התנגדות עם הארץ לבני אדם
בעיון הקודם בארנו שעם הארץ אין לו מדרגה רוחנית כלל וגם את מציאותו החומרית אין הוא מצדיק שכן גם ממנה אין מגיעה ברכה לעולם ולא כבוד להשם יתברך. המהר"ל ממשיך ומבאר ע"פ הגמרא בפסחים מט ע"ב את נפרדותו של עם הארץ מבני אדם כפי שבא לידי ביטוי ביחסו לת"ח וביחסי האישות שלו:
תניא, אמר רבי עקיבא: כשהייתי עם הארץ אמרתי: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור ככלב! - אמר להן: זה - נושך ושובר עצם, וזה - נושך ואינו שובר עצם.
תניא, היה רבי מאיר אומר: כל המשיא בתו לעם הארץ - כאילו כופתה ומניחה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים - אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים. תניא, רבי אליעזר אומר: אילמלא אנו צריכים להם למשא ומתן - היו הורגין אותנו.
המהר"ל מבאר שהחומרי והשכלי הינם שני אחים שלא מתחברים כלל. בניגוד לאש ומים שמתנגדים זה לזה יש ביניהם מכנה משותף שהוא עולם החומר הרי שבחומר ושכל ישנו חוסר שיתוף בעצם ביניהם. גם אם השכל חי בשלום עם החומר הרי שזה מכיוון שהוא נבדל ממנו לחלוטין ואינו מנסה להתערב עימו, אך כאשר יהיה ניסיון מגע ביניהם ינסה החומר להשתלט על הרוחני עד כדי ביטולו. במיוחד כאשר חומר זה גם את ייעודו שלו אינו מבצע אלא כל חייו הינם בזבוז אחד גדול של משאבי קיום חיוניים. על כן מתאר ר"ע בחומרה את שנאתו של עם הארץ לת"ח המממש את היעוד האנושי בעוד שעם הארץ הינו האנטיתזה שלו.
נוסף לכך מתואר כאן חוסר היכולת של עם הארץ להתחבר בכלל לחברת אנשים כיון שאין הוא מקיים את ייעודו האנושי, ובתור שכזה אין הוא במדרגת בני אדם המסוגלים ליצור חיבור ביניהם ולהביא לידי לידת פירות טובים משותפים ביניהם.
זו גם הסיבה שאין יחסיו עם אשתו כזיווג המבטא שותפות ובניה אלא דריסה שעניינה השתלטות והרס. כלומר כיון שעם הארץ ביסודו מאבד עצמו לדעת הרי שבכל התחומים אין בו תודעה של בניין ויצירה אלא יש בפעולותיו רק פעולות שהינן בזבוז וכיליון אף שהוא אין זה נראה כך כלפי חוץ.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)