עיונים בהלכות מילה -
שיעור 7
הזמן הראוי לברית המילה | 3 | מילה שלא בזמנה – ברית מילה לאחר היום השמיני
קובץ טקסט
התורה מצווה בשני מקומות שונים על כך שיש למול את הרך הנולד ביום השמיני (בראשית יז, יב; ויקרא יב, ג). מכל מקום, לפעמים הברית איננה מתבצעת בזמנה, ביום השמיני, בין אם מחמת שיקולים רפואיים, בין אם מחמת עניינים הקשורים להלכות שבת. בשיעורים הבאים נדון במקרים אלו.
ברית מילה שנעשתה לאחר היום השמיני ידועה גם כ'מילה שלא בזמנה'. במקרה זה, הברית צריכה להיעשות במהירות האפשרית, תחת האילוצים ההלכתיים והרפואיים. כמו כן, הברית יכולה להיערך גם בשבת (שבת קלב ע"א).
השבוע נעסוק בשאלה באילו מקרים מותר לדחות את הברית לאחר היום השמיני, האם ישנו הבדל מעשי או רעיוני בין מילה בזמנה למילה שלא בזמנה, והאם מילה שלא בזמנה יכולה להיעשות גם ביום חמישי או שישי, או ביום טוב שני.
האם ניתן לדחות 'מילה שלא בזמנה'?
הגמרא (יבמות עב ע"א-ע"ב) מביאה מחלוקת בנוגע למילה המבוצעת לאחר היום השמיני, האם מותר לבצע אותה אף בלילה, או לא.
משוך (ונולד כשהוא מהול) וגר שנתגייר כשהוא מהול וקטן שעבר זמנו ושאר כל הנימולים לאיתויי מי שיש לו שתי ערלות אינן נימולין אלא ביום רבי אלעזר בר' שמעון אומר בזמנו אין נימולין אלא ביום שלא בזמנו נימולין ביום ובלילה [...]
אלא דכולי עלמא משוך דרבנן וקטן שעבר זמנו דאורייתא והכא בהא קמיפלגי מר סבר דרשינן וביום ומר סבר לא דרשינן וביום
ההלכה אוחזת בגישה לפיה גם מילה שלאחר היום השמיני צריכה להתבצע דווקא ביום. ברגע שהברית איחרה את זמנה, והיא נעשית כבר ממילא לאחר היום השמיני, האם היא כעת חייבת להיעשות ביום הראשון בו הדבר מתאפשר?
רבי יחזקאל לנדא (1713-1793) בשו"ת 'נודע ביהודה' (תנינא, יוד"ע קסו) מספר כי נשאל שאלה דומה בהקשר זה – האם מותר לדחות מילה שלא בזמנה (שנדחתה כבר לאחר היום השמיני) לערב פסח, על מנת שסעודת המצווה שתיעשה ביום זה תפטור את בכורי העיירה מלצום?
הרב לנדא קובע כי 'דבר זה היא (=הוא) מעשה מגונה מאוד'. שכן על אף שהברית כבר נדחתה, 'מכל מקום כל יומא זמנא הוא'. באופן מעניין, הנודע ביהודה מוסיף כי אפילו כאשר זמן המילה שלא בזמנה נקבע לערב פסח לכתחילה וללא שיקולים זרים, יש להימנע מלקיים סעודת מצוה הפוטרת את הבכורים בגין מילה זו, שמא יהווה הדבר תקדים מכשיל לעתיד.
הנודע ביהודה מוסיף שתי התנגדויות נוספות. ראשית כל, דחיית הברית עד לערב יום טוב היא בעייתית כשלעצמה, כפי שנראה להלן. שנית, לא ברור האם מילה שלא בזמנה היא אכן סעודת מצווה היכולה להתיר את אכילת הבכורות (ראו מג"א תע, ותקנ"ט סי"א). הנודע ביהודה קובע אפוא כי על ההורים לבצע את הברית ללא כל דיחוי.
