חודש, חידוש והתחדשות

  • הרב אוהד זימרן

חודש, חידוש והתחדשות

חודש ניסן הוא חודש העמוס בארועים היסטוריים הקשורים לקיום האומה. האירוע המרכזי שאנו מזכירים בחודש זה הוא יציאת מצרים, אך עם ישראל עבר תחנות רבות נוספות דווקא בחודש זה: חציית הירדן, כניסת בני ישראל לארץ וחנוכת המשכן. על פי מניין חודשי התורה, חודש ניסן הוא החודש הראשון, הפותח שנה חדשה. כשם שבראש השנה אנו מציינים את תחילתה של השנה החדשה, כך עם ישראל התחיל בחודש זה תקופות חדשות. לא לחינם ציוותה התורה "שמור את חודש האביב", שכן חודש ניסן, המציין התחלות של תקופות רבות, תואם את תקופת האביב, שבה הטבע כולו שב וחוזר לחיים לאחר קיפאון החורף. הפרחים מתחילים לפרוח (ואולי כאן המקום להזכיר את ברכת האילנות שיש לברך בחודש ניסן), הצבעים מתחדדים, הריחות מורגשים, הכל מתבהר ופורץ את כל הסוגרים. בלבנו עולה כמעט מאליו הפסוק המפורסם ממגילת "שיר השירים":

"כי הנה הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו, הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצינו".

בתפילה, אנו מבקשים מהקב"ה: "חדש ימינו כקדם". מדוע אנו מוסיפים "כקדם"? האם לא די לנו בהתחדשות - בהתחלה חדשה לגמרי? הרי חזרה לעבר אינה התחדשות אמיתית?

למעשה, ההתחדשות שאנו מבקשים בנויה על אדני העבר. אין אנו מוחקים את מה שעבר עלינו, אלא ממשיכים אותו. אנו מחדשים ומרעננים את העבר, ועל בסיס זה מתקדמים. דומים אנו לעץ אשר בתקופת החורף נושרים עליו והוא נשאר ערום, ובתקופת האביב עליו מתחדשים והוא מתלבש מחדש בניצנים ובפרחים מהודרים - על בסיס העבר, על אותם ענפים שהיו עליהם הפירות אשתקד. אף אנו - בני ישראל - מתחדשים ומתרעננים על בסיס העבר.

למעשה, גם האירועים ההיסטוריים מבטאים התחדשות על בסיס העבר. דומים הם לספירלה, העוברת באותה נקודה עצמה שוב ושוב, אך בגבהים שונים. באותו זמן שבו יצאנו ממצרים - נבנה המשכן, ובאותו זמן שבו נבנה המשכן - נכנסנו לארץ. כך, שלב על גבי שלב, אנו מתחדשים על בסיס העבר.

זוהי גם הסיבה לכך ש"בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל": כשם שהקב"ה הוציאנו ממצרים והביאנו לארץ ישראל ובנה לנו את המשכן - כך נזכה שבזמן זה של התחדשות נמשיך את התהליך, ונאמר לפניו ית' את ההלל כאשר פסח, מצה ומרור מונחים לפנינו בבית המקדש, "ונאמר לפניו שירה חדשה, הללויה".