חטא העגל

  • הרב איתיאל גולד

חטא העגל

כיצד ייתכן שעם ישראל כולו עזב את ה' ועבד עבודה זרה, מייד לאחר המעלה הגבוהה שהגיע אליה במעמד הר סיני? זאת ועוד; כזכור, ריה"ל מסביר שכל עם ישראל זכה לנבואה במעמד הר סיני, והוציא בכך את סגולתו הא-לוהית מן הכוח אל הפועל. כיצד ייתכן שזמן כה קצר לאחר מכן, הגיע העם לקיצוניות השנייה - לעבודה זרה?!

ואכן, הכוזרי שואל זאת את החבר: "הישמר לך, החבר, לבל תפליג בסיפור שבחיה של אומתך ולבל תסיח דעתך מן הדבר הנודע ברבים, דבר המרותם את א-לוהיהם על אף המעמדות האלה; שמוע שמעתי כי בעצם הימים ההם עשו להם עגל ויעבדו לו!" (א', צב).

כדי לענות על שאלה זו, מציג ריה"ל עיקרון חשוב בעבודת ה'. האדם לא יכול לעבוד את הא-ל ללא שום ביטוי מוחשי שאליו יוכל להפנות את כוונותיו ועבודתו. למרות שה' נעלה מכל דבר המצוי בעולם, צריך שיהיה ביטוי מוחשי כלשהו לנוכחותו ית', כדי לממש דרכו את עבודת ה'. כבר ביציאת מצרים היה לעם ישראל ביטוי מוחשי לנוכחות השכינה - עמוד האש ועמוד הענן, "שהיו מסתכלים בהם ומכבדים אותם ופונים אליהם ומשתחווים נכחם לא-לוה יתברך" (א', צז).

במעמד הר סיני, עם ישראל הגיע למדרגה גבוהה יותר - לשמיעת הדיבור הא-לוהי. כעת, ציפה העם שלהתגלות זו תהיה הנצחה מוחשית, שדרכה יוכלו לכוון לה'. ציפייה זו אכן הייתה עתידה להתממש: לוחות הברית והארון הם ביטוי מוחשי למעמד הר סיני, דרכו יעבדו עם ישראל את הקב"ה, כאמור: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה: קומה ה'...".

משעבר הזמן ומשה לא ירד מן ההר, העם החל להתאכזב, ועשה לו פסל לעבוד דרכו את הקב"ה. ריה"ל מסביר שהאיסור לעבוד את ה' דרך פסלים ותמונות היה חידוש עצום באותה תקופה, והעם לא הצליח לעמוד בו. בעיניהם, עבודת ה' ללא תמונות הייתה מקבילה, אולי, לעבודת ה' בימינו ללא בית כנסת ותפילות. כשהעם ראה שמשה אינו חוזר עם הלוחות והארון, הם ביקשו ליצור לה' ביטוי תמונתי מוחשי.

חטא העגל, אם כן, לא היה עבודה זרה, אלא חטא בתוך המסגרת של עבודת ה'. "חטאת העם הייתה אפוא רק בזה שעשו להם תמונה, דבר שנאסר עליהם, ובזה שייחסו כוח אלוהי לדבר אשר עשו בידיהם ומרצונם, בלי אשר באה על כך מצוַת הא-לוה". ואמנם, העיקרון היה נכון: אכן צריך ביטוי מוחשי בעבודת ה', אולם יש לעשות זאת רק בהדרכה א-לוהית. ניתן לראות כאן ביטוי נוסף לגישתו הכללית של ריה"ל, כי אין מקום לסברה אנושית במצוות, וכולן צריכות לבוא מתוך הדרכה א-לוהית, שהוא לבדו היודע כיצד להביא את האדם אל העניין הא-לוהי.