האם היו ארונות נוספים?

 

ארון שלישי

בשיעורים האחרונים עסקנו בארון, ובשאלה כמה ארונות היו. עד עתה, ראינו שתי דעות עיקריות בעניין בדברי רש"י והרמב"ן, בעקבות רבי יהודה בן לקיש ורבנן:

1. ישנו ארון אחד והוא הארון הנמצא בקדש הקדשים. ארון זה אינו יוצא בדרך כלל למלחמה, פרט למלחמה שהיתה עם בני עלי אז הוא נשבה על ידי הפלישתים.
2. ישנם שני ארונות: האחד בקדש הקדשים, והשני מונח ככל הנראה באהל משה ויוצא עמהם למלחמה.

בנוגע לתכולתם של שני הארונות, בכך ראינו דעות שונות. הדעות השונות מתייחסות למיקום ספר התורה, ללוחות השניים ולשברי הלוחות הראשונים.

הנצי"ב בביאורו לספרי פרשת בהעלותך מציע הבנה אחרת, וכך דברי הספרי:

"'וארון ברית ה' נוסע לפניהם' - ארון זה שיצא עמהם במחנה היו בו שברי לוחות שנאמר 'וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה'"                                                        (פסקא כד).

הנצי"ב בפירושו "עמק הנצי"ב" דן במקורות התנאים השונים וכך דבריו:

"שיצא עמהם במחנה - ולא היה באהל מועד בקדש הקדשים. ובשעת מסעות גם כן לא היה ביד נושאי המקדש עם כל כלי הקודש.

היו בו שברי לוחות - וזה שהיה בקדש הקדשים, היו בו הלוחות השניות.

