התפילה כהכרה באחדות ה'

פותחים אנו את עיוננו בנתיב העבודה, נתיב העוסק בענייני עבודת הקרבנות והתפילה. המהר"ל מזכיר את הפסוק במשלי טו, ח המבחין בין שני סוגים של עובדי ה':

זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת ה' וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ.

שלמה מחלק בין רשעים המתפללים או מביאים קרבן שעבודתם פסולה לבין ישרים העושים זאת שעבודתם היא ביטוי לרצון ה'. מכאן מסיק המהר"ל כי אין לתפוס את התפילה או הקרבן כנתינה תועלתנית לה' כי אז לא היתה אמורה להיות הבחנה בין מביאי הקרבן, כי אם עבודה בה מתעלה האדם ומתקרב לה'.

המהר"ל מבאר שכאשר אדם מתפלל או מביא קרבן הוא מוסר בכך את חילו לה' ומכיר בכך שה' אחד והכל קנוי לו כי ממנו הכל. אין כאן נתינה לה' אלא להיפך ביטוי לתלות גמורה בה' כמי שהוא עילה לכל וכל הברואים משתלשלים ממנו וזקוקים לשפע הנובע ממנו. אם לא כך היה הרי שלא היה מקום לפנות לה' שכן מי ערב לכך שהוא באמת יוכל למלא את משאלתו ובקשתו. לפי זה יוצא שרק על ידי התפילה מתעצמת הכרת אחדות ה' בעולם ושלטונו הבלעדי על כל הברואים. זהו פשר הביטוי בחז"ל שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים. אין כאן קבלת דבר ממשי שהיה חסר לה' שנתקבל מהם אלא שלטונו של מלך תלוי בהכרת הנתינים באדונותו. על ידי תפילת הישרים אדנותו של הקב"ה מתעצמת ומתחזקת וממילא הוא נעשה נוכח יותר בעולם.

מדוע, אם כן, זה תלוי בזהות המתפלל או מביא הקרבן הלוא גם הרשע כביכול בנתינת ממונו מכיר באדונותו של הא-ל לו הוא מביא הקרבן שכן אחרת לא היה מביא לו? על שאלה זו משיב המהר"ל כי אדם רשע אין לו עקביות ודרך שקולה וישרה. הוא משול לנקודה שעוברים בה דרכים רבות. אין בתפילתו כל הוכחה להכרה בריבונות בלעדית של אל זה על אל אחר אלא ניסיון ותהייה בלבד. כדרך שפנה יום זה לאל זה הוא יפנה ביום אחר לאל אחר. מבחינתו אין בפניה זו כי אם חיפוש תועלתני לטובת עצמו בלבד. כך מתאר המהר"ל את עבודתם של עובדי ע"ז בהקרבת קורבניהם. על כך נאמר שאין בזבח זה כי אם תועבה כיון שאין בהקרבתו כי אם מחשבה של סיפוק צורכי האדם ולא התקרבות אמיתית של האדם לא-ל או הכרה בגדלותו.

לעומת זאת, האדם הישר משול לשתי נקודות שדרכם עובר קו אחד. יש במעשיו עקביות, תבונה ושיקול הדעת. ממילא במעשה הקרבתם הרי שבהכרח יש הכרה מליאה באחדות ה', בפניה אליו הם מעידים כי הם תלויים בו ובטוחים ומצפים לישועתו כי יש בכוחו לעשות זאת. לא על דרך ניסוי ותהייה אלא על דרך בטחון מוחלט. זהו גילום רצון ה' בו האדם מתעלה להכרה בגדלותו ונשגבותו של הא-ל מעל לכל היצורים.