אופיו והיקפו של איסור עיכוב 'מילה שלא בזמנה'
כפי שהראנו לעיל, הרמב"ם (מילה א, א) פוסק כי אב שלא מל את בנו מבטל מצוות עשה של ברית מילה. במקרה זה, האחריות עוברת אל הבן עצמו כאשר הוא גדל ומגיע לגיל מצוות. מרגע זה, בכל יום שהוא משהה את הברת הוא מבטל את מצוות העשה ואולם, בנוגע לעונש הכרת המפורש בכתובים קובע הרמב"ם כי האדם 'אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד'. אמנם, הראב"ד חולק על נקודה זו, וקובע כי מי שמבטל מצוות מילה מתחייב כרת בכל יום שעובר.
האחרונים דנים ברמת הדחיפות שבה יש לבצע 'מילה שלא בזמנה' בתרחישים שונים.
שתי בריתות ביום אחד
הפתחי תשובה (יו"ד רסה, ט) דן במקרה בו יש למול שני ילדים באותו היום. הוא כותב כי אם שני הילדים נולדו באותו היום כך שהמילה של שניהם נחשבת כמילה בזמנה, אין סיבה להעדיף את הקדמת אחת מהבריתות. ואולם, על מנת למנוע מחלוקות ועימותים, הילד שנולד ראשון נימול בדרך כלל ראשון.
אמנם, השאלה מתחדדת כאשר עבור אחד מהילדים מדובר במילה בזמנה, בעוד עבור השני המילה היא שלא בזמנה. במקרה כזה, מצטט הפתחי תשובה את היד אליהו (מא) הפוסק כי יש להעדיף את המילה בזמנה ולבצע אותה קודם.
הרב אברהם דב כהנא שפירא (1870-1943) בספר דבר אברהם (א, לג) חולק על פסק זה. הוא מעיר כי כאשר הברית מבוצעת ביום השמיני, יש אמנם להשתדל לבצע אותה מוקדם ככל הניתן, בהתאם לכלל 'זריזים מקדימין למצוות', אך אין כאן ביטול של המצווה כל עוד הילד נימול במהלך היום השמיני, שכן התורה ציותה למול ביום השמיני, וסוף כל סוף הילד נימול ביום זה. לעומת זאת, לאחר היום השמיני, בכל רגע ורגע בו מעכבים את הברית מבטלים על ידי כך מצוות עשה. משום כך, המילה שלא בזמנה דחופה יותר מקיום המילה שלא בזמנה, ולפי סדר זה יש גם לבצע אותן בפועל. בהתאם לעקרון זה, יש גם להימנע מלדחות את המילה שלא בזמנה לכל מטרה שהיא, כולל עבור הגעתם של מוזמנים וקרובי משפחה.
פדיון הבן וברית מילה בערב שבת
השולחן ערוך (או"ח רמט) פוסק כי 'אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול, ואפילו היא סעודת אירוסין, מפני כבוד השבת, שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול.' ואולם, הרמ"א מעיר כי מותר לקיים סעודת מצווה לכבוד ברית מילה או פדיון הבן אף בערב שבת. המגן אברהם (שם, ה) מבחין בין המקרים. לגבי פידיון הבן, כאשר הוא 'דחוי' (איננו מתקיים ביום השלושים ללידת הוולד) אין לקיימו ביום שישי, בעוד לגבי ברית מילה, אף אם המילה היא שלא בזמנה, יש לקיים אותה ואת הסעודה הנלווית לה ביום שישי.
ואולם, המשנה ברורה במקום (שם, ה) חולק על המגן אברהם ומורה בהתאם לדברי המשנת אברהם, כי יש לקיים במועדה גם סעודת פדיון הבן כשהינה דחויה. דעתו של המגן אברהם נידונה על ידי הרב נתן גשטטנר בספרות 'להורות נתן' (יו"ד ו, צ).
ביעור חמץ וברית מילה
השולחן ערוך (או"ח תמד, ז) דן במקרה בו אדם עזב את ביתו בי"ד בניסן במטרה לקיים מצווה, כמו מילת בנו, מבלי שדאג קודם לכן לבער את חמצו. השו"ע מורה כי במקרה כזה, אם אין אפשרות טכנית לחזור לבית ולבער בו את החמץ, יש לבטל את החמץ בלב, ולא להפסיד את המצווה שעל הפרק.