שנאמר וארון וגו' - דלא נימא שזה שהלך לפניהם שלושה ימים במסעות, הוא שהיה בחניות בקדש הקדשים, ואם כן לא היה אלא ארון א'. לכן מביא הפסוק 'וארון ברית ה' ומשה וגו'', משמע דארון ברית ה' היה בקרב המחנה, ולא בקדש הקדשים, וזה היה בשעת חניה, אלמא דשני ארונות היו. וא"כ ממילא למדנו דזה הארון שהלך לפניהם בשעת מסעות היה ג"כ ארון דשברי לוחות. כן דעת הספרי, וסובר דעל כל פנים הוא הארון שהלך לפניהם הוא שישב עמהם בקרב המחנה בשעת חניה. אבל בבריתא דמלאכת המשכן פ"ו תני', רבי יהודה בן לקיש אומר שני ארונות היו, א' שהיה יושב במחנה וא' שהיה יוצא עמהם במלחמה והיו בו שברי לוחות, שנאמר 'וארון ברית ה' נוסע וגו'' וזה שהיה עמהם במחנה היו בו ספר תורה שנאמר 'וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה'. וכן תניא בתוספתא סוטה פ"ד ר"י בן לקיש אומר שני ארונות היו א' יוצא עמהם במלחמה וא' ששרוי עמהם במחנה, זה שיוצא עמהם במלחמה היה בו ס"ת שנאמר 'וארון ברית ה' נוסע לפניהם', וזה ששרוי עמהם במחנה זה שהיה בו שברי לוחות שנאמר 'וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה'. ופליגי תנאי בדעת ר"י בן לקיש איזה ארון יצא לפניהם ואיזה ארון היה עמם במחנה. אבל זה פשוט בדעת ריב"ל, שהיה שני ארונות לבד שעשה בצלאל שהיה בו לוחות שניות ומקומו בקדש קדשים תמיד. וסובר ר"י בן לקיש כמ"ד תורה מגילה מגילה ניתנה בגיטין (ס.), והיה להם כמה פרשיות של תורה במדבר, ולא הניחם משה בצד הלוחות עד שגמר התורה בערבות מואב כתיב 'לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון וגו'', והוא בתר דאידבק כמבואר בגיטין שם. אבל עד כה היו מונחים בארון בפ"ע. ונמצא לריב"ל היה במדבר שלשה ארונות א' של בצלאל ולוחות שניות, וא' של שברי לוחות, וא' מפרשיות של תורה. ומערבות מואב והלאה שנשלמה התורה והונחה אצל הלוחות היו שני ארונות. והתנא דספרי סובר שלא היה במדבר ג"כ אלא שני ארונות, אחד של בצלאל ואחד דשברי לוחות שיצא לפניהם בשעת מסעות, והיה עמהם במחנה בשעת חניה. וסבר דתורה חתומה ניתנה, ולא היה כלל פרשיות של תורה, או היו יחד עם שברי לוחות. וממוצא דברים אתה למד, דהא שהובא בירושלמי שקלים פ"ו ה"א וסוטה פ"ח ה"א ברייתא דר"י בן לקיש בזה"ל, דתני ריב"ל אומר שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר אחד שהיתה התורה נתונה בו ואחד שהיו שברי לוחות מונחים בתוכו, זה שהיה התורה נתונה בתוכו היה נתון באהל מועד, הה"ד 'וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה'. ופירשו המפרשים דא' של תורה הוא שהיה עם הלוחות שנית, ונדחקו בפי' הירוש' ע"ש. אבל שגיאה גדולה היא, דהא במדבר לא היה התורה עם הלוחות עד ערבות מואב סמוך למיתת משה ונגמרה התורה. ומגופא פירכא, למה תלה הארון בתורה ולא קאמר שהלוחות נתונים בו, והם העיקר. אלא הפירוש כמ"ש. והא דתני באוהל מועד, אין הכוונה במשכן בקד"ק, אלא באוהל של משה שנקרא גם כן אוהל מועד כדכתיב 'וקרא לו אוהל מועד' (שמות לג). וע"פ ה' נטע משה אהלו בתוך המחנה והיה עמו תמיד התורה. וזהו דכתיב 'וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה'. ורבנן א' ארון א' היה, ופ"א יצא בימי עלי ונשבה. ודעת רבנן דפליגי שם על ריב"ל שלא היה במדבר אלא שני ארונות, אחד של בצלאל והיו מונחים בו לוחות ושברי לוחות, וא' שהתורה נתונה בו והוא היה יוצא לפניהם בשעת מסעות, והיה שרוי עמהם בקרב המחנה. וא"כ מערבות מואב והלאה שהניח גם התורה בצד הלוחות, לא היה אלא ארון א' של בצלאל. ומשום דעיקר הוכחה שלהם הוא ממה שנשבה בימי עלי, הביאו זאת לראיה. וזהו דלא מקשה הירושלמי שם על רבנן מהא שהביא ריב"ל "וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה", ומהפס' "וארון ברית ה' נוסע לפניהם", דע"כ מודו שהיה במדבר עוד ארון אחד שהתורה נתונה שם, ולא פליגי אלא על ארון דשברי לוחות. ובפירוש של שני פס' אלו דריב"ל מפרש דלא זהו שהיה נוסע לפניהם היה עמהם בקרב המחנה, ורבנן סברי דהיינו אך כדעת הספרי בזה. אלא דלהספרי לא היה אז התורה כלל, ולא היה אלא ארון אחד של שברי לוחות וממילא מערבות מואב והלאה היה שני ארונות א' של בצלאל וא' של שברי לוחות, כמו שכתוב לעיל פי' יח עיין שם. ולפ"ז נסתר מה שכתב הרמב"ן ז"ל פ' עקב דדעת ריב"ל יחידאה, שהרי גם הספרי סתים הכי, וסתמא דמתני' בסוטה דמפרש כי ה' אלוקיכם ההולך לפניכם זה מחנה אהרון כולוהו כריב"ל".

בשורות הבאות ננסה לסכם את דבריו:

ראשית, הנצי"ב שולל את האפשרות כי הארון שהלך לפניהם, הוא הארון שהיה נמצא בחניות בקדש הקדשים. הוא מבאר על פי הספרי כי התורה הדגישה כי "ארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה", ומכאן משמע שהיה ארון נוסף – 'ארון ברית ה'' - ששהה בקרב המחנה.

אחר כך, מדייק הנצי"ב מדברי הספרי כי בארון שהלך לפניהם היו שברי הלוחות, והוא זה שישב עמהם בשעת חניה. זאת, בניגוד לדברי הבריתא דמלאכת המשכן האומרת בשם ר' יהודה בן לקיש כי אלו היו שני ארונות נפרדים: אחד שישב עמהם במחנה – ובו ספר תורה, ואחד שיוצא עמהם למלחמה- והו שברי לוחות.. לפי זה יוצא פשוט לדעת רבי יהודה בן לקיש שהיו שני ארונות פרט לארון שעשה בצלאל בו היו לוחות שניים שמקומו בקדש הקדשים תמיד.

