הרואה סוטה בקלקולה – מקומה של מסכת סוטה בסדר נשים

  • הרב אביעד ברטוב

הרואה סוטה בקלקולה – מקומה של מסכת סוטה בסדר נשים

כאשר מעיינים בסדר המסכתות שבסדר נשים[1] מתגלה לנו שאלה מעניינת: מדוע הוכנסה מסכת נזיר לסדר זה, העוסק רובו ככולו בהסדרת היחסים האישיים והממוניים שבין איש לאישה? כדי לענות על שאלה זו עלינו לשים לב למקום שבו משובצת מסכת נזיר.[2]
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
מקומה של מסכת נזיר באמצעו של סדר נשים, כבריח התיכון, בא ללמדנו כי למסכת זאת ישנה השפעה משמעותית על שני חלקי הסדר. מהי השפעה זו? הגמרא בריש מסכת נזיר עוסקת בשאלה זו :
מכדי תנא בסדר נשים קאי, מאי טעמא תני נזיר? תנא אקרא קאי: 'והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר', וה"ק: מי גרם לה לעבירה? יין, וקאמר: כל הרואה סוטה בקלקולה – יזיר עצמו מן היין.
מתוך דברי הגמרא עולה ההנחה שהיין הוא סיבת הפירוד בגירושין ("כי מצא בה ערות דבר") ובפרשת סוטה, ולכן הקדים רבי את מסכת נזיר למסכתות סוטה וגיטין, שבשתיהן ערות דבר היא אשר הביאה לפירוד. מהו כוחו המיוחד של היין, וכיצד הוא גורם לפירוד? על כך ניתן ללמוד משני סיפורים בספר בראשית. בתום המבול נוטע נח כרם, אשר גורם לו בזיון גדול:
וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ.
חם מנצל את שכרותו של אביו ואיבוד הדעת ו'מגלה את ערותו'. לאחר אובדן הדעת של נח אנו מוצאים אבדן דעת גם אצל לוט, כאשר בנותיו מנצלות את איבוד הדעת כדי להקים ממנו זרע:
לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע.
בשני המקרים כוחו הגדול של היין הוא באפשרות לאבד את הדעת ולעשות מעשה ללא שליטה עצמית. הנזיר הפורש מן היין מרחיק את עצמו מסכנת איבוד הדעת. שיבוצה של מסכת נזיר בתוך מסכתות סדר נשים בא לשקף את הרעיון שכל ההלכות שבסדר זה, הבאות למשטר ולקבוע מסגרת לקשר שבין איש לאישה, ראשיתן בשליטה האנושית על הדחפים המביאים לאיבוד הדעת. ההליכה אחר הדחפים והאופנות המשתנות ממוטטת את מודל המשפחה לאורך כל הדורות. ההלכות של סדר נשים, אשר נותנות מסגרת למודל המשפחה, אינן יכולות להתקיים ללא השליטה העצמית בדחפים וההבנה כי לעיתים האדם צריך להתנזר מן היין.
רבי יהודה הנשיא החליט למקם את מסכת נזיר באמצעו של סדר נשים, כבריח התיכון – בין החלק הראשון, שעוסק בהסדרת החובות והזכויות (יבמות-כתובות-נדרים), לחלק השני, העוסק בנושאי ההתקשרות (גיטין-קידושין),[3] ובכך להביא לשיווי המשקל האישי השומר על התא המשפחתי.
רבי יהודה הנשיא מתמצת את הדברים בכלל "כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר את עצמו מן היין". מדוע? לא משום שהיין כשלעצמו הוא רעל מסוכן ועולם ללא יין הוא עולם ללא בגידות והפרות אמונים, אלא בגלל ההבנה כי הנזירות מביאה את האדם לשליטה עצמית. בתקופת הנזירות האדם נגמל מן הדחפים האין סופיים ליין, ובכך מחזיר את השליטה לחייו. לכן בסוף הנזירות הוא חייב לחזור לשתות יין, משום שהנזירות הישראלית היא ביטוי לשליטה עצמית ולא להדחקה.