מה הדין כאשר האדם נזכר שהוא לא ביער את חמצו לאחר חצות, כשכבר אין ביכולתו לבטל את החמץ בליבו? (בחצות היום התורה מפקיעה את החמץ מרשותו של האדם, ולפיכך הביטול איננו מועיל לאחר זמן זה). במקרה כזה מורה המגן אברהם (שם יא) כי עדיף שהאדם יחזור לביתו ויבער את החמץ, אף אם ברית המילה תידחה כתוצאה מכך. המג"א מטעים, שאם יישאר החמץ בביתו של האדם, הרי שהוא עובר על מצוות השבתת חמץ בכל רגע ורגע, מה שאין כן לגבי מילה, שביטולה הוא חד פעמי.
ואולם, כמה מהאחרונים מעירים כי המג"א סותר לכאורה את דברי עצמו בנוגע לדחיית סעודת ברית מילה שלא בזמנה בערב שבת. שם, כזכור, היה נראה מדברי המג"א כי אין לדחות את הברית בשום אופן.
המשנה ברורה (שם, שער הציון כד) מסביר כי למרות שהחובה לבצע מילה שלא בזמנה קיימת בכל רגע ורגע, הציווי לבער את החמץ ביום י"ד בניסן, לא יכול להיעשות מאוחר יותר, ולפיכך הוא עלול להתבטל לגמרי. זאת, בניגוד לברית המילה שיכולה להיעשות מאוחר יותר. אחרים מסבירים כי במקרה הראשון לא מתכוון המגן אברהם לטעון שהחובה למול חלה ממש בכל רגע ורגע, אלא שממש כמו מילה בזמנה, גם מילה שלא בזמנה חשובה מספיק על מנת לקיים את סעודת המצווה אפילו בערב שבת.
ואולם כמה מהאחרונים מאתגרים את שתי הפרשנויות הללו. ר' חיים מבריסק (הגדת ראשי ישיבות וולוז'ין, 162) כותב כי בעוד שחובת המילה על האדם כאשר הוא בוגר אכן חלה בכל רגע ורגע, וכל זמן נוסף שבו הוא נותר ערל הוא מבטל מצוות עשה, הרי שלגבי האב החובה היא רק לוודא כי בנו יהיה בסופו של דבר מהול, ומשכך הוא אינו מבטל את המצווה בכל רגע של דחייה. לפיכך, לדעת ר' חיים, בניגוד לדעת הדבר אברהם שהובאה לעיל, יש להקדים את המילה בזמנה למילה שלא בזמנה, במקרה ששתיהן נעשות באותה הקהילה באותו יום. ראו גם את דבריו של ר' ברוך זונדל גרוסברג ב'קובץ מעין ד'.
מילה שלא בזמנה בימי חמישי ושישי
רבי שמעון בן צמח דוראן (1361-1444) מצטט (תשב"ץ א, כא) את הסוגיה הבאה מהגמרא (שבת יט ע"א):
תנו רבנן אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת במה דברים אמורים לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי.
הגמרא מביאה כי אסור לצאת להפלגה בספינה בשלושת הימים הקודמים לשבת. הראשונים מציעים סיבות שונות לאיסור זה. למשל, רבינו חננאל סובר שהבעיה בהפלגה היא איסור תחומין (יציאה מתחום שבת). הרי"ף, לעומת זאת, מציע כי במהלך הימים הראשונים להפלגה האדם לוקה במחלות ים הפוגעות בעונג השבת שלו. רבי זרחיה הלוי (בעל המאור) מציע כי אסור לאדם להצטרף למסע בסמוך כל כך לשבת מכיוון שמסע זה עשוי לגרום באופן בלתי נמנע לחילול שבת. כאשר ההפלגה יוצאת יותר משלושה ימים לפני השבת יש הצדקה לחילול שבת הנובע מפיקוח נפש ולפיכך נחשב כאונס, ואולם כאשר ההפלגה יוצאת בסמוך לשבת יש בזה משום הכנסת עצמו למצב של אונס.
כשהוא מתבסס על גמרא זו, התשב"ץ (שו"ת תשב"ץ א, כא) כותב:
ומכאן אני אוסר למול את הגר בחמישי בשבת כדי שלא יבא יום ג' למילה בשבת ויצטרכו לחלל עליו שבת ... וה"ה לתינוק שחלה ונתרפא בחמישי בשבת ...