וכאן מגיע הנצי"ב לחידושו המרכזי: הנצי"ב מניח כי רבי יהודה בן לקיש סובר כמאן דאמר בגמרא בגיטין (ס.) כי תורה מגילה מגילה ניתנה, והיה להם כמה פרשיות של תורה במדבר שלא הניחם משה בצד הלוחות עד שגמר התורה בערבות מואב. מכיון שהנחת מגילות אלו לצד הלוחות נעשתה רק בגמר התורה בערבות מואב, הרי שנצרך ארון נוסף להנחת פרשיותיה של תורה הכתובות מגילות מגילות. מכאן יוצא כי על פי דעת רבי יהודה בן לקיש היו שלשה ארונות במדבר: אחד של בצלאל ובו לוחות שניות, אחד של שברי לוחות ואחד מפרשיות של תורה, ורק בערבות מואב כשהושלמה התורה והונחה אצל הלוחות היו שני ארונות.

לחידוש זה של הנצי"ב אין כל רמז בפסוקי התורה או בדברי חז"ל, אם כי ישנו הגיון רב שהתורה שניתנה מגילה מגילה לא תהיה מפוזרת אלא מכונסת ושמורה במקום מוגן ומסודר, ככל הנראה בארון[1].

הנצי"ב מביא את דברי הירושלמי דשקלים והתוספתא בסוטה בדעת רבי יהודה בן לקיש שם נאמר כי שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר: אחד שהיתה תורה נתונה בו והיה נתון באוהל מועד, ואחד שהיו בו שברי הלוחות. הוא מביא את דברי המפרשים כי זה של תורה היה עם הלוחות השניות, ואומר כי הם נדחקו בפירוש הירושלמי.

הנצי"ב סובר כי זו שגיאה גדולה, כי במדבר לא היתה התורה עם הלוחות עד ערבות מואב, ועל כך הוא מקשה מדוע תלה הארון בתורה ולא אמר שהלוחות נתונים בו, והזכרת אוהל מועד הכוונה לאהל משה, שעל פי ה' נטה משה אהלו בתוך המחנה ובו תמיד התורה ולכן הכוונה בפסוק "וארון ה' ומשה לא משו מקרב המחנה לאוהלו של משה"^[2].

ולפי רבנן החולקים על רבי יהודה בן לקיש מערבות מואב שהונחו הלוחות והלאה שהונחה התורה בצד הלוחות לא היה אלא ארונו של בצלאל.

כפי שהדגשנו בתחילת דברינו, אין כל אזכור לארון זה לא במקראות ולא דברי חז"ל, והוא מבוסס על סברה של הנצי"ב לפיה ישנו הגיון כי המגילות של התורה תהיינה שמורות במקום מכובד ושמור.

על פניו, ייתכן כי אם היה ארון כזה, מיקומו התיאורטי צריך להיות בצמוד למקום בו נמצא ספר התורה כי מגילות התורה גם הן תורה לכל דבר ועניין אלא שכאמור עד שנת הארבעים, על פי דעה זאת אין עדיין ספר תורה, ולכן באופן מעשי הגיוני כי מיקום ספר זה הוא באהל מועד של משה. מובן שאין כל פרטים לגבי צורת הארון והחומר שלו. ניתן להניח שהם היו פשוטים ופוקציונלים ולא מפוארים כשאר כלי המשכן.

ארון מיוחד לאפוד ולחושן עם האורים והתומים^[3]

במספר פסוקים בספר שמואל נזכר ארון ה' בשמות שונים באופן שנראה בבירור כי מדובר בארון שונה מארון העדות ששכן בקדש הקדשים. ר' יואל במאמרו טוען כי הסברה היא שלא השאירו חושן ואפוד, אורים ותומים ובגדי כהנים תלויים בחוץ על ווים אלא הכניסו אותם לארון מיוחד לכך. העובדה שלא נצטוו על כך בפירוש אומרת שאין בכך מצוה מיוחדת אלא צורך הקשור בשמירת בגדי הכהונה.

בהקשר זה, קיימת הקבלה מעניינת בין פסוקי התורה ביחס לארון לבין הפסוקים המתארים את האפוד והחושן והאורים והתומים. לגבי הארון אומרת התורה:

"וְנָתַתָּ אֶת-הַכַּפֹּרֶת עַל-הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל-הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת-הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

                                                (שמות כ"ה, כא- כב).

