דילוג לתוכן העיקרי

הבדלה לנשים

קובץ טקסט
שיעור 12 / הבדלה לנשים
 
א. מצוות הבדלה
הגמרא בשבועות (יח ע"ב) מוצאת רמז לדין הבדלה בפסוק "ולהבדיל בין הקודש ובין החול" (ויקרא י', י). לא ברור האם פסוק זה הוא מקור ממשי מדאורייתא לדין הבדלה, או שמדובר באסמכתא בלבד, כלומר - הסמכת דין דרבנן על פסוק בדרך דרש. ייתכן שיש לדין הבדלה מקור מבוסס יותר בפסוקי התורה. כך כתב הרמב"ם בספר המצוות שלו:
"והמצוה ה-185 היא שציוונו לקדש את השבת ולאמר דברים בכניסתו וביציאתו, נזכור בם גודל היום הזה ומעלתו והבדלו משאר הימים הקודמים ממנו והבאים אחריו. והוא אמרו יתעלה: 'זכור את יום השבת לקדשו', כלומר: זכרהו זכר קדושה והגדלה; וזו היא מצות קדוש... ואמרו גם כן: קדשהו בכניסתו וקדשהו ביציאתו, כלומר: ההבדלה, שהיא גם כן חלק מזכירת שבת מתוקנת ומצוּוָה[1]"                                          
            (ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה קנה).
מלשון הרמב"ם עולה שגם ההבדלה נלמדת מן הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ', ז). מדבריו משתמע שהקידוש וההבדלה מהווים חטיבה אחת, מסגרת הפותחת והנועלת את יום השבת. כך משתמע גם מדבריו במשנה תורה:
"מצוות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר: 'זכור את יום השבת לקדשו', כלומר: זכרהו זכירת שבח וקידוש. וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה"                    
                            (רמב"ם, הלכות שבת כ"ט, א).
המגיד משנה שם אכן כתב שלדעת הרמב"ם מצוות הבדלה היא מדאורייתא, וציין שיש החולקים עליו וסוברים שמצוות הבדלה מדרבנן בלבד.
ב. חובת נשים בהבדלה
הבית יוסף הביא מחלוקת ראשונים בשאלה האם נשים חייבות בהבדלה:
"כתוב בארחות חיים (הל' הבדלה סי' יח): נשים אין מבדילות לעצמן, דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת אלא רבנן אסמכוה  אקרא. והרב רבנו יונה כתב דכשם שחייבות בקידוש חייבות בהבדלה"                
                                      (בית יוסף או"ח רצ"ו).
הגמרא בברכות (כ ע"ב) לומדת שנשים חייבות מן התורה במצוות קידוש בשבת, אף שמדובר במצוות עשה שהזמן גרמא. זאת משום שהקידוש הוא בכלל מצוות העשה הקובעות את צביונה של השבת - "זכור את יום השבת לקדשו". הגמרא קובעת שכל מי שחייב ב"שמור" (איסורי מלאכה בשבת) חייב גם ב"זכור" (מצוות עשה של שבת). נשים ודאי חייבות להקפיד על איסורי המלאכה בשבת, ולכן חייבות גם בקידוש.
לפי ניסוח דבריו של הבית יוסף, רבנו יונה טוען שיש להשוות כאן הבדלה לקידוש, וכשם שנשים חייבות בקידוש, כך חייבות גם בהבדלה. לעומתו, הארחות חיים טוען שמדובר בדין דרבנן, שלא שייך לגביו היקש זה. אחרים טענו כנגדו שגם אם הבדלה היא דין דרבנן, חכמים תיקנו דין זה בצביון ובאופי של דיני "זכור" מדאורייתא (משנה ברורה או"ח רצ"ו ס"ק לד). אם דיני דאורייתא השייכים ל"זכור" מחייבים גם נשים, אפשר להניח שגם דיני דרבנן המקבילים מחייבים נשים. לכיוון הנגדי, יש אומרים שהבדלה אינה שייכת כלל לדיני שבת, כיוון שהיא כבר נעשית במוצאי שבת, שהוא חול. ואם כך, דין הבדלה כדין כל מצוות  עשה רגילה שהזמן גרמא, שנשים פטורות ממנה. לפי הבנה זו, הדין המיוחד של "זכור", המתייחס למצוות עשה של שבת, אינו רלוונטי לגבי ההבדלה (פרי מגדים או"ח רצ"ו משבצות זהב ס"ק ז). צריך לזכור גם שההיקש הוא בין "זכור" ל"שמור". אך אנו ראינו שמזכירים כמקור להבדלה גם את הפסוק "להבדיל בין הקודש ובין החול". אין כל היקש בין פסוק זה לבין "שמור".
