טעותם של עובדי האלילים

  • הרב איתיאל גולד

טעותם של עובדי האלילים

היהדות מצויה בתווך בין שתי השקפות עולם מנוגדות: מצד אחד - התפיסה האתיאיסטית, השוללת את הרוחניות בעולם; ומצד שני - התפיסה האלילית, הגורסת שיש רוחניות בעולם, אך אופן ההגעה אליה שונה מאוד מן הדרך היהודית.

עד כה ראינו כיצד ריה"ל מתמודד עם הגישה האתיאיסטית (שבזמנו התגלמה בשיטה הפילוסופית). כזכור, טענתו המרכזית היא כי הרוחניות הא-לוהית אכן יכולה להתגלות בתוך העולם החומרי, כשם שבעולם הטבע אנו רואים את חכמתו העליונה של הבורא בתוך החומר ממש. גם בבואו להתמודד עם האמונה האלילית, ממשיך ריה"ל ומשתמש בהקבלה לעולם הטבע.

על אף חכמתו הגדולה של האדם, אין הוא יכול ליצור בריות או צמחים חדשים יש מאין, ע"י הרכבה של חומרים מסויימים. כל שיכול האדם לעשות הוא לערבב את החומרים הקיימים בטבע, אך לא לברוא חומרים חדשים. לדעת ריה"ל, הסיבה לכך היא שהאדם אינו יודע את ההרכב המדוייק של החומרים הדרושים לצורך בריאה: "אולם המנות ההן אין אנו יכולים לשערן, כי אילו יכולנו לשערן - היינו יכולים ליצור דם וחלב... עד כי היינו יכולים לברוא בעלי חיים שתשרה בהם רוח החיים... זה אינו כי אם בידי היוצר" (ג', כג).

כמו בעולם הטבעי, כך גם בעולם הרוחני. כשם שאיננו יודעים את ההרכבים המדוייקים של חומרי הטבע, כך אין אנו יכולים לדעת מעצמנו את המעשים הנכונים שיש לעשותם כדי להביא להשראת שכינה: "כי המעשים שהתורה מצווה עליהם דומים ליצירי הטבע בזה שאת רשמיהם משער רק הא-לוה יתברך, ואין ביכולת בשר ודם לשערם" (ג', נג).

לכן, אין די בהבנה כי ניתן להגיע אל הרוחניות בעולם החומרי, אלא יש צורך בהדרכה א-לוהית מדוייקת לאופן השגת הרוחניות. אדם שמנסה להגיע אל הרוחניות בדרך שונה מזו שציווה עליה הקב"ה, הוא כופר בדיוק כמו מי שכלל אינו מאמין שניתן להגיע לרוחניות. את האמונה בדבר הידבקות העניין הא-לוהי בעולם החומרי מכנה ריה"ל "שורש האמונה", אך כיוון שאמונה זו עלולה להוביל לניסיון להגיע לרוחניות ללא הדרכה א-לוהית, קובע ריה"ל: "וזהו שורש ההאמנה ושרש הכפירה כאחד" (א', עז). זוהי טעותם של עובדי האלילים: הם האמינו שיש רוחניות בטבע, אך ניסו להגיע אליה מעצמם, ללא ההדרכה הא-לוהית. "מי שמשתדל להכין דברים לקראת קבלת הרשמים הא-לוהיים בחכמת אנוש לבד, על דרך ההיקש והסברה, או לפי מה שימצא בספרי האצטגנינים, על דרך הורדת הכוחות הרוחניים או על ידי עשית הטליסמאות - הוא הכופר" (א', עט).

ממילא, מובן כי ריה"ל אינו מייחס חשיבות מרכזית להבנת טעמי המצוות. המאמין האידיאלי הוא זה שמקיים את המצוות בתמימות, מתוך ידיעה שרק הקב"ה יכול לדעת את המעשים המדוייקים הנצרכים כדי להגיע לדבקות בו, ואין לחשיבה האנושית מקום בנושא זה: "כי בעבודת הא-לוה אין מקום לא להשערה ולא להיקש שכלי ולא לשיקול דעת" (א', צט). "תורת הא-לוהים היא, ומי שקיבלה בתמימות, בלי התפלפלות ובלי התחכמות, מעלה הוא מן המתחכם והחוקר" (ב', כו).