על מקומה של היראה

עיון ב'נפש החיים'

יחסה של תנועת המוסר לנפש החיים- ב

על חשיבות מרכזיותה של התורה בעולמו של ר' חיים מוולוז'ין ידובר רבות במהלך השער הרביעי, נקדים קצת ונאמר שמקומה של היראה אינו נזנח אלא שהוא מצומצם ביותר ונועד להיות כתבלין בלבד לתורה. לדבריו, מעשה היראה הנלווה ללימוד צריך להיות מעשה של יצירת מודעות ומאמץ נפשי לטיהור המחשבה קודם לימודו. יחד עם זאת, כאמור הוא התנגד נחרצות למעשי דביקות חסדייים הפורצים את גבולות ההלכה בנימוק הנובע מהתניית ערכם הדתי של תפילה ומצוות בהשגת טהרת המחשבה והדביקות.

לעומתו, ר' ישראל סלנטר רואה בתיקון המידות או תיקון היצר חלק מרכזי ביותר. הוא רואה פער בין המצוי לרצוי ומתווה דרך לחינוך מוסרי. מטרת הלימוד המוסרי הן בדרך העיון והן בדרך ההתפעלות היא לחסום תאוות הקשורות בהנאת הגוף בדרך שכלית. לזאת הוא מוסיף הגברת קדושה ע"י לימוד תורה לשמה ותיקון המידות. מטרתן היא להגיע להבנה שהסיפוק האנושי מושג גם על ידי מימוש ערכים אידיאליים לשמם ומאן להגיע לאהבת האמת והצדק ללא פניות אלא לשם שמים. עיקר העניין היא להעצים את כוח ההרגל בעיצוב כוחות הנפש. נסכם ונאמר כי באופן עקרוני קיים דימיון רב בין התנועה של המתנגדים לתנועת המוסר, זאת בשל אימוץ שיטת העבודה הרציונאלית - אם כי היא פונה גם למקומות של רגש בעוד שהתנועה החסידית מאמצת את השיטה של עבודה בגשמיות וברגש.

אולם, הבדל בולט נוסף קיים בין התנועה החסידית למתנגדית שבו תנועת המוסר קרובה לתנועה החסידית. החסידות פנתה לציבור הרחב בעוד שהתנועה המתנגדית פנתה לשכבה אליטיסטית- ציבור הלומדים אלא ששכללה את עבודת ה' להיות עם שאר רוח וקירבת אלוקים. מבחינה זו עושה ר' ישראל סלנטר מהפיכה שכשהוא פונה ל'רשות הרבים'.

הבחנה אחרת קיימת בהגדרת מושג היראה לפי שתי התנועות. הגר"א ור' חיים תלו את שאלת המוסר ביחס שבין תורה ליראה והאיזון המתאים שביניהם. ביטויי היראה נקשרו בזיקה הדוקה ללימוד התורה וקיומה. לעומת זאת, ר' ישראל פירש את תכנה של היראה כיכולת התנהגות מוסרית בתחומי החיים השונים של הציבור הרחב כמו חברה וכלכלה. מטרתו היא צימצום הנורמות המוסריות בחברה היהודית במספר תחומים לבין דפוסי ההתנהגות המוסריים הנדרשים על פי ההלכה. המוקד החינוכי אינו בבית המדרש אלא ברחוב היהודי. הוא אף מועיד מקום נכבד יותר למוסר בעבודת ה' ומעלה את משקלו היחסי מול לימוד התורה. דבר זה בא לידי ביטוי בחיוב לקבוע עיתים ללמוד מוסר. הוא אינו בא חלילה להוריד בכהוא זה ממעמד לימוד התורה אלא רואה זאת כיצוב ויסוד לימוד התורה עצמו.

הרב משה כהן