חטא אדם הראשון ושבירת הכלים (לא)

  • הרב אוריאל עיטם

נרחיב השבוע בקביעתו של מניטו שראינו בשיעור שעבר, ולפיה חטא אדם הראשון תוקן כבר. מניטו קובע כי חטא אדם הראשון תוקן על ידי דוד המלך. קביעה זו נסמכת על דברי חז"ל ששבעים שנה מחיי אדם ניתנו לדוד, אבל לא מצינו אמירות מפורשות שדוד תיקן את חטאו של אדם הראשון. להפך, מקורות רבים ומשמעותיים משרטטים דרך ארוכה מאוד שהאנושות צריכה לעבור עד לתיקון החטא. נראה מהם, ובראש ובראשונה מכתבי האר"י, שהחטא יתוקן רק באחרית הימים. מניטו עצמו מציין שהוא מודע לגישתו של האר"י. סביר בהחלט שמניטו קיבל מסורות שבעל פה מהאר"י, דרך המקובלים שמהם למד, וייתכן שמשם לקוח המקור שלו לתיקון חטא אדם הראשון.

בבירור היחס בין מניטו לאר"י, צריך לדון בשני הכיוונים שאליהם פונה מניטו מתורתו של האר"י: האר"י שם במרכז את חטא אדם הראשון, ואילו מניטו פונה אחורה לתחילת הבריאה – מה שמופיע גם אצל האר"י – וגם קדימה לחטא קין והבל:

אני יודע כי רבים שמים דגש על חטאו של אדם הראשון, אולם זו טעות משום שברמת הכלל כבר תוקנה בעיה זו על־ידי דוד המלך. כל היסטוריית העולם היא תיקונו של חטא קָיִן, ובעיה זו צריכה להעסיק אותנו ברמת הכלל במהלך ההיסטוריה, במהלך ״התולדות״ – תיקון יחסי האחווה בין אדם לחברו.   (סוד מדרש התולדות ב, עמוד 151)

להעברת המוקד מאדם הראשון לקין והבל יש משמעות רבה, בין השאר מפני שחטא אדם הראשון משתייך בעיקר לתחום שבין אדם למקום, וההתמודדות בין קין להבל היא בין אדם לחברו.

 

במה תיקן דוד את חטא אדם הראשון?

כשהמהדירים של מניטו מביאים מקורות לדבריו בסוגיה, הם מפנים פעמיים לשל"ה.

"הרי כי יעקב תיקן האדמוני, וכן יוסף שהוא שטנו של עשו. ומה שאמרו רבותינו ז"ל: אדם הראשון נתן משנותיו שבעים שנה לדוד, הכל אמת. כי התכלית הוא תיקון אדם הכולל כל העולם, והוא נעשה בצלם א-להים, ואדם הוצרך לתקן על ידי האבות כמו שכתבתי בדרוש חיי שרה (אות ד-י). דהיינו שבעים שנה של אדם נתקנו והאירו על ידי שבעים שנה הנזכר לעיל של יעקב ויוסף, כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם (בבא מציעא פד.), ויהי יוסף יפה תואר משופריה דאביו, כי יוסף מדוגמת יעקב כנודע, וכן דוד 'יפה עינים וטוב ראי'. וכשיבא משיח אז יתוקן אדם לגמרי, בסוד אד"ם אדם דוד משיח"   (של"ה פרשת תולדות, תורה אור).

השל"ה אכן מזכיר את דוד כשלב בתיקון של חטא האדם הראשון, אבל את עיקר התיקון הוא מייחס למשיח בעתיד. ייתכן שעדיין צריך לעבור דרך ארוכה עד לתיקון.

יש להסביר מה עומד מאחורי הקשר בין דוד לחטא אדם הראשון. אדם הראשון ביקש להיות כא-להים ולהציב את עצמו במרכז במקום להישמע לציווי ה'; דוד עומד במרכז בתור מלך, ובכל זאת מכפיף את עצמו לציווי ה'. דוד ממלא את מה שנדרש מאברהם, וכעת לא צריך לעבור שוב תהליך של תיקון חטא אדם הראשון, אלא לשחזר ולהופיע שוב את מדרגת דוד. זה אמנם דורש עבודה, אך לא עבודה שיש בה חידוש, כיוון שהדגם כבר הופיע בעולם.

