זמן קריאת שמע

  • הרב אוהד זימרן

זמן קריאת שמע

המשנה במסכת ברכות פותחת בדיון על זמן קריאת שמע של ערבית:

"מאימתי קורין את שמע בערבית? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה...".

מדוע המשנה אינה מציינת זמן, אלא תולה את זמן קריאת שמע בפעולה אחרת הנעשית באותו הזמן? הגמרא מתרצת קושייה זו בכך שהמשנה רצתה ללמד אותנו דין נוסף אגב אורחה - את הזמן שבו צריכים הכוהנים להיכנס לאכול בתרומה.

אמנם, נראה שניתן למצוא קשר עמוק יותר בין זמן קריאת שמע לבין אכילת הכוהנים בתרומה. בהמשך הגמרא, מובאת ברייתא המזכירה זמן אחר לקריאת שמע של ערבית:

"מאימתי קורין את שמע בערבין? משהעני נכנס לאכול פתו במלח עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו".

האוכל הוא המקיים הגשמי של האדם. ידוע שבזמן התנאים היו נוהגים לסעוד שתי סעודות ביום, וייחודה של השבת היה בשלוש הסעודות שסועדים בה. כדוגמא לקיום הבסיסי ביותר הביאה הגמרא את העני הנכנס לאכול את פתו במלח. פת במלח היא הדוגמא הטובה ביותר למזון בסיסי, וכוונת הגמרא היא לרמוז שכשם שקיומו של העני תלוי בלחם ובמלח - כך גם קיומו של האדם תלוי בקבלת עול מלכות שמיים ובקבלת עול מצוות.

ייתכן, שכך יש לבאר גם את עומק איסור האכילה לפני תפילה וקריאת שמע (פרט לחשש מפני שכחה). האדם צריך לספק קודם כל את צרכיו הבסיסיים ביותר - קבלת עול מלכות שמיים וקבלת עול מצוות, שאלו הם צרכיו הרוחניים, ורק אחר כך הוא יכול להתפנות לסיפוק צרכיו הגשמיים ולאכול את מזונו.