היחס לתלמידי חכמים

  • הרב משה כהן
בית המדרש הוירטואלי

 

מהר''ל נתיבות עולם

היחס לתלמידי חכמים

המהר"ל בתחילת פרק ט עובר לדבר על מעלתם של לומדי התורה. בדבריו הוא מצטט את הגמרא בב"ק מא ע"ב:

תניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש. אמרו לו תלמידיו רבי כל אתין שדרשת מה תהא עליהן? אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך קבלתי שכר על הפרישה, עד שבא ר' עקיבא ולימד את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים.

המהר"ל עומד על כך שהוקשה לו לשמעון העמסוני מה באה המילה 'את' לרבות דווקא ביחס ליראת ה' אך לא ביחס לאהבת ה' כפי שמופיע בפסוק ואהבת את ה' אלוקיך. הוא מיישב שאהבת הזולת איננה סותרת את אהבת ה' אלא נובעת מתוכה. האוהב את ה' הרי שאוהב גם את כל ברואיו יצירי כפיו כיון שיש בהם מעין התגלותו של הקב"ה. לעומת זאת, ביחס ליראת ה' הרי שזה חידוש גדול שכן ביראת דבר אחר ישנו מעין שיתוף עם שמים. בעבר הראנו כי יראת ה' נובעת מן ההבנה של היחס בין העלול לעילה ושכל כוחותיו של האדם ממנו נובעים ולשמו צריכים להיות מכוונים. על כן גוברת התמיהה כיצד שייך ביטוי זה ביחס לתלמידי חכמים?

על מנת ליישב את הדברים מקדים המהר"ל לדבר על דביקותם של ת"ח בה' ביחס לשאר הבריות כיון שמעמידים את עיקר מהותם על השכל האלוקי שנמצא בקירבם שהוא חלק אלוה ממעל. אין הם מתפרדין מן הקב"ה כשאר הברואים הגשמיים, אלא דבקים כמה שיותר בה' ונבדלים מעמיתיהם הברואים.

ממילא אדם שאין לו מורא מתלמידי חכמים, אשר יש להם מעין חיבור עם ה', הרי שבכך הוא מתחבר לדבר שראוי להיות נבדל ממנו. זאת, כיון שת"ח הוא יותר קרוב למקורו, ולא קרוב לשאר העלולים שנמצאים במחיצתו. יחס שאינו הולם לת"ח מעיד על יראת ה' פגומה כיון שאינו מבחין בין מה שנמצא במדריגתו כעלול למה שנמצא במדריגת מקורו העילה וממילא אינו מפנים את ההשלכה של ההבדלה הזאת. נמצא שאין בכך שיתוף עם הקב"ה אלא רק ביטוי לכך שאדם זה אינו בעל מורא מלכות שמים.

ר' משה כהן