 

בין חיים של כפרה לחיים של שותפות בתיקון

האדם מתמודד מול שתי שאלות בסיסיות: מה תפקידו בעולם, ולמה הוא והעולם נבראו במצב חסר. מניטו טוען שאי אפשר לתלות את ממד החיסרון כולו בחטא אדם הראשון. נזכיר שוב את שאמרנו בשיעור הקודם, על התפיסה הנוצרית העומדת ברקע:

ברמת הפרט, נמצא כל אחד ואחד ברמה זו או אחרת של התאמת זהותו הפרטית לצו הבורא דרך המצוות, וייתכן מצב שבו חוזר אדם פלוני על חטאו של אדם הראשון ומורד בבורא. זהו חטאו, מרצונו החופשי ולא התוצאה הבלתי נמנעת של חטא קדמון כלשהו. בעניין זה המחלוקת עם הנצרות היא מחלוקת מהותית ביותר. הנצרות טוענת שמאז חטאו של האדם הראשון, כל אדם הוא בגדר של חוטא. לצערי הרב, יש גם יהודים שלא למדו כל צרכם האומרים דברים דומים. לדעת הנצרות יש כאן מין הכרח: האדם נפל ממדרגתו והוא אינו יכול להתגבר אלא אם כן הוא מוצא ״חן״ בְּעֵינֵי הבורא ואין הדבר תלוי בהתנהגותו אלא בהחלטה שרירותית של הבורא. עמדת התורה שונה לחלוטין. מי שחוטא חוטא.  (סוד מדרש התולדות א, עמודים 137-141)

לדעת מניטו יש להבין שהחיסרון החל עוד לפני כן, והוא נגזר מהאופן שבו נברא העולם. אדם הראשון אכן חטא, אבל החטא הוא המשך וביטוי של החיסרון המובנה בבריאה. התורה אכן מציגה לעינינו שתי תמונות: בפרק א' מופיע החיסרון שבבריאה, ובפרקים ב'-ג' חטא אדם הראשון. בפרק א' העולם הוא תוהו ובוהו והקב"ה מתקן אותו, בפרקים ב'-ג' העולם שלם ואחר כך האדם מקלקל אותו.

שתי התמונות הללו מוצגות גם בשני מדרשים בבראשית רבה:

"כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון החרדל צריך למתוק, התורמוסים צריך למתוק, החיטין צריכין להטחן, אפילו אדם צריך תיקון"

"רבי ברכיה בשם רבי שמואל אמר אף על פי שנבראו הדברים על מליאתן כיון שחטא אדה"ר נתקלקלו, ועוד אינן חוזרין לתקונן עד שיבא בן פרץ"   (בראשית רבה יא-יב).

לפי המדרש הראשון העולם נברא חסר, וגם לאחר שנשלמה מלאכת הבריאה – עדיין העולם נשאר במצב שמצריך עשייה כדי לתקנו. לפי המדרש השני העולם בתום הבריאה הוא שלם, וכל החסרונות נובעים מחטא אדם הראשון. אלו שתי גישות בחז"ל – השנייה שמה במרכז את חטא אדם הראשון, והראשונה את אופן הבריאה, שפותח על ידי האר"י במסגרת תפיסת שבירת הכלים.

ההבדל המהותי בין שתי הגישות הוא בהבנת עמדתו של האדם – האם הוא שותף לקב"ה במשימת תיקון העולם, או שכל תפקידו הוא לכפר על חטא. לדעת מניטו האדם אינו רק מתקן תקלה, הוא חלק מהפרויקט של השלמת תכלית הבריאה. כאמור, מניטו שם דגש גם על חטא קין והבל, ובזאת מעביר את המוקד ממציאות עלומה בגן עדן למציאות שלנו. סיפור קין והבל מתרחש אמנם בתקופה רחוקה – אבל בעולם שלנו, שמחוץ לגן עדן.

האם יש משמעות לשני הקטבים שלכיוונם צעד מניטו – הקוטב המטפיזי יותר של שבירת הכלים, והקוטב המציאותי-אנושי יותר של קין והבל? בזאת נעסוק בפעם הבאה, בשיעור הסיכום.