שיטת הרמב"ם

לרמב"ם היתה מסורת שונה במקצת בסידור מסכתות סדר נשים:[4]
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
גיטין
סוטה
קידושין
בהקדמה לפירוש המשנה מסביר הרמב"ם את פשרה של צורת סידור זו:
וכאשר גמר עניני נשואין ודיני הפרת נדרים בא לדבר על הגירושין, לפי שאחרי הנשואין יארעו הגירושין, ולפיכך קבע גטין אחרי נזירות. ואחר גטין שׂוטה, מפני שגם היא מעניני הגירושין, שאם זינת יוכרחו בני הזוג על הגירושין כמו שיתבאר במקומו.
שתי המסכתות עוסקות בפירוד בין איש לאישה, בין שזה נעשה בצורה יזומה (מסכת גיטין) ובין אם כתגובה למקרה שבו עלה חשד לפגיעה בקשר (סוטה), וזאת הסיבה לסידורן של שתי מסכתות אלו זו אחר זו.[5]  החתם סופר בחידושיו (גיטין ב ע"א) מוצא קשר נוסף המסביר את צורת הסידור:[6]
דודאי לכאורה סידור נכון סוטה אחר גיטין, דמס' גיטין מסיים לא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר וזה גורם לסוטה, אבל להקדים סוטה לגיטין אין להמשיך, דמס' גיטין אינו מתחיל במגרש מחמת זנות וערות דבר אלא בשולח ממדינת הים שלא מחמת קטטא כלל, ע"כ לכאורה סידור הרמב"ם נכון.
על פי תפיסתו של החתם סופר סדר המסכתות נובע מן הקשר שניתן למצוא בין המשנה האחרונה במסכת האחת למשנה הראשונה במסכת הסמוכה לה. מכיון שהמשנה האחרונה במסכת גיטין עוסקת בַּעילות האפשריות לגירושין, וקובעת את הכלל כי אל לו לאדם לגרש את אשתו ללא סיבה מוצדקת של 'ערות דבר', באה לאחריה מסכת סוטה, העוסקת במקרה שבו הבעל גילה 'ערות דבר' והאישה איננה מוכנה להודות בדברים, וצריכה להגיע למקדש לשם בירור מעשיה.

בירור המביא לאיחוד

ע"פ שתי השיטות של סידור סדר נשים המסכת המסיימת את הסדר היא מסכת קידושין. דבר זה מלמדנו כי גם לאחר הפירוד – בין אם סיבתו היא ערות דבר וודאית המסתיימת בגירושין ובין אם סיבתו היא חשד לערות דבר, המתברר בטקס השקאת הסוטה – יש גם איחוי לשבר, וגם קשר שבו נמצא 'ערות דבר' יכול להתחדש. היטיב לתאר זאת הנביא ירמיהו (ג, א):
לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם ה':
האדם שאשתו נטמאה והיתה לאיש אחר אינו יכול לשוב לקחתה, כפי שהורתה התורה בספר דברים. אולם לא כך הקב"ה – למרות שכנסת ישראל זנתה והיתה לאיש אחר, הקב"ה קורא לה:
שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם ה' כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן:
כך גם בעניינים שבין איש לאשתו – רבי יהודה הנשיא בחר לסיים את סדר נשים לא מתוך נקודת הפירוד והשבר, אלא מתוך האפשרות לבנייה מחודשת של הקשר והתקדשותו מחדש.
* * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולאביעד ברטוב
עורך: יהודה רוזנברג, תש"ף
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                            http://etzion.org.il
האתר באנגלית:                 http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
* * * * * * *
 
 
 
