלק מהמקרים. כך התיר זאת האגרות משה בשעת דחק גדול. לדעתו הילד נחשב ממזר רק כאשר יש מעשה ביאה:
ונשאר מה שיש לאסור מצד גזירה שמא ישא אחותו מאביו [...] אבל הא זה שייך רק בזרע של ישראל ולא בזרע של נכרי שאין מתייחס אחריו אלא אחר האם הישראלית וכיון שהרוב הוא של נכרים דהערים שבכאן וכל המדינה הם רוב נכרים, ולבד זה אלו המוציאין זרע שלהם לדבר זה ודאי הם רוב נכרים שהרי הוא דבר האסור שנמצא שחלק גדול מישראל לא נכנסו כלל בחשבון העושים זה... מותר לישא אשה ולא נאסר מטעם שמא ישא את אחותו מאביו או מאמו והוא משום דאזלינן בתר רובא, שכ"ש בזרע יש לסמוך ארובא דנכרים ולומר שהזרע הוא של נכרי כיון שרק על איסורא דלכתחלה הוא.    (אגרות משה, אבן העזר ח"ב,יא)
במקרה זה הרב פיינשטיין מתיר להשתמש במין חזקה לפיה רוב תאי הזרע הנתרמים שייכים לגויים ולא לישראלים. לפי רוב זה, מוכן הרב פיינשטיין להתיר תרומת זרע ולהכשיר את הוולד לבוא בקהל גם לכתחילה. דרך דומה מצאנו בדברי הגרש"ז אוירבאך. לדעת הגרש"ז יש איסור בהפריה מלאכותית מיהודי, אך בהפריה מזרעו של גוי הוא מעיר על הכיעור והזוהמה הנוגעים לכך, אך להלכה הוא מעלה בדומה לרב פיינשטיין:
עתה נבאר דין הזרעה מלאכותית מנכרי לתוך גופה של ישראלית, ואף שאך למותר הוא להרבות דברים על הכיעור והזוהמה שבדבר זה וכמו"ש החנוך במצוה תק"ס "ואין ספק כי טבע האב צפון בבן" [...] אך היות ובשביל רוב הנשים הבאות לשאול על כך והנכונות לפעולה זו ה"ז ממש שאלת חיים, [...] ולכן חושבני דכל זמן שחכמי הדור לא גזרו איסור ברור על כך שומה עלינו לברר מצד ההלכה אם מותר או אסור.
ידוע שכבר הוכרע הדין דעכו"ם הבא על בת ישראל בין פנויה ובין אשת איש הולד כשר... אולם אף דהחשש של שמא ישא אחותו מאביו לא שייך בעכו"ם דאינו מתיחס כלל אחריו, מ"מ עדיין נשארו שתי החששות שאמרו בגמ' יבמות מ"ב ע"א שמא ייבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק... ונראה דהחשש שיוציא את אמו לשוק לא שייך בנד"ד, שהרי הנדון הוא באשה כשרה שבאה לפנינו לשאול אם מותר לעשות כן או לא ואינה רוצה כלל לעבור על דברי תורה, וכיון שכן מהיכ"ת נחשוד בה שתינשא לשוק בלא חליצה... מ"מ נראה שאין אנו יכולים להוסיף על גזירות חז"ל ולא מצינן דחיישי להכי אלא בכה"ג שכך הוא האמת דלא ידוע ממי הוא הולד, אבל בכה"ג שהאשה יודעת והיא אשה כשרה מנין לנו לחדש מעצמנו גזירה לחוש דשמא תתבייש לגלות הדבר....ואין להוסיף גזירות שלא נזכרו בש"ס,
ומענין לציין דגם האגרות משה בחאה"ע סימן ע"א ובמהדו"ת סימן י"א שצידד להתיר בש"ז של עכו"ם מצד ההלכה במקום הדחק גדול, מכל מקום בבוא לפניו הדבר למעשה נסוג מלהתיר זאת...      (שו"ת מנחת שלמה תנינא סימן קכד)[5]
מחלוקת גדולה זו שבין הפוסקים נוגעת להפריה מלאכותית לאישה נשואה מזרעו של גוי. ואולם, פוסקי ימינו עסקו גם בשאלה האם ניתן לבצע הפריה מלאכותית לרווקה מזרעו של אינו יהודי.[6] לכאורה, במקרים אלו השאלה ההלכתית פשוטה יותר שכן החשש למעין ביאה אסרה על ידי הזרעתה של האשה הופך לאיסור שחומרתו פחותה בהרבה. חרף זאת, רבים מן הפוסקים התנגדו לדבר מסיבות שאינן הלכתיות 'רגילות', אלא נוגעות למבנה המשפחה הראוי וטובת הילד.