ואילו לגבי החושן והאורים והתומים אומרת התורה:

"וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל-לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי-ה' תָּמִיד. וְנָתַתָּ אֶל-חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת-הָאוּרִים וְאֶת-הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל-לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-מִשְׁפַּט בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד"    (שם כ"ח, כט-ל).

הקבלה זו מכוונת את דעתנו להקבלה רעיונית בין המצווה למשפט, בין מצוות ה' בנבואת משה לבין משפט בני ישראל בפי אהרון. הקבלה זו הינה הקבלה בין נבואה והנהגה, בין כהונה לטהרה.

ארון זה היה מוכרח לצאת אתם למלחמה, שכן המקום והזמן הנצרכים ביותר לשאול בה' הוא שדה המלחמה, כפי שהתורה מבארת בספר במדבר:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן אִישׁ אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ עָלָיו. וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל-הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם. וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה' עַל-פִּיו יֵצְאוּ וְעַל-פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל-הָעֵדָה"       (במדבר כ"ז, יח-כא).

לפי הבנה זאת ארון העדות, בו נמצאים הלוחות, מבטא את דבר ה' למשה במתן תורה לישראל מסיני, והמשכו באוהל מועד, ואילו ארון ברית האלוקים שבו האורים והתומים מבטא את רוח ה' בפי אהרון לצרכי משפט בני ישראל לשאול בה' באמצעות כהן גדול. ומכאן שניתן ללמוד גם על היחס בין רשות הנבואה והמלוכה שמיצגיה הם משה רבנו וממשיכיו הנביאים והמלכים, לבין רשות הכהונה והמקדש, התפילה והקרבן שמייצגיה הם אהרון והכהנים.

להלן ההוכחות המובאות על ידי הרב יואל להצעתו:

1. בשמואל א נאמר כך:

"והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי. ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ... ונר אלוקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' אשר שם ארון אלוקים ויקרא ה' אל שמואל ויאמר הנני, ושמואל טרם ידע את ה' וטרם יגלה אליו דבר ה'"   (ג', א-י).

לפי פשט הפסוק ארון האלוקים ממוקם בהיכל ה'. לפי ההבנה המוצעת הנר והארון מתייחסים לארון האורים והתומים שהיה בעזרת הלווים וענינו רוח הקודש של הכהונה שעלי יודע ומכיר וזאת כשחזון הנבואה היה באותה עת נדיר ביותר.

2. הוכחה שניה קשורה לשאלה בארון שבידי אחיה. הכתוב בשמואל א, יד, ג, יח-כ אומר כך "

"וַאֲחִיָּה בֶן-אֲחִטוּב אֲחִי אִיכָבוֹד בֶּן-פִּינְחָס בֶּן-עֵלִי כֹּהֵן ה' בְּשִׁלוֹ נֹשֵׂא אֵפוֹד וְהָעָם לֹא יָדַע כִּי הָלַךְ יוֹנָתָן... וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה הַגִּישָׁה אֲרוֹן הָאֱלֹקִים כִּי-הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹקִים בַּיּוֹם הַהוּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי עַד דִּבֶּר שָׁאוּל אֶל-הַכֹּהֵן וְהֶהָמוֹן אֲשֶׁר בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וָרָב"

                                                                              (י"ד, ג-כ).

ודומה לכך מה שמופיע בספר שופטים:

"וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּה' וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹקִים בַּיָּמִים הָהֵם. וּפִינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם-בְּנֵי-בִנְיָמִן אָחִי אִם-אֶחְדָּל, וַיֹּאמֶר ה' עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ"       (כ', כז-כח). 

מפסוקים אלו משמע כי ישנו קשר ישיר בין הארון לבין השאילה בה' והכהן עומד לפניו.

3. ההוכחה השלישית קשורה לאפוד שבידי אביתר. בשמואל א מתואר:

"וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן-אֲחִימֶלֶךְ אֶל-דָּוִד קְעִילָה אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ"        (כ"ג, ו).

בנוסף לכך, יש לשים לב לפסוק המובא במלכים א:

"וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ עֲנָתֹת לֵךְ עַל-שָׂדֶיךָ כִּי אִישׁ מָוֶת אָתָּה וּבַיּוֹם הַזֶּה לֹא אֲמִיתֶךָ כִּי-נָשָׂאתָ אֶת-אֲרוֹן ה' אלקים לִפְנֵי דָּוִד אָבִי וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכֹל אֲשֶׁר-הִתְעַנָּה אָבִי"                (ב', כ"ו).