[1]     לפשר סידור המסכתות בכל אחד מששת סדרי משנה קיימות גישות שונות. הגישה המקובלת על החוקרים (ראה רי"נ אפשטיין, מבוא לנוסח המשנה, ח"ב, עמ' 982) היא שאחד מן השיקולים של סידור המסכתות הוא שיקול צורני, והאופן שבו בו סודרו המסכתות הוא מן המסכת שנתרבו פרקיה למסכת שנתמעטו פרקיה (וראה כאן), לדוגמה בסדר נשים: יבמות (13), כתובות (12), נדרים (10), נזיר-סוטה-גיטין- קידושין (9). חריג לכך הוא סדר זרעים (וראה אצל אפשטיין שם). שיטות אחרות עוסקות בסידור ענייני, לאמור – הן מזהות קשר בין חוליה לחוליה באופנים שונים, כפי שנראה לקמן בדברי הגמרא והרמב"ם, וכן כתבו המאירי ועוד פרשנים. חכמי הסוד ראו במבנה המשנה ביטוי לרזי תורה, לדוגמה ראה פירוש מלאכת שלמה בפתיחה למסכת שבת, הכותב בשם רבו, רבי יוסף אשכנזי (ממקובלי צפת), כי כ"ד הפרקים במסכת שבת הם כנגד עשרים וארבעה קישוטי כלה. תפיסה זו הביאה את מקובלי צפת להנהיג את שינון משניות מסכת שבת בסמוך לסעודה, וראה אצל אהרון ארנד, "לימוד משנה וחברות משנה בעת החדשה" (כאן).
[2]     זהו הסדר המקובל בדפוסים ובחלק מכת"י, לדוגמה ראה כת"י פרמה וקטעי הגניזה T-S E1-95 בספריית אוניברסיטת קיימברידג'. לרמב"ם היה סדר שונה, ובביאור שיטתו נעסוק לקמן.
[3]     הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה מחלק את סדר נשים לשני חלקים באופן שונה:   
"וכאשר גמר עניני נשואין ודיני הפרת נדרים בא לדבר על הגירושין, לפי שאחרי הנשואין יארעו הגירושין, ולפיכך קבע גטין אחרי נזירות. ואחר גטין שׂוטה, מפני שגם היא מעניני הגירושין... ונשארה השאלה למה איחר קדושין, והיתה ראויה לקדם, ומקומה הראוי לפני כתובות. ואם תאמר שלא קבעה לפני כתובות כדי שלא יפסיק בין יבמות לכתובות כיון שהם ענין אחד, כלומר נישואי האשה, והסמיך את הדברים כמו שאמרנו, אם כן תהיה לפני גטין כדי שיהיה הסדר קדושין ואח"כ גטין אחריה. התשובה, שעשה כן חיקוי לסדר הכתוב, שדיבר בגירושין לפני הקידושין, והוא אמרו יתעלה 'וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר', וממה שנ' 'והיתה לאיש אחר' למדנו דרך מדרכי הקדושין, כמו שנתבאר מקיש הויה ליציאה, ובכך נסתיימה חלוקת הדברים בסדר נשים שבע מסכתות".
[4]     בדפוס ראשון של המשנה וכן בקטעי הגניזה T-S E2-67 המופיעים בספריית אוניברסיטת קיימברידג' סידור המסכתות הוא כשיטת הרמב"ם.
[5]     גישה נוספת לסידור המסכתות מופיעה בכת"י קאופמן (ראה כאן). על פי כתב יד זה סידור המסכתות הוא גיטין-סוטה-נזיר-קידושין. סידור זה משלב למעשה בין השיטות, מחד הוא רואה את גיטין וסוטה כיחידה אחת, העוסקות בענייני הפירוד, כרמב"ם, ומאידך הוא מסמיך את מסכת נזיר למסכת סוטה, על פי הדרשה הנזכרת בתלמוד בשם רבי.
[6]     שיטה זו מכונה "שיטת הגלגול", ולפיה התנא עובר מעניין לעניין ע"פ קישור מסוים. אודות הגישות השונות להבנת תופעה זו ראו מאמרו של הרב אברהם וולפיש, "שיקולים ספרותיים בעריכת המשנה ומשמעויותיהם", בתוך: נטועים, א' תשנ"ד, עמ' 33-60.