מנגד, חלק מרבני דורנו פוסקים שיש להתיר במקרים מסוימים מעשה זה, כאשר הקושי של האישה מהווה מניע מרכזי בפסיקה. כך למשל מובא משמו של הרב ליכטנשטיין לגבי מקרים מעין אלו:
אנחנו איננו ששים למצב שילד יגדל בלא אב, אך א"א לראות את דמעתה ולחשות, ולכן כיוון שאין כאן איסור, הרי שמותר לה לקבל תרומת זרע מגוי, ורופא יזריק אותו, כמו שעושים לזוג נשוי.[7]
 
 
[1]    לגבי שימוש בדיני רוב וקבוע בנוגע לאנשים, ראה בשיעור בנושא ספקות בפיקוח נפש.
[2]    וכך פוסק השולחן ערוך (ד,כו; ו,יז).
[3]    הדיון בסוגיה זו גדול בהרבה ממסגרת שיעורנו. במסגרת זו רק נעיר על מספר שיטות מרכזיות הנוגעות לסוגיית הגמרא שראינו לעיל (ולכן לא נזכיר את הההיבטים הנוגעים לניאוף, ירושה, מעמד לכהונה, חליצה ועוד). ראה גם במאמרו של הרב שמואל דוד- 'שיטות הפריה מלאכותית בהלכה', עלון שבות בוגרים 14. באינטרנט ניתן למצוא התייחסות רבה לנושא, תשובות שונות של רבנים שונים ואף עבודות דוקטורט על הנושא.
[4] כוונתו לסוגיה ביבמות שראינו לעיל הקובעת שיש להבחין מי האב במקרה של ייבום או נישואין שניים.
[5]    וראה באריכות בספרו של הרב אמיר משיח- 'הלכה בתמורות הזמן', עמודים 211-217. וראה גם בשו"ת שרידי אש אה"ע סימן עט.
[6]    לסיכום הנושא ראה את מאמרו של הרב ד"ר ברוך פינקלשטיין- 'אישה רווקה והזרעה מלאכותית מתורם לא יהודי', צוהר מג ובספרם של הרבנים דוד ואברהם סתיו- 'אבוא ביתך' פרק ד (עמוד 71). מעניין כי בתשובת הרב גלינקין מטעם ועד ההלכה של היהדות הקונסרבטייבת (תשובה בעניין הזרעה מלאכותית) העלו לאיסור ודבריהם התבססו בעיקר על סברותיו של הציץ אליעזר.
[7]    הרב שמואל דוד- 'תשובות בעל פה של הרב אהרון ליכטנשטיין', צוהר מ. דברים דומים כותב הרב יובל שרלו באתר ישיבת פתח תקוה: לכבוד הרב שרלו, אני מבקשת ממך לאזור אומץ ולכתוב בצורה שווה לכל נפש תשובה לשאלה שמציקה לי מאוד מאוד. אני בחורה בת 36, נאה, משכילה ומטופחת, שמנסה יותר מ-15 שנה להתחתן ולא מצליחה. עשיתי טעויות בהתחלה ודחיתי כמה בחורים ואחר כך פשוט לא רצו אותי יותר. לא אתאר לך מה הסכמתי לעשות כדי להתחתן, אבל בסופו של דבר כל הזמן נוצלתי ורומיתי... אני רוצה ילד !!! אני חולמת עליו כל הזמן, ואני רוצה ילד !!!אני מתחננת בפניך: אנא כתוב לי את כל הנושא מהתחלה ועד הסוף, עם מסקנה סופית. האם מותר לי להביא ילד לעולם לא נשואה ? ליתר דיוק אני שואלת: "איך מותר לי להביא ילד לעולם"?... תודה, בחורה כואבת 
בשעה שאישה מגיעה למצב בו היא חיה במציאות כי קרוב מאוד לוודאי שלא תזכה להקים בית בישראל אף שהיא רוצה מאוד ומוכנה להתפשר לצורך כך, ובד בבד מתקתק השעון הביולוגי וסיכויי הצלחה הניסיונות ללדת הולכים ופוחתים, והיא מאוד רוצה בילד... חלק סוברים כי אל לה לאישה להעמיד את רצונה בילד מול חשיבות קדושת המשפחה בישראל, ומול טובת ילד להיוולד במשפחה שיש בה אב ואם, ואין דרך ללכת במציאות כזו... לעומת זאת, סובר חלק אחר של הפוסקים, כי כאשר מגיעים לגיל בו הסיכוי להרות עומד לפוג, וכי כאשר מדובר במי שעשתה את כל שביכולתה להינשא ולא זכתה בכך, לא ניתן למנוע מבחינה הלכתית את מימוש התקווה הזו. זאת משום שהתורה עצמה מתארת את האישה ללא הילד כמי שחשה שחייה אינה חיים ("הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי") והמדרש מעיר כי יעקב פגע ברחל וענה לה בצורה שלא נהוג לענות בה; זאת משום שאין איסור מפורש על אישה ללדת ללא בניין משפחה; זאת בשל העובדה שאסור להיכנס לשאלת "הרישיון להרות", וזו דרך ארץ שקדמה לתורה ומהות יסודית של הקיום האנושי; זאת בשל העובדה שפעמים שדווקא אם יולדת בן מיוחד משלה גם ללא אב, מגדלת אותו בחום ובאהבה יותר ממשפחה רעועה שממשיכים ללדת בה ילדים