ט"ו באב ויום הכיפורים
"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו. בשלמא יום הכפורים - יום סליחה ומחילה, יום שנתנו בו לוחות אחרונות; אלא חמישה-עשר באב - מאי היא? אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה".
הגמרא משווה בין יום הכיפורים לבין ט"ו באב, ומתארת את שניהם כימים הטובים ביותר שהיו לישראל. ניתן להבין שלכל אחד מימים אלו ייחוד משלו, כפי שמביאה הגמרא את הסיבות לכך שימים אלו היו כה טובים: יום הכיפורים הוא יום סליחה ומחילה, וט"ו באב הוא היום שהותרו בו השבטים לבוא זה בזה. אמנם, נראה שקיים קשר בין שני הימים האלו: יום הכיפורים הוא יום טוב בשל חיזוק הקשר שבין ישראל לקב"ה, ואילו ט"ו באב הוא יום טוב בשל חיזוק הקשר והאחדות שבין בני ישראל לבין עצמם.
ואכן, נראה שקיים קשר כלשהו בין יום הכיפורים לבין ט"ו באב. ברור לחלוטין ששני הימים הללו לא התייחדו בשמחה מיוחדת, שהרי אווירת הקדושה וכובד הראש שיש ביום הכיפורים אינם משרים עלינו דווקא שמחה. לכן, נראה שהמונח "יום טוב" מכוון לבנייה מסוימת ומשמעותית שאירעה בימים אלו. לא היו ימים טובים לישראל כאותם ימים, שכן ימים אלו איחדו את העם ובנו אותו.
ביום הכיפורים אנו מתירים להתפלל עם העבריינים, וכל העם עומד מאוחד - כאיש אחד בלב אחד - מול הקב"ה. באופן דומה, כוחו של העם מתבטא באחדותו גם בט"ו באב, לאחר שעם ישראל עמד על סף איבוד שבט מישראל והשבטים הותרו לבוא זה בזה. אינני בטוח שהשעה שהותרו בה השבטים לבוא זה בזה הייתה שעה שמחה. נראה שהאווירה הייתה קשה וטעונה, אך יום זה נחשב ל"יום טוב" שכן הוא מציין בנייה ואחדות של העם. באותו אופן, ראויים ישראל גם בימים אלה להתאחד, להתלכד ולעמוד מול אבינו שבשמים, ולהתפלל לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)