האדם האידיאלי

  • הרב איתיאל גולד

האדם האידיאלי

ריה"ל מקדיש את ראשיתו של המאמר השלישי לתיאור דמותו של ה'חסיד'. החסיד הוא האדם האידיאלי שרואה ריה"ל בעיני רוחו, אדם שעיצב את אישיותו באופן המושלם והגיע אל התכלית.

כשחושבים על דמות אידיאלית, בדרך כלל חושבים על אדם חכם, על בעל מידות טובות או על אדם מוכשר במיוחד. באופן מפתיע, ריה"ל אינו מזכיר בתיאור האדם האידיאלי אף אחת מן התכונות הללו, אלא מתמקד בתכונה אחרת לגמרי: האדם האידיאלי של ריה"ל הוא אדם המושל בכוחותיו ובאישיותו. החסיד מושווה למנהיג מדינה. מנהיג אידיאלי של מדינה צריך להנהיג את כל הכוחות והגורמים שבמדינתו בצורה הרמונית, תוך נתינת מקום מתאים לכל גורם. כך החסיד נוהג ביחס לכוחותיו ולתכונותיו - עליו להנהיג אותם בצורה נכונה, לתת לכל כוח באישיות את המשקל הראוי והמתאים לו, ולדאוג שאף תכונה לא תבוא לידי ביטוי מוגזם על חשבון תכונה אחרת: "החסיד הוא המושל, שהרי כל חושיו וכוחותיו, הנפשיים והגופניים, סרים אל משמעתו, והוא מנהיג אותם הנהגה מדינית ממש" (ג', ה).

לכל כוח באישיות יש מקום לבוא לידי ביטוי. המצב האידיאלי הוא להצליח להביא אפילו את הכוחות הנראים כשליליים לידי ביטוי נכון ומתאים, במידה ובאופן הראוי. כך, לדוגמא, יש מקום לשימוש בכוחות התאווה ובכוח הכעס: "הוא (= החסיד) חוסם את הכוחות המתאווים ומונע אותם מעבור גבולם לאחר שנתן להם חלקם וספק להם כל מה שממלא חסרונם... כפי הצורך. וכן הוא חוסם את הכוחות הכעסניים... לאחר שספקם ונתן להם חלקם בנצחנות, עד כמה שזו נחוצה לויכוחים... ולשם גערה באנשים רעים".

לאחר שהחסיד מסדר את כל כוחותיו בסדר הנכון והראוי, הוא מגיע לשלמות המדרגה השכלית - המדרגה בה האדם פועל בצורה הנכונה ביותר. אך ישנה מדרגה מעליה: המדרגה הא-לוהית, שאליה אפשר להגיע רק לאחר שלמות המדרגה השכלית, שכן אדם שאינו פועל נכון עם כוחותיו הבסיסיים לא יוכל להתעלות למדרגה הרוחנית, הגבוהה יותר.

גם כדי להגיע אל המדרגה הא-לוהית, החסיד צריך לפעול כמושל על כל כוחותיו. כאן כבר יש לשלוט על כוחות עליונים יותר ולהנהיג אותם: לפעול נכון עם כוח הרצון, עם השכל ועם הדמיון. רק פעילות נכונה עם הכוחות הרוחניים הללו יכולה להביא את האדם אל המדרגה הא-לוהית. ההתייחסות לכוחות החומריים בשלב זה היא כאל כוחות מפריעים: "הוא גוער בכוח הכעסני ובכח המתאווה לבל יטו את כוח הרצון מדרכו". אולם ניתן להגיע למצב זה, בו הכוחות החומריים אינם מפריעים בעבודה הרוחנית, רק בזכות העובדה שלפני כן, בשלב השכלי, ניתן להם מקום מתאים והם לא הודחקו לחלוטין.

זוהי עוצמתו של החסיד: הוא אינו מאופיין רק בתכונות מיוחדות, כמו שרגילים לחשוב, אלא הייחוד שלו מתבטא בשליטה על כלל כוחותיו. השליטה על הכוחות יכולה להביא את האדם למדרגה הגבוהה ביותר, שכן כך הוא משוחרר ממגבלות ומשעבוד לתכונות מסויימות. הוא חופשי להגיע לכל יעד בדרכו, שכן הוא מסוגל להשתמש בכלל כישוריו ויכולותיו.