דילוג לתוכן העיקרי

הנהגות תלמידי חכמים

הגמרא בברכות מג ע"ב מאריכה לבאר מה הם הדברים שת"ח צריך להימנע מהם. המהר"ל מונה כשישה עד שבעה דברים וטוען שלא בכדי נמנו מספר זה של הדרכות כפי שיבואר לקמן. מה המכנה המשותף בין ההדרכות הללו? זאת יש לברר וכך עושה המהר"ל:

תנו רבנן: ששה דברים גנאי לו לתלמיד חכם: אל יצא כשהוא מבושם לשוק, ואל יצא יחידי בלילה, ואל יצא במנעלים המטולאים, ואל יספר עם אשה בשוק, ואל יסב בחבורה של עמי הארץ, ואל יכנס באחרונה לבית המדרש; ויש אומרים: אף לא יפסיע פסיעה גסה, ואל יהלך בקומה זקופה.

המהר"ל קובע שמדרגת ת"ח זו היא המדריגה הגבוהה ביותר של הדבר השכלי הרוחני. משום כך ההנחה היא שככל שדבר יותר שכלי- רוחני הוא פחות נתון להשפעה של החומר הגשמי שבו יש סטיות וחוסר דיוק. החומר כיון שאין לו צורה עצמאית אלא מקבל את צורתו מאחרים יכול לסטות מהדרך הנכונה ומן הצורה הנכונה שכן הוא לובש צורה ופושט צורה. ככל שאדם יותר שכלי הוא ניתק מההשפעות השונות של החומר ומבסס יותר את צורתו העצמית האמיתית שהיא מתוקנת וישרה כפי הראוי. לפיכך, טוען המהר"ל, שהנהגת ת"ח שהוא שכלי צריכה להיות מסודרת ולא יוצאת מן השיווי.

המהר"ל מבאר שבכל ההדרכות הללו ישנו מכנה משותף שהוא אי חריגה מן הדבר הרגיל הנהוג בין בני אדם וודאי שישנו איסור מלצאת כנגד מה שמקובל אצל בני אדם. לדבריו, נבחרו שש הנהגות אלו כדוגמא שיש בהן כדי ליצור את אותו סדר הראוי בכל תחומי ההנהגות של האדם. מניין זה נקבע כדימיון שש צדדי הקוביה שהם ארבע רוחות השמים מעלה ומטה. זהו תיאור של כל המציאות ומבטא שלימות וכלליות. המספר שבע מבטא את ההנהגה הטבעית של העולם שנברא לשבעה ימים שגם בה יש צורך בסדר.

בשונה מן האזהרות הללו שראויות לכל אדם ובמיוחד לת"ח שצריך להיזהר מכולן בשל מדריגתו, מוסיף המהר"ל להביא את האזהרה של הגמרא בחולין צא ע"א שנראה שהיא מיוחדת ביותר לת"ח:

ויאבק איש עמו עד עלות השחר אמר רבי יצחק: מכאן לת"ח שלא יצא יחידי בלילה.

הסיבה לכך היא כיון שבלילה שהוא זמן החידלון של ברואי חומר ארצי, ישנו שילטון יתר לברואי חומר שמימי כשדים ומזיקים. ת"ח שהוא נבדל מן הגשמיות מעורר אצלו קינאה ותחרות עם אותם כוחות ולכן דווקא בזמן זה יש בכוחם להזיק לו. זאת הסיבה שדווקא הוא צריך להיזהר ביותר מללכת לבדו בלילה שמא יינזק מהם.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)