הפסוק מתאר כי אביתר נשא את הארון, אולם אין עדות על עובדה זו בשום מקום^[4]. בנוב לא היה ארון העדות שהיה באותו זמן בקרית יערים, ולכן נראה כי מדובר בארון לאפוד.

מעבר להוכחות אלו, הרב יואל טוען כי הדגשת הכתוב בשמואל ב:

"וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר-נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה' צְבָא-וֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו"                                                      (ו', ב).

מחדדת את ייחודיות ארון זה בשונה מן הארון בו היו מונחים האורים והתומים עם האפוד, וזו ראיה שהיה צורך גדול להבדיל בין שני הארונות על ידי הדגשה מיוחדת של משמעות השם הקשורה בארון העדות שמקומו בקדש הקדשים מקום הכרובים[5].

ארון לבגדי הכהן

עד כאן עיקרי דברי הרב יואל בן נון במאמרו. מכאן ואילך, נתייחס לטענה העיקרית שבדבריו ולהוכחותיו.

ראשית חשוב לציין כי הצעתו מחודשת מאוד. זאת בעיקר מפני שלא מצינו בשום מקום באופן מפורש לא בפסוקים וגם לא בדברי חז"ל כי ישנו ארון מיוחד לאפוד, לחושן ולאורים ולתומים. על עובדה זו קשה מכמה בחינות:

ראשית, היינו מצפים כי במידה ואכן היה ארון נוסף, הדבר יהיה כתוב ומפורש, גם אם הסברה שעומדת מאחורי צורך זה היא חזקה והגיונית.

האם הגיוני ואפשרי שיהיה ארון כזה מבלי שהדבר הוזכר לא בתורה לא בדברי חז"ל? קיים ללא ספק הגיון רב לטעון כי האורים והתומים צריכים להיות בכלי קיבול מסויים ולא זרוקים או מונחים סתם בלא מקום מוגדר, אך האם דוקא בארון ובארון שייקרא 'ארון האלוקים'?

מעבר לכך, האם סביר כי השם 'ארון האלוקים' משמש בחלק מן המקורות לתיאור הארון הרגיל הנמצא בקדש הקדשים, ובחלק מן המקורות מתייחס לארון שבו האורים והתומים? למשל בהעלאת הארון מקרית יערים לעיר דוד (שמ"ב, ו, ב) נקרא הארון 'ארון האלוקים', האם הכתוב קורא באותו שם לארון אחר בו ישנם האורים והתומים?

בנוגע להוכחותיו של הרב יואל:

אחת מהוכחותיו העיקריות בנויה על אזכור ארון האלוקים במלחמת שאול ועמ"י נגד הפלישתים המוזכרת בשמואל א:

"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה הַגִּישָׁה אֲרוֹן הָאֱלֹקִים כִּי-הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹקִים בַּיּוֹם הַהוּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל"             (י"ד, יט).

בהמשך הפרק נאמר:

"וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן נִקְרְבָה הֲלֹם אֶל-הָאֱלֹקִים. וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בֵּאלֹקִים הַאֵרֵד אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים הֲתִתְּנֵם בְּיַד יִשְׂרָאֵל וְלֹא עָנָהוּ בַּיּוֹם הַהוּא"     (שם, לו-לז).

לאיזה ארון מתייחס שאול? בראשונים מצינו כמה הבנות:

- רש"י אומר: אורים ותומים.

- מצודת דוד: "הגישה ארון האלוקים - לשאול לפניו באורים ותומים אם נעלה עליהם... והארון היה עם בני ישראל ובתוכם".

- רד"ק: "רצונו לומר האפוד האורים והתומים שהיו עם ארון האלוקים לשאול בהם על יהונתן".

- המהר"י קרא "'הגישה ארון האלוקים' אורים ותומים שבארון היו שם עם אחיה בן אחיטוב".

יוצא כך:- או שכוונת הביטוי ארון האלוקים הוא אורים ותומים. לפי דעה זאת, מעניין כי האורים והתומים עצמם נקראים ארון האלוקים.

-לפי המצודת דוד הגשת ארון האלוקים נועדה לאפשר את השאילה באורים ותומים. הבנה זאת תואמת את דעתו של הרמב"ם בהלכות כלי המקדש י, יא "וכיצד שואלין עומד הכהן ופניו לפני הארון והשואל מאחריו"[6].