התשב"ץ מורה כי מילה שלא בזמנה לא אמורה להתבצע ביום חמישי. ר' יוסף קארו מביא את הפסק זה של התשב"ץ בתיקוניו ל'בית יוסף' – 'בדק הבית'.
כמה אחרונים מעירים כי הגמרא קובעת במפורש שלצורך מצווה מותר להצטרף להפלגה גם מיד בסמוך לשבת. אם כך, הרי שראוי גם במקרה זה של מילה שלא בזמנה, שהמילה תדחה את האיסור להכניס את עצמו בספק סכנה בשבת. יש המסבירים (חתם סופר, שבת קלז, א; ראשון לציון, יו"ד רסו) כי הגמרא מתירה לצאת להפלגה לצורך מצווה רק אם המצווה איננה יכולה להידחות, אולם במקרה בו המצווה יכולה להיעשות מאוחר יותר, האיסור להפליג שלושה ימים לפני השבת, תקף גם לצורך מצווה. כך, בנידון דידן, מכיוון שהמילה יכולה להיעשות לאחר השבת, אין להתיר לבצע מילה שלא בזמנה בימי חמישי או שישי.
הט"ז (רסב, ג) מביא את דברי בדק הבית ומוסיף כי מכיוון שהילד עתיד לחוש ברע בימים שהסמוכים למילה, יש לאסור ביצוע כל מילה שלא בזמנה אף ביום שישי, מכיוון שאז הכאבים מהמילה אף גדולים יותר. הש"ך לעומת זאת, דוחה לחלוטין את דברי התשב"ץ ופוסק כי מילה שלא בזמנה יכולה להתבצע הן ביום חמישי והן בשישי. זוהי הכרעתו גם של המשנה ברורה (שלא לא).
למעשה, על אף שהרב עובדיה יוסף (יביע אומר יו"ד ה, כג) פוסק כדעת התשב"ץ, המנהג הרווח הוא לקיים בריתות אף בימי חמישי ושישי (אוצר הברית, ט, ו, כו-כז).
מילה שלא בזמנה במהלך יום טוב שני
כפי שציינו לעיל, אין לערוך מילה שלא בזמנה בשבת או ביום טוב. הרמב"ם (הלכות יו"ט א, טו) מורה, כי איסור זה תקף אף לשני הימים הטובים של ראש השנה, כשהוא מרמז שביום טוב שני של גלויות – בפסח, שבועות או סוכות – ניתן לערוך את הברית. הרא"ש (תשובות כו, ה) חולק על כך ופוסק כי מילה שלא בזמנה איננה דוחה אף את יום טוב שני.
המחלוקת מוסיפה להתקיים אף בדורות מאוחרים יותר – השולחן ערוך (יו"ד רסו, ח) פוסק כדעת הרא"ש, שאין למול ביום טוב שני, בעוד שהש"ך (שם, ח) מצדד בדעת הרמב"ם ומורה למול ביום טוב שני.
באופן מעניין, ר' יחזקאל לנדא, בשו"ת נודע ביהודה (או"ח ל; מובא בפתחי תשובה, שם, ז) כותב כי במקרה בו יש ספק האם יום טוב שני נופל ביום השביעי או השמיני ללידתו של הילד, וכמו כן אם הספק הוא בין היום השמיני ליום התשיעי – המילה צריכה להתבצע. טענתו היא כי יש כאן ספק ספיקא – ספק האם היום הוא היום השמיני או לא, וספק נוסף האם בכלל יש כאן יום טוב. החתם סופר (ב, רנ) מסכים לפסק הנודע ביהודה, אך מסיבות שונות. לדעתו, יש 'להקל' ולא לדחות את המצווה מדאורייתא של ברית מילה בשל שיקולי דרבנן של יום טוב שני. עם זאת, החת"ס מחמיר גם הוא בנוגע ליום השני של ראש השנה, שגדרו ההלכתי שונה מזה של יום טוב שני.
|
**********************************************************
|
|
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: אסף בראון, תש"פ
עורך: יחיאל מרצבך, תש"פ
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית: http://vbm.etzion.org.il
האתר באנגלית: http://www.vbm-torah.org
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
דוא"ל: [email protected]
|
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)