למעשה, השולחן ערוך הביא את שתי הדעות: "נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש, ויש מי שחולק" (שו"ע אורח חיים רצ"ו, ח). השו"ע השתמש כאן בתבנית המכוּנה "סתם ויש אומרים", ומקובל לפרש שבמקרה כזה כוונתו לפסוק כדעה הראשונה. במקרה זה, כדעה שנשים חייבות בהבדלה.
הרמ"א שם כתב שמשום שיש בדבר מחלוקת, לא יבדילו הנשים לעצמן, אלא ישמעו את ההבדלה מגברים. האחרונים תמהו על הרמ"א: הרי הרמ"א פסק להלכה שנשים הרוצות בכך יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמה, כמו תקיעת שופר או נטילת לולב. אם כך, גם אם נפסוק שנשים פטורות מהבדלה, לכאורה אין שום סיבה שלא יוכלו לעשות הבדלה לעצמן, כשם שיכולות לברך בעצמן על מצוות אחרות שהן פטורות מהן.
המגן אברהם (ס"ק יא) תירץ שנשים יכולות לברך רק על מצווה שיש בה מעשה, אך לא על מצווה שהיא רק ברכה. הוא עצמו דחה למעשה סברה זו, ופסק (בעקבות הב"ח) שנשים יכולות להבדיל. הוא ציין שנראה לומר להפך מהרמ"א, שאפילו מי שאוסר על נשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן, אולי יתיר לנשים להבדיל, משום שברכת ההבדלה אינה כוללת את המילה "וציוונו", שהיא בעייתית בהקשר זה.
יש בנושא זה דיונים נרחבים באחרונים. הט"ז טען שנשים רשאיות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן רק כשמדובר במצוות דאורייתא. אך כאשר מדובר במצוות דרבנן שהזמן גרמן, כדוגמת הבדלה - כולם יסכימו שאסור לנשים לברך עליהן. על זה הקשה ערוך השולחן (או"ח רצ"ו, ה) שמצוות נטילת לולב בכל ימי סוכות (מלבד היום הראשון) היא מצווה דרבנן בלבד, ובכל זאת נשים מברכות עליה. ועוד כתב שהרי רוב הפוסקים סוברים שמצוות הבדלה היא מדאורייתא, ואז תירוץ זה לא שייך. ואפילו אם מצוות הבדלה מדרבנן, הרי יש פוסקים רבים שחושבים שגם הנשים חייבות מדרבנן. לכן קשה לקבל את דעת הרמ"א, שנשים צריכות להימנע מלהבדיל בגלל שיש בנושא זה מחלוקת.
עוד כתב ערוך השולחן שיש שכתבו שנשים לא יבדילו, משום שאינן שותות מכוס ההבדלה. הוא תמה על כך מאוד, שהרי אין שום הלכה האוסרת על נשים לשתות מכוס ההבדלה, וזהו מנהג בלבד, שלא כל הנשים חוששות לו (ואני מוסיף: נשים רבות שתו מכוס ההבדלה, ובכל זאת לא צמח להן זקן, למרות המיתוס המקובל).
למעשה, המשנה ברורה (ס"ק לה, לו) פסק שלכתחילה טוב שאישה תצא ידי חובה על ידי האיש. אלא שאם האיש כבר הבדיל לעצמו על הכוס, עדיף שהאישה תבדיל לעצמה ולא שהוא יבדיל שוב כדי להוציא אותה ידי חובה (שהרי ספק אם יש חובה כזו).[2] ופשיטא שאם אין שם גבר, האישה יכולה (למעשה, חייבת) להבדיל לעצמה ולחברותיה.
נוסף לברכת ההבדלה עצמה, אנו מברכים בהבדלה עוד שלוש ברכות: בורא פרי הגפן, בורא מיני בשמים ובורא מאורי האש. המגן אברהם כתב שפשיטא שנשים רשאיות לברך בורא פרי הגפן ובורא מיני בשמים, שהרי אלו ברכות הנהנין, ואין כל הבדל לגביהן בין נשים לגברים. הביאור הלכה (שם) העיר שהמגן אברהם השמיט את ברכת הנר, ולא בכדי: ברכת הנר אינה ברכת הנהנין (אלא ברכת השבח), והיא מוגדרת מצוות עשה שהזמן גרמה, ולכן נשים פטורות ממנה. לכן פסק השמירת שבת כהלכתה (פרק ס"א, כד) שנשים יכולות לברך ברכת הנר לאחר תום ההבדלה, כדין כל ברכה שאישה פטורה ממנה, שלפי הפוסקים האשכנזים יכולה לברך אם רצונה בכך; אך אם אישה מבדילה לעצמה, לא תברך בתוך ההבדלה את ברכת הנר, כי יש בכך הפסקה בין ברכת הגפן לבין שתיית היין.[3]
אמנם, יש שסברו שנשים חייבות גם בברכת הנר:
"בעיקר הדבר להחשיב ברכת הנר לזמן גרמא - אינו ברור, דהא עצם חיוב הברכות לברך על המצוות ולברך על כל דבר שאירעו לישראל ועל כל דבר מהבריאה שראו אנשי כנסת הגדולה לתקן שיברכו - אינו דבר שתלוי בזמן, שהרי תקנה זו אינה תלויה בזמן... אף שאיכא איזו ברכה דתלויה בזמן, משום שלא אפשר לראות ולהיות קודם הזמן, אפשר שאין להחשיב זה כזמן גרמא, כיון שעצם חיוב הברכה שתיקנו וחייבו אינו דבר התלוי בזמן, דלכן שפיר מברכות שהחיינו על כל דבר הבא מזמן לזמן... משום דעצם חיוב הברכות הוא בכל יום שיארע איזה דבר חדוש שצריך לברך, שהברכות בכללן לאו זמן גרמא הוא. ולפי זה יש גם לחייב לברך לנשים על האוּר [= האש], שהרי גם ברכה דעל הנר במוצאי שבת יש לה דין דלאו הזמן גרמא, דאין לחלק כל ברכה בפני עצמה" (שו"ת אגרות משה חו"מ ח"ב סימן מז).
האגרות  משה הציע סברה חדשנית: אין בודקים בכל ברכה בפני עצמה האם הזמן גרמא, אלא מתייחסים לכל ברכות השבח והמצווה כחטיבה אחת. המצווה המאוחדת מוגדרת כמצווה לברך על כל מצווה ועל כל אירוע שחז"ל ראוהו כמשמעותי. יש אירועים שמתחדשים מזמן לזמן, אך באופן מהותי הגדרת המצווה הכללית של ברכות השבח אינה תלויה בזמן אלא באירוע. האגרות משה לא הוסיף עוד על דבריו אלו, אך לכאורה לפי דבריו נגיע למסקנה שאישה חייבת לברך בורא מאורי האש באמצע ההבדלה (ולא בנפרד), שהרי חייבת בברכה זו בדיוק כמו בכל שאר ברכות ההבדלה.
יתר על כן: השמירת שבת כהלכתה עצמו העלה אפשרות שאפילו אם נשים פטורות מברכת הנר, אין מניעה שיברכו אותה באמצע ההבדלה (פרק ס"א, הערה סט). מדוע? השולחן ערוך פסק שאין לברך בהבדלה על נר שהודלק בשבת, אפילו בידי גוי (אלא אם כן הודלק לצורך פיקוח נפש [או"ח רצ"ח, ה]). רבי עקיבא איגר אמר שאם בכל אופן בירך על נר כזה - צריך לחזור שוב ולברך ברכת בורא פרי הגפן, כיוון שהפסיק בין הברכה לבין השתייה בברכה לבטלה על הנר. מזה למדו גם על אישה המברכת על הנר (לפי הדעות שפטורה מכך). אך הרי המקרים אינם דומים כלל, כי אישה המברכת על הנר ברכתה אינה לבטלה, ואף יש לה שכר על כך, כמי שאינו מצווה ועושה. מה שאין כן לגבי נר שהודלק בשבת, שהברכה עליו היא ברכה לבטלה. אם כך, מדוע נאמר שכאשר אישה מברכת על הנר יש בכך הפסקה בהבדלה?
דומני שלמעשה נוהגות נשים רבות לברך על הנר בשעת ההבדלה, כנוסח ההבדלה הרגיל.
 
לתגובות ולהערות: [email protected]
 
 
 
 

[1] במהדורת הרב שעוועל: "... שהיא גם כן חלק מזכירת שבת ומִתַקנת מצוותיה".
[2] אם נשים אינן חייבות להבדיל, הרי בכל אופן לכאורה הן יכולות לברך מרצונן, אך אחר לא יכול לברך בשבילן מדין ערבות.  
נעיר עוד שהמנוחת אהבה (ח"א פ"ט, יג) פסק שטוב לכתחילה שאישה תשמע הבדלה מאיש שעדיין לא הבדיל. אך בדיעבד, אם כבר הבדיל, יכולה לשמוע ממנו.
[3] ובשו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן מג כתב שגם אם גבר כבר יצא ידי חובת הבדלה, ומבדיל בשביל אישה, לא יברך בשבילה ברכת הנר.
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)