-הרד"ק והמהר"י קרא כל אחד בסגנונו מבינים כי האפוד והאורים והתומים היו עם הארון או בתוך הארון עצמו. לפי המהר"י קרא יוצא כי בתוך הארון שבדרך כלל בקודש הקודשים מונחים אורים ותומים.

אמנם, אין התורה מציינת את המקום בו מונחים האורים והתומים, אך לפי הבנת ראשונים אלו האורים והתומים עם הארון או בתוך הארון ממש.

הרב יואל בן נון רוצה להוכיח מכאן כי ישנו ארון נוסף, מיוחד להכיל את האורים והתומים והוא ארון נוסף, לא הארון הרגיל.

ראיה שניה המובאת על ידי הרב יואל היא נשיאת הארון על ידי אביתר. אביתר מצליח לברוח מנוב עיר הכהנים ואומר הכתוב בשמואל א, כג, ו "ויהי בברח אביתר בן אחימלך אל דוד קעילה אפוד ירד בידו", מצאנו כבר קודם את אביתר נושא אפוד (בשמואל א, , ג).

בהמשך דוד שואל בה' דרך אביתר בעניין קעילה ובהמשך אביתר מגיש את האפוד אל דוד ודוד שאל בה' האם לרדוף אחרי עמלק לאחר שפשטו בציקלג. ואילו במלכים א, ב, כו נאמר "ולאביתר הכהן אמר המלך ענתות לך על שדיך כי איש מוות אתה וביום הזה לא אמיתך כי נשאת את ארון ה' אלוקים לפני דוד אבי וכי התענית בכל אשר התענה אבי" מדובר על נשיאת הארון וכן על העינוי במה שהתענה דוד.

אמנם מצאנו את אביתר בזיקה לארון במרד אבשלום כמפורש בשמואל ב, טו, כד "והנה גם צדוק וכל הלויים אתו נושאים את ארון ברית האלוקים ויציקו את ארון האלוקים ויעל אביתר עד תם כל העם לעבור מן העיר", אך בשלב שאביתר ברח משאול ונדד עם דוד והתענה עמו היה אפוד בד בידו, ולזה הכתוב במלכים קורא "כי נשאת את ארון ה' אלוקים לפי דוד אבי", ומכאן שהארון הזה נושא בתוכו את האורים והתומים.

הראיה השלישית של הרב יואל הינה בשמואל א, ג, ג "ונר אלוקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' אשר שם ארון אלוקים" הקושי מפורסם איך ייתכן ששמואל שוכב בהיכל ה' אשר שם ארון אלוקים?

ולזה נאמרו במפרשים מספר פתרונות. חלק מן המפרשים מסבירים כי שמואל שכב בעזרת לוויים. לפי ההסבר של הרב יואל בן נון, ארון האורים והתומים היה בעזרת הלויים.

ראיה זו פחות חזקה מקודמותיה כי אין הכרח לפרש כך את הדברים וניתן לבאר את הפיסקה לפי הפירושים האחרים המופעים במפרשים.

לסיכום עמדתנו, אין ראיה לארון מיוחד לאורים ותומים לא בדברי חז"ל ולא בדברי הראשונים, ולכן עצם קיומו של ארון כזה הינו דבר מחודש ביותר.

בארון המוזכר אצל אחיה וכן אצל אביתר, הדבר אפשרי אם כי הוא אינו הכרחי.

אפשרות נוספת היא לפי דעת המהר"י קרא לטעון שהאורים והתומים היו בארון הרגיל או לצדו כדעת הרד"ק[7].

בשיעור זה, הבאנו דוגמה לשני ארונות נוספים שאין מקור לקיומם לא בפסוקים עצמם ואף לא בדברי חז"ל ובמפרשים השונים.

האחד שיכיל את דבר ה' למשה שנמסר מגילות מגילות, את מגילות התורה הנמסרת ממתן תורה ועד שנת הארבעים.

השני שיכיל את האורים והתומים.

הנחת היסוד המציאותית (מעבר לראיות אפשריות בפסוקים) היא כי אלו חפצים מקודשים שצריכים להיות מונחים במקום השומר עליהם בצורה מכובדת.

כמו כן, אגב דיון בארונות אלו עולה כמובן השאלה הפרשנית העקרונית מה מפורש בתורה ומה לא האם ייתכן כי ישנם חפצים משמעותיים הקיימים ואינם מוזכרים בתורה כלל.