השער הרביעי והשערים הקודמים

יש להשוות את תפיסתו של ר' חיים ביחס לתורה לשמה לדבריו בשערים הקודמים של הספר. הרב ד"ר נחום לאם בספרו "תורה לשמה" עוסק בכך.

לדבריו, תפיסת לימוד תורה לשמה של נפש החיים היא להתנער מעולמה של החוויה הדתית ולהתמסר לקוגניציה של התורה. דווקא התמסרות זו מעירה בלב הלומד את גדלותה של תורה, העומדת מעל לכל התנסות וכל חוויה אנושית. תפיסה זו מציבה את השער הרביעי, שער לימוד התורה, כעומד מול השערים הקודמים. מטרת החיבור, לטענתו, היא לבנות את ערכי היהדות כך שהתורה מתגלה כערך הרם והנישא מכולם.

על פי הבנה זו, חשיבותה של התורה מאפילה על כל שאר הערכים המוסריים שעליהם דובר בספר עד כה, ומכאן שהפנייה לתורה כרוכה בהתנתקות מעשית מכל אותו עולם של קדושה וטהרה, בהתאם ל"עקרון ההפרדה" שהזכיר שם. ההנחה האידיאולוגית היא שהתורה עצמה היא התגלמות הקדושה בשיאה, גם אם איננו חווים את הדבר באופן מודע. מובן מאליו שהתבוננות אמיתית בספר "נפש החיים" ורצון לעמוד על כוונתו אינם מאפשרים וויתור על רובו הכמותי המכריע; ומכאן מתבקשת הבנה אחרת, שלפיה התכנים של הפרקים הראשונים אינם נמצאים שם רק כדי לקבוע שהם פחות חשובים מלימוד. השער הרביעי, אפוא, אינו עומד ביחס של "הפרדה" מול קודמיו; להפך - הוא מתבסס עליהם. אי אפשר לתפוס את הגודל ואת מלוא המשמעות של תלמוד תורה, בלי כל הדרך החינוכית וההשקפתית שאותה מתווה רח"ו לאורך חיבורו.

ר' חיים בשערים הקודמים עוסק במשמעות העמוקה שמלווה את כל מעשי האדם על עצמו ונפשו וכן על כל העולמות כולם. בידיו של האדם נמצא הכוח להמשיך שפע והופעה אלוקית בעולם והוא מראה כיצד הדבר בא לידי ביטוי בקיום המצוות ובתפילה וכל מעשי הרשות. נראה כי גם כאשר הוא עוסק בערך לימוד התורה הרי שאין הוא שוכח להתייחס להיבט האלוקי שטמון בקדושתה של תורה ובקשר של האדם לה' בעקבות הלימוד בה.

האהבה היא המניע הבלעדי, הדלק הנפשי המבעיר את הקשר ללימוד השכלי, שהוא מטרה לעצמה. ללימוד אין מטרה מחוץ לו, משום שהאדם שוגה באהבתו יתברך; האדם מרוכז בתורה מכוח אהבתו, ואהבה זו היא הממלאת את לימודו במשמעות אישית. לכן מחוייבותו ללימוד היא עמוקה, ורק משום כך אפשר לומר שהוא לומד לשמה.