הצורך בתיאורי ה'

  • הרב איתיאל גולד

הצורך בתיאורי ה'

כידוע, התנ"ך מלא בתיאורים הנראים כמגשימים את הא-ל. במקומות שונים אנו מוצאים תיאורים המתארים את תחושותיו, כביכול, של הקב"ה - כדוגמת כעסו של ה' (איכה ד', יא), קנאתו (שמות ל"ד, יד), אהבתו (דברים ז', ח) ושנאתו (מלאכי א', ג). במקומות אחרים אנו אף מוצאים תיאורים המתארים את דמותו כדמות אנושית: מסופר על "יד ה'" (שמות ט', ג), על "פני ה'" (שמות ל"ג, כ) ועוד. כמו כן, הנביאים מרבים לדבר על "כבוד ה'" ועל "שכינת ה'", שגם הם ביטויים מגשימים, לכאורה. אנו אמונים על כך שאין להבין את התיאורים הללו כפשוטם, כיוון שלקב"ה אין גוף ואין לנו שום השגה בו. התיאורים הללו הינם רק משל לפעולותיו של ה', כפי שהם נתפסים על ידינו, בהשגתנו האנושית, ולא לעצמותו. עקרון זה הודגש מאוד על ידי הרמב"ם במקומות רבים, ואף ריה"ל עסק בכך בקצרה בתחילת המאמר השני: "כל שמות הא-לוה (חוץ מן השם המפורש) הם סיפורים ותארים נוספים [על עצמותו], שכולם שאולים מההיפעלויות שהנבראים נפעלים מגזרותיו ומעשיו" (ב', ב).

אלא שמתבקשת מאליה השאלה, מדוע בכלל להשתמש בתיאורים הללו, שיכולים להטעות ולגרום להגשמת ה'. מדוע לא לדבר אך ורק בשפה מופשטת בכל הנוגע ליחסינו אל ה'? גם אם נאמר כי הדימויים נועדו לאנשים הפשוטים, שאינם יכולים להתקרב אל ה' רק באופן מופשט, עדיין צריך להבין מדוע הנביאים היו זקוקים למראות הללו. לכאורה, הנביאים כבר הגיעו למדרגת קרבה גבוהה מאוד לה', ומדוע נזקקו הם למראות הללו כדי להשיג אותו?

ריה"ל עמד על השאלה הזו, ובתשובתו טמון עיקרון חשוב ביותר: "אולם מה שאנו רואים מן הניסיון הוא כי הנפש האנושית מפחדת יותר בנוכחותם של מוחשים מפחידים מאשר תפחד כשמספרים לה עליהם... ואל תאמן למתחכם הסובר כי מחשבתו סדורה כל כך יפה עד שהוא יכול להגיע אל כל המושגים החשובים בחכמה הא-לוהית בעזרת שכלו בלבד" (ד', ה).

כל אדם, אפילו החכם ביותר ואפילו הנביא, זקוק למושגים מוחשיים כדי להגיע למדרגה של קרבה ממשית. מי שמחפש רק הבנה קרה ומנותקת של הא-ל, יכול אולי להסתפק בהכרות שכלית ללא שום דימוי המהווה משל על הקב"ה. אך מי שרוצה לחוש קרבה אמיתית לה', צריך להשתמש במשלים ודימויים, על אף שאנו יודעים כי רב מאוד המרחק בין המשל לנמשל ולא נוכל לעולם להשיג ולו במעט את עצמותו של ה'.