דילוג לתוכן העיקרי

הבחירה בשבט לוי

הרב יעקב מדן
03.01.2019
קובץ טקסט

הבחירה בשבט לוי *

פרשתנו מהווה המשך ישיר לפרשה הקודמת, כשהקב"ה פותח בהבטחתו לשמור על הברית שכרת עם האבות: שחרור בניהם מתחת שעבוד מצרים. אולם, כבר בתחילתה של הפרשה נכנסת לה פרשייה המזכירה לנו את ספר בראשית, תיאור שושלות של ממש, החל בראובן ושמעון וכלה בתיאור מפורט מאד של שבט לוי. התיאור מדוקדק ביותר – הוא כולל את שמות הנשים, הילדים כולם וגילאי המיתה – שדומה שהוא מתחקה אחר תיאורי משפחת האבות. ואכן, ספר שמות הוא ספר הבחירה בשבט לוי: משה רבינו ואהרן הכהן, שניים ממנהיגי האומה הדגולים ביותר, נבחרים מתוך שבט זה, כשגם בני השבט כולם 'מתקדמים' לדרגת משרתי ה'.
הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר: בספר בראשית דמותו של לוי לא הצטיירה בצורה חיובית למדי, ולכל היותר הוא מהווה בן יעקב ככל שאר השבטים. במה נתייחד לוי, זאת לא מספרת לנו התורה. את בחירתו של אברהם ניתן להסביר, כמו גם את בחירת יצחק ויעקב, אך נראה שלא כך פני הדברים בקרב שבט לוי.
בסיומו של הפרק הראשון בהלכות עבודה זרה, מסביר הרמב"ם את הבחירה הזו:
"[אברהם] היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו, ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם, וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד."
לוי מצטייר כאן כממשיך מסורת אברהם, ממשיך ההוראה והחינוך לעבודת ה' ולהכרתו. מגדיל הרמב"ם לעשות כשהוא מספר שלוי מתמנה לראש ישיבה של ממש על ידי אביו, טענה שלא נמצא לה מקור במקראות או בדברי חז"ל. מה פשר הדברים?
ספר בראשית מדגיש שוב ושוב, שבני ישראל לא ישבו בארץ מצרים עצמה אלא דווקא בארץ גשן, כנראה כדי לשמור על ייחודיותם. אולם, כבר בפתיחתו של ספר שמות נראה שישנה תפנית:
"וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם."
(שמות א', ו)
מת יוסף ויחד איתו גם אחרוני בני יעקב, ובד בבד מתעצמים בניהם ובני בניהם עד שמגיעים הם לַארץ – ארץ מצרים כולה. אין זה מקרי ששני אלה מתרחשים יחד – היסודות מהעבר, הקשר הישיר לאבות ולבני ארץ כנען, נעלמו ואיתם נמוגה אט־אט היחודיות. התרבות המצרית מפותחת ביותר ומושכת היא את עיניהם וליבותיהם של בני ישראל, ומשפג הקסם ונלקחים היסודות הם נוהרים אליה. כולם, חוץ מאחד. כמו בחטא העגל, שם לא נכנעו בני לוי לעצת ההמון ולא פצחו במחולות סביב העגל, כך גם כאן לא שכחו את החינוך הביתי שקיבלו מימים ימימה, לא הלכו אחר תועבות מצרים.
דומה, שכך היא דמותו של הלוי לאורך הדורות כולם. כשיהושפט מבקש להחזיר את התורה אל כל חלקי העם, ללמדם אותה ולקרבם לאביהם שבשמים, נבחרים הלויים לשליחות:
"וּבִשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שָׁלַח לְשָׂרָיו לְבֶן חַיִל וּלְעֹבַדְיָה וְלִזְכַרְיָה וְלִנְתַנְאֵל וּלְמִיכָיָהוּ לְלַמֵּד בְּעָרֵי יְהוּדָה: וְעִמָּהֶם הַלְוִיִּם שְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְיָהוּ וּזְבַדְיָהוּ וַעֲשָׂהאֵל ושמרימות וּשְׁמִירָמוֹת וִיהוֹנָתָן וַאֲדֹנִיָּהוּ וְטוֹבִיָּהוּ וְטוֹב אֲדוֹנִיָּה הַלְוִיִּם וְעִמָּהֶם אֱלִישָׁמָע וִיהוֹרָם הַכֹּהֲנִים: וַיְלַמְּדוּ בִּיהוּדָה וְעִמָּהֶם סֵפֶר תּוֹרַת ה' וַיָּסֹבּוּ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה וַיְלַמְּדוּ בָּעָם."
(דברי הימים ב י"ז, ז-ט)
וכשהנביא מלאכי מתאר את תפקידם של הכהנים בני שבט לוי, הוא מתאר אותו כך:
"וִידַעְתֶּם כִּי שִׁלַּחְתִּי אֲלֵיכֶם אֵת הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת לֵוִי אָמַר ה' צְבָאוֹת: בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא: תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא."
(מלאכי ב', ד-ז)
כאברהם אבינו, שנבחר "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט", כך גם הלויים אחראים הם על הפצת התורה ולימודה בקרב העם. לא בחסד זכה שבט לוי לגדולה הזו ולא לאור 'יחוס' כזה או אחר, אלא אך ורק מכח הנכונות שלו לעמוד מול הגלים המתחדשים ובאים על עם ישראל, גם במחירים אישיים. את התכונה הזו מזהה משה, ובה הוא מבקש לברך את לוי בסוף ימיו:
"וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה: הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בנו בָּנָיו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ: יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ." 
(דברים ל"ג, ח-י)
מי שמבקש לעמוד עם מסורת בית אבא כנגד כל הסיכויים, מי שמתנדב למשימות הגדולות העומדות מול עם ישראל, צריך לדעת לוותר לפעמים גם על הנוחות ועל הקרבה המשפחתית. עמדו הלויים מול תועבות מצרים ואמרו 'לא', עמדו הלויים מול העגל ואמרו 'לא'.
אך לא רק מולם עומדים נסיונות כאלה; בכל דור ודור נדרשים אנשים לעמוד על המסורת ולהקריב מעצמם למענה. את דברינו נסיים בדבריו של הרמב"ם בסוף ספר זרעים, שבהם הוא מדגיש את האפשרות המונחת אל מול פתחו של כל אחד ואחד מאתנו:
"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו הא-להים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי."
(רמב"ם הלכות שמיטה ויובל י"ג, יג)
 
 
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יעקב מדן
עורך: אלישע אורון, תשע"ט
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                 http://vbm.etzion.org.il
האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
* * * * * * *
 
 
 
*     השיחה נאמרה בשבת פרשת וארא תשע"ז, וסוכמה ע"י דניאל